יש לי שאלה קטנה...

[מורנושית17]

יש לי שאלה קטנה...

איך ההורים מסתדרים עם כך שלבן שלהם (החייל שחוזר פעם בשבועיים במקרה הטוב) יש חברה? אני שמה לב שלהורים של חבר שלי זה קצת מפריע שכשאיך שהוא חוזר לבית הוא מגיע אליי, וישן אצלי. למרות שאני וההורים מאוד מאוד מסתדרים, ואנחנו מדברים גם בטלפון כדי לשמוע עדכונים על המצב של החייל שלנו ואיך הוא מסתדר, אני שמה לב שיש קצת בעיה. אז איך אתם מסתדרים עם זה? ואם לבנים שלכם אין חברה או מישהי קבועה, תחשבו על מצב שכן הייתה מישהי, חוץ ממכם, שהוא רוצה להיות איתה כשהוא חוזר הבייתה.

 

[tsufM]

שלום לך

שלום לך מורן אני גם חברה לחייל (הוא מגויס לשיריון מנוב' 05') ועברתי את מה שאת עוברת פחות או יותר (זה הרי אף פעם לא אותו דבר...). גם אני שאלתי פה בדיוק את אותה שאלה

והרבה הורים פה, עזרו לי לראות את המצב באופן קצת שונה. אם את רוצה לשמוע יותר פרטים אשמח לשתף אותך במסרים פרטיים. בהצלחה! נ.ב. איפה החבר משרת? צוף

 

[מורנושית17]

אז ככה....

החבר הוא מ"כ בגדוד 13 של גולני... והיחסים עם ההורים שלו קצת השתנו מאז הגיוס, הוא דיי טוחן (בלשון המעטה) וגם היציאות שלי לא משהו, ככה שיוצא לפעמים שאנחנו לא רואים אחד את השניה מלא מלא מלא זמן (פעם יצא לנו 47 יום) ואזז כשהוא חוזר חמשוש אנחנו כל הזמן ביחד.... ולי ההורים לא עונים מה היו התשובות שקיבלת?

 

[סמדר בנ]

שלום מורן

זה הקישור להודעה המקורית של צוף. זה טבעי שהחבר שלך רוצה להיות איתך כשהוא חוזר הביתה. עם זאת כדאי שיאזן קצת ולא יעלם להם מיד, שיהיה בארוחות, אולי תישני את אצלו וכד'. אני בטוחה שההורים שלו מרוצים שיש לו חברה אוהבת אבל גם הם מתגעגעים. לי למשל חשוב שהבת תהיה בארוחות המשפחתיות, מעבר לזה ברור לי שיש לה את עיסוקיה, חבריה וכו' (אם כי את רוב השבת כשהיא בבית היא מעבירה בשינה

)

 

[שויו]

מחזקת את דברי סמדר

תשתדלו יותר להיות יחד אצלו בבית. זה נותן להורים בכל זאת איזו הרגשה טובה יותר (גם כשמגיחים מהחדר אחת לכמה שעות.....).כנ"ל לגבי ארוחות משותפות: אצלנו למשל מקפידים על ארוחה משותפת בליל שישי . אם קיים אצלם נוהג כזה- כדאי שישתתף בארוחה. וכדאי אולי גם שיהיה לו קצת זמן להיות עם ההורים/משפחה לבד לעדכן אותם מה קורה איתו וכו וכו'.

 

[מורנושית17]

הבעיה היא

שגם אני חיילת, אמנם ג'ובניקית אבל דיי טוחנת ביציאות, במיוחד בתקופה הזאת כשהגיזרה אצלנו חמה אז יש עוצר יציאות כל שני וחמישי, אז גם להורים שלי חשוב שאהיה בבית ואוכל איתם יום שישי וכד'. אנחנו כן משתדלים לחלק את הזמן, אבל לפעמים כל כך נמאס להתעסק עם כל זה, פשוט רוצים להיות ביחד, וממש לא משנה לי איפה.

 

[סמדר בנ]

השאלה היא

האם אתם גרים קרוב או רחוק. אם קרוב אז אתם בהחלט יכולים לעשות קצת הפרדת כוחות כדי שהמשפחות שלכם לא ירגישו זנוחות לגמרי. אם רחוק אז מכיון שהיציאות שלך הן בכל זאת יותר משופרות נשלו, כשהוא יוצא תשתדלו להיות יותר בביתו מאשר בביתך. בכל מקרה, אני בטוחה שתמצאו את האיזון - זה שאת שואלת את השאלה מראה שיש לך מספיק רגישות להבין שגם להורים יש צרכים.

 

[מורנושית17]

אני מבינה מאוד מאוד מאוד

כי אני יודעת שאם זה היה הפוך הייתי ממש נפגעת. אנחנו גרים במרחק של שעה אחת מהשני, אבל זה לא כל כך נורא כי שנינו ניידים, במיוחד כשאנחנו חוזרים לבית אז ההורים נותנים יותר בשמחה את האוטו. תראי, ממש אין לי בעיה עם ההורים, דווקא כשאני לא מגיעה אליו בסופ"ש הם תמיד שואלים איפה אני, ואם אני סורת אז הם מתקשרים אליי, וגם באמצע השבוע סתם לשאול לשלומי. אבל לפעמים גם כשאני חוזרת לבית אני רוצה את המיטה שלי, ואת הדברים שלי ושההורים שלי יפנקו אותי (כי כמוכם, איך שאני באה כבר כל האוכל שאני אוהבת מונח על השולחן...) ובכלל גם אני מתגעגעת לבית.

 

[mikca]

מורנוש,

מצטרפת לשאר התגובות. שניכם רוצים טעם של בית וגם להיות ביחד. תצטרכו להגיע לשביל הזהב ולדעת לחלק את הזמן כך שגם כל אחד מכם יהנו מביתו, שההורים שלכם יהנו מכם (כל אחד לחוד) ושאר הזמן תהיו ביחד ואפשר פעם אצל הוריךך ופעם אצל הוריו. זה מה שעושה בני וחברתו וכולם מרוצים.