יש לי שאלה

[בוב וגרין]

זיווה המון המון המון תודה

אני חושב שבאופן מסויים נשבר לי מהפוליטקלי נכון והגישה הפסיכולוגית של לתת זמן הדברים יעברו אני פשוט לא יהיה פחות הומו עם הזמן יכול להיות שזה מה שרציתי לשמוע כי אני לא מרגיש שאני צריך להמשיך לקפוא על השמרים ולהמתין שמשהו ישתחרר בזמנו אני מעוניין להתקדם אז שוב תודה

 

[בוב וגרין]

שוב תודה לכולם

ברור שזה עניין מורכב ולמען האמת אני פשוט עושה הכול זה נראה לי יותר הגיוני הייתי פשוט במצב של בילבול ביום שכתבתי את זה כמובן שאת שכתבתם קראתי ושיננתי (מה יותר מה פחות) אבל נראה לי שאני פשוט אתחיל למשוך בחבל ואשחרר מעט כל פעם זה הכול..

 

[בוב וגרין]

יש לי שאלה../images/Emo35.gif

אני פונה אליכם כי אתם הורים אתם עומדים בצד השני כאשר בן\בת מודיעם על העדפתם המינית. הלו אנחנו מתמודדים עם הקושי מגיל צעיר וההבנה וההקרה הם קשים ואתה תמיד לבד כאשר החלטי לצאת מהארון ציפיתי למעט עזרה או תמיכה מסוג מסויים מההורים. אין לי תלונות אני מחוץ לארון שנה וחצי ואני בן 27 אני יודע שיצאתי מאוחר אבל לא הייתי בשל לפני וגם הוריי לא. מה שמפריע לי זה ששנה וחצי אני בזוגיות עם אדם מדהים אמא שלי יודעת כך גם אבי אבל אני לא מקבל תגובות מיוחדות או תמיכה את הקשיים אני עובר לבד וכך גם לבטים גם אחרי שיצאתי מהארון אני מרגיש בארון ע"י המשפחה בגלל חוסר עניין בגלל אי לגיטימיות. מתי אני צריך לעמוד מולם ולהגיד די או שאולי לעולם לא? להמשיך לתת להם את הזמן שלהם? העניין שאני מרגיש שבגלל זה אני מתרחק אין לי עם מי לדבר או לספר בתור הורים איך אתם מרגישים או מה אתם אומרים שכדאי לעשות ???

 

[ת ה ל ה]

הי בוב

מה שעובר על ההורים הוא תהליך לא פשוט, הם צריכים להתמודד עם נושאים רבים בעיקר מול עצמם בתהליך הקבלה של הילד. התגובה של התרחקות או התעלמות היא צורה של התמודדות מצידם וגם אם הם לא מדברים הנושא בודאי מעסיק אותם והם חושבים עליו. מנסיוני עם הבן שלי הדרך הטובה ביותר היא לדבר איתם, להסביר, לחזק אותם במקום שהם נמצאים בו הם זקוקים להרבה הסברים ותמיכה מצידך. אל תתן לשתיקה להמשך, פתח איתם את הנושא, גם אם לא בבת אחת, כל פעם קצת, כל פעם תספר להם משהו מעצמך, משהו מחייך עם בן זוגך, תזמין אותם להכנס לחיים שלך, כרגע העולם שלך נראה להם נעלם ולא ברור. ברגע שהם ירגישו יותר בטוחים וירגישו שאתה רוצה אותם בחיים שלך גם הם יוכלו להפתח אליך. בהצלחה דליה

 

[babushka]

לא כל כך הבנתי מה השאלה ../images/Emo132.gif

א. יצאת מהארון לפני שני וחצי - בשעה טובה , (אף פעם זה לא מאוחר מדי לדעתי). ההורים שלך - שניהם יודעים עליך - וכניראה גם על זוגך .- עד כאן הכל טוב. לא כל כך הבנתי ממך- "לאיזה תגובות מיוחדות מהם אתה מצפה?" האם התנהגותם אליך השתנתה ?? האם הם מתווכחים איתך - או איתכם?? האם 'מעקמים את הפרצוף' כאשר אתם באים הביתה? האם הם נתנו לך "תמיכה כל שהיא"- לפני היציאה מהארון- ולאחריה התמיכה פסקה?? בכל מקרה - על מנת לקבל הדרכה - תמיכה וחיזוקים גם לך וגם להוריך - כדאי שתפנה לאגודה לתהל"ה - באיזור מגוריך - (מספרי טלפון בראש הפורום). לדבריך: אתה "מרגיש בארון ע"י המשפחה " - ואתה שואל "מתי אתה צריך לעמוד מולם". לדעתי האישית - המפתח לפתרון הבעייה - הוא שיחה בינך ובין ההורים. (לא צריך "לעמוד" - רצוי מאוד לשבת - מולם - (ובהחלט לא יזיק - להכין גם כוס קפה או משהו) (בכלל- שיחה ודיבורים תמיד יכולים רק להועיל- בכל מחלוקת בין הורים לילדים - ולא רק אצל הומואים .) בהצלחה נחמה

