יש לי שאלה

[amitshilo]

יש לי שאלה../images/Emo35.gif../images/Emo12.gif

לאחר שצפיתי ב"דואט ישראלי" והקשבתי לדבריו של עמיר, עלתה בי השאלה - האם אכן התוצאות שמביאה יצירה מתוך מצב של דכאון וחוסר טובות / מעניינות / איכותיות מהתוצאות שמביאה יצירה מתוך מצב של עושר ואושר? האם צריך להיות מדוכאים ומדוכדכים כדי ליצור? האם צריך להיות מאושרים, עשירים ומסגסגים כדי ליצור? האם שווה להגיע לחוסר וקושי כדי ליצור? מה השוני בין היצירות שנוצרות משני המצבים הללו? כל השאלות האלו העסיקו אותי גם לפני הצפיה ב"דואט ישראלי", אך עכשיו הן מסתובבות בראשי לא מעט. אי לכך ובהתאם לזאת

ומשום שאתן בנות (ועודד) חכמ/ות ומשכיל/ות

החלטתי לחשוף את ההרהורים בפניכ/ן ולשאול על דעתכ/ן. מקווה שתשתפו פעולה

עמית.

 

[אשה שמחלקת ממתקים]

זה לא עניין של צריך או לא צריך...

בדר"כ .. לפחות אצלי.. יותר קל למילים לצאת ממקום של כאב יותר קל לי להוציא .. כי כבד לי.. אז אני מוציאה על דף.. לפעמים שולפת אופטימיות ולפעמים תסכול... אבל זה לא מחייב.. אפשר להיות מאושר ולכתוב כמה שטוב לך... לי אף פעם זה לא יצא.. בקשר לעשיר/עני... לא יודעת להתייחס.. אם זה עצב אז גם עשיר וגם עני יש להם תסכולים שונים וזה יכול להתבטא בכתיבה.. לגבי השוני.. לפעמים שיר של זמר ממש מפורסם ועשיר ירגש אותי פחות משיר של זמר בתחילת דרכו.. כי יש התלהבות של הקהל בתחילת הדרך.. המשפחתיות.. ולפעמים גם זמר עשיר ומצליח מרגש אותי.. לדעתי אין פה עניין של עשיר שמח עצוב עני מצליח או כל דבר אחר.. כולם מביעים את הרגש שלהם בזמנים שונים

[נראה לי שכתבתי תשובה מסובכת

]

 

[ליאל קרמר]

לדעתי...

אין איזשהו קנה מידה, או דרך לשפוט את זה. זאת אומרת, קודם כל- יצירה טובה אצל כל אחד מוגדרת בדרך אחרת. ואותה יצירה יכולה להיות מופת לאדם אחד, אבל נוראית לאדם אחר. זה מאוד אינדבידואלי, וזה משתנה אצל כל אחד. ובאופן כללי, לכל בנאדם שיוצר, בין אם הוא אמן מוכר, ובין אם הוא "כותב למגירה", יש את הרגעי מוזה שלו. לאדם אחד, כמו אתי למשל, יותר נוח וזורם לכתוב ברגעי משבר ועצב, ואצלי זה גם ככה. בדרך כלל שאני כותבת משהו, זה יוצא מתוך רגש מאוד חזק של עצב או של כעס. אבל לכל אדם יש את הרגעים האלה שמתאימים לו לכתוב. ולדעתי, כל רגע יכול להיות רגע טוב כדי ליצור. ומה שיוצא, יכול להיות מקסים בעיני אדם אחד ולא משהו בעיני אדם אחר. זה הכול תלוי בעיני המתבונן. ואני חושבת שכל אחד יודע בדיוק מה האופי שלו, ובאיזה רגעים נוח לו יותר ליצור. ולדעתי, פשוט יותר קל לאנשים להתחבר למקום הזה שקורה משהו. עצוב, משמח, לא משנה. אבל כשקורה משהו, שעובר עליך משהו, ואתה חווה תחושה מסוימת, אז קל לך יותר ליצור באמת מתוך המקום הזה של הרגש. ובשורה התחתונה, כל אדם יעשה מה שמתאים לו. וזה לא צריך לצאת יצירת אמנות, העיקר שזה עושה טוב לאותו בנאדם שאלות נחמדות, עמתישי. והיה כיף לחפור.

 

[amitshilo]

ואם כבר,

אני עוד לא שמתי לב לאדם שהוא כותב כשטוב לו, באופן מוצהר. יכול להיות שבאמת רוב האנשים כותבים ממצב של עצב? של כעס? של חוסר? מה זאת הכתיבה הזאת? בשביל מה היא קיימת בשבילכן? דברו אליי

 

[אשה שמחלקת ממתקים]

בעיקר בשביל להוציא החוצה

להקיא מילים!

 

[הלידר שלי הוא עברי]

אני לא חושבת שכל השירים השמחים והמאושרים

שמדברים על אושר ושמחה נכתבו ברגעי כעס ומשבר. לפעמים אדם מרגיש כל כך הרבה סיפוק, אהבה, שמחה, אושר שהוא מרגיש צורך לכתוב את זה על דף כדי לזכור את כל הרגעים האלו.

 

[אשה שמחלקת ממתקים]

../images/Emo45.gif

נראה לי שרב האנשים כותבים כשעצוב כשחסר כשמפריע.. וכמו שאמר ידידי כפיר אפשטיין.. אם תכתוב משהו כשאתה שמח זה יצא שיר טוב לפסטיגל

[זה לא ציטוט , לפי זיכרון.. אם תדרשו אני אצטט]