 

[בוב וגרין]

טוב כמה עניינים

הסיבה שפניתי היא לקבל פשוט תשובה אמיתית של כיצד הייתם אתם רוצים שיפנו אליכם ויסבירו לכם ואיך לעשות את זה לקל יותר להורים שלי בתקווה שיש הורים בפורום שמצליחים מבינים וממשיכים הלאה לי ולהורים שלי היו יחסים מעולים עד ליציאה מהארון אחרי כן דברים מעט השתנו אנחנו לא מדברים הרבה במיוחד אבל זה לא שיש מריבות פשוט נראה כי אין על מה לדבר ולפני כן דיברנו על הכול ושיחות מדהימות וטובות על נושאים מגוונים. ומשהו פשוט נגמר, וזה ממש מכאיב לי. כיצד אני אמור להגיב? האם פשוט להפיל עליהם את העניין? האם להושיב אותם בכוח ולהציק להם? כי זה משהו שאני לא רוצא לעשות!!! חשוב לי שילמדו להכיר את בן זוגי הוא אדם אינטילגנט וחכם אני יודע שלהמתין זמן רב מידי הוא לא טוב גם להם אבל זה בעיקר מציק לי ומפריע ליחסים עם בן זוגי כי זה פשוט יושב לי על הצוואר ולא עוזב אותי. היחסים לא השתנו בגדול אין מריבות אין צעקות אבל אין את מה שהיה לי לפני

 

[babushka]

לבוב- ראשית , אל תרגיש רגשי אשמה!

אתה מרגיש את 'השינוי' בבית - יתכן באמת שהוריך עדיין לא סיימו את תקופת 'האבל' שלהם . זהו תהליך שעובר על כל ההורים כמעט - מי במידה פחותה יותר ומי בצורה קשה - כמו אולי זו העוברת על הוריך. צריך להבין אותם - מפני שהם 'איבדו' את החלום להיות 'כמו כל המשפחות הקונבנציונליות' - (חתונה מפוארת עם חתן וכלה בשמלה לבנה ואחר כך כמה נכדים - בכדי שאפשר יהיה 'להתלונן- על 'שמנצלים את הזקנים להיות ביביסיטר' -

)..... תבין - בוב - את 'החלומות ' האלה - קשה למחוק 'במחי דיבור קטן' . כאשר ההורים יבינו - שהבן שלהם - הוא אותו בן כמו קודם -(אני לא מאמינה שהם הפסיקו לאהוב אותך )- רק שעכשיו הם יודעים על הבן - שהוא בעל נטיות חד מיניות - ושהוא 'קיבל ' את הנטיות האלה- מאלוהים- ומהוריו - ואין הוא יכול להתכחש לנטיות האלה , ותודה - לאל- שמצא לו בן זוג לחיות איתו באהבה . כאן בוב - אתה יכול לעזור להוריך- ולעצמך , ע"י שאתה לא תתרחק מהוריך. נכון שזהו 'מאמץ' מצדך - וכאן אתה הופך להיות 'המסביר והמחנך' - להורים שלך - (שהרי גם אתה לא פסקת מלאהוב אותם!!! ) תבוא אל הוריך - תיצור שיחות ודיבורים בקלילות - (גם על נושאים כלליים כפי שהיה נהוג אצלכם לפני שסיפרת על עצמך ). עם הזמן תביא את החבר שלך הביתה (בביקורים הראשונים - השתדלו לא 'להתנפל האחד על השני' בהפגנתיות - אלא- שיתארח - כמו שבעבר התארחו אצלכם בבית חברים (הלא כך?? ) עם הזמן - ההורים ידברו ויכירו את החבר - וההורים 'יחזרו לעצמם' וימשיכו לחיות - מבלי שירגישו כאילו 'השמים נפלו עליהם'. אני ממליצה לך בוב- להיות 'טבעי ' עד כמה שאפשר - ולא 'ללחוץ בכוח' - ואני בטוחה שעם הזמן - (זמן- הוא המפתח ) , הכל כמעט - יחזור להיות לשביעות רצונך. שא ברכה- והצלחה בבושקה -נחמה

 

[gusi1974]

להיות אמפטי ל...

בוב וגרין שלום! קודם כל, אני חייב לציין שמהמכתב שלך שיש בך המון אהבה ושאתה מאוד רגיש. אתה יודע? יש כמה דברים שאני רוצה לספר לך לפחות מהניסיון האישי שלי. קודם כל, לא כולנו הורים פה, אלא יש כמה מאיתנו שהם לידים להורים שעברו את התהליך של קבלה בצורות שונות. לכן לכל אחד שקורא את המכתב שלך יש נגיעה אחרת לעניין. דבר שני, אתה אף פעם לא לבד. תמיד יש מי שישמע אותך, ילוק איתך את ההרגשה שלך ויתן לך כתף או יעוץ או טיפ... בשביל זה אנחנו פה. הבנתי שהיה לכם קשר טוב מאוד לפני שסיפרת להם ועכשיו הדברים הם לא אותו הדבר, שהם לא ממש מבינים אותך או לא מקבלים אותך ואת הזוגיות שלך. אני מניח שאתה מבין מאיפה זה בא. אמרת שיש להם דיאות קדומות. זה משהו מאוד טבעי. כתבתי כבר במספר הודעות תגובה על הקשר של קבלה של ההורים ביחס לנושא ואם תקרא את זה אולי תבין טיפה יותר על הסיבות האפשריות. אני לא חושב שאתה צריך לקבל את ההתעלמות ממך ומדרך החיים שלך, אבל כפי שאני תמיד מבקש מההורים לנסות ולהבין את הילדים גם מאיתנו מצפים להבין את ההורים. אתה שואל בקשר למה לעשות\ מבקש תשובה בקשר לתווחי הזמן, עד מתי אתה צריך להיות סובלני או עד מתי תצטרך להמתין שהם יקבלו אותך ואת הזוג שלך... כמובן שאני לא מאמין בלתת זמן לכל אחד עד סוף הימים. הרבה פעמים אני מסביר להורים שהזמן מבגר אותנו ואנחנו לפעמים מבזבזים אותו על עקרונות שאולי הם לא כל כך "עקרוניים" בסופו של דבר... ואתה יודע מה? יש מקום לזמן כדי שיבגר אותנו. שנה וחצי זה בהחלט מספיק זמן כדי להתחיל להרגיש שמשהו צריך להשתנות.. ואתה יודע מה? זה שאתה פונה זה עושה אותך בוגר מאוד ואוהב מאוד. אני חושב שאולי אתה צריך להיות אמפטי כלפי ההורים שלך. כשהם יראו שאתה מבין אותם זה יפתח ערוף לדבר על הדברים היותר עמוקים ורציניים. תסביר להם מה אתה מרגיש ותסביר להם שאתה רוצה להמשיך להיות אותו הבן שהיית לפני שנה וחצי... אני חושב שזה יכול לפתוח תהליך שלא יהיה קל של הכירות מחדש. לא יהיה לך קל. לא יהיה לך פשוט להביא את החבר שלך למשפחה על ההתחלה. קודם כל אתה. עם הזמן תראה שאם הכל הולך בסדר, הם לבד יירצו להמשיך להכיר אותך ולא מן הנמנע גם את בן זוגך... אני תמיד פה, או ב- ICQ 9561254 . חיבוק אריאל.

 

[nogaus]

בתור בחורה מהצד שלך

אני יכולה להגיד בלב שלם, אחרי ניסיונות חוזרים ונישנים לשתף את הורי, שאיתם יש לי קשר קרוב מאוד, הגעתי למסקנה ברורה שהם מעדיפים להדחיק. נכון שזה חוזר אליי טיפין טיפין, אבל אני יכולה להגיד בלב שלם שאם הייתי עוקבת אחר הצאותיה של זיווה, זה היה שובר להורים שלי את הלב, ורק מכניס אותם לתיסכול. בקיצור, צריך להיות עם אצבע על הדופק. אין ספק שכל התהליך הזה הוא קשה, גם לך וגם להוריך, ואין להאשים אף אחד. אני מקווה שעם הרבה סבלנות לפחות אני אהיה יותר שלמה עם החלטתי, כי ביננו, זה גורם לך להרגיש קצת לבד בעולם ולחשוב אם זה באמת שווה את התחושה הזאת... מקווה שהייתי לעזר