יש לי שאלה לפורום

kushy2

New member
יש לי שאלה לפורום

אני גולשת הרבה בפורום הזה, לא כותבת הרבה מפאת חוסר זמן. אני אישה עובדת, סבתא פעילה מאד ואחד מנכדי יש לו הפרעת קשב ורכוז. הוא בכיתה א'. אני יושבת איתו המון, מקדישה לו המון זמן וכ"ו. שאלתי היא: כאשר הוא מפריע בכיתה למורה והיא מעירה לו , התגובה שלו היא צחוק. היא מאד מתעצבנת על כך. אני יכולה להבין אותה , כי אף אחד לא אוהב שיצחקו לו בפנים כשמעירים לו על מעשה לא נאות שעה. הסברתי לה, שהילד נבוך ואינו יודע איך להתנהג יפה ולכן הוא צוחק. האם צדקתי? האם התופעה מוכרת לכם? מה מרגיש ילד שמעירים לו ואולי אינו יודע איך לשפר את התנהגותו? נכון שהוא אינו שולט על התנהגותו? אשמח לקבל הדרכה. תודה, רות
 

FOR THE LD

New member
בקשי ממנה לקבוע סימן מוסכם עם הנכד

על מנת שלא להעיר לו בפני כל, ולגרום לו בכך למבוכה, עליה לשוחח עימו ולקבוע עימו סימן מוסכם, כמו: מגע קל על הכתף בזמן שהיא עוברת בין הטורים או הקבוצות, תנועה כלשהי עם היד, מבע-פנים מסויים, הפניית ראש וכו'. מומלץ שהמורה תשאל את הילד משהו בנוסח: "איזה סימן אתה רוצה שאעשה, כשאני מרגישה שאתה לא קשוב/מפטפט/קצת מפריע?". כשהדבר הזה "יעבוד" כמו שצריך, אפשר יהיה להתחיל לעבוד על "איך להימנע מלהגיע למצב שבו אני מפריע" - איזה פסק-זמן אני עושה לעצמי בתיאום עם המורה, כשאני מרגיש שאני כבר לא מרוכז ועלול להפריע (לצייר בין מטלה למטלה, ללכת לשתות מים ולחזור, לחלץ עצמות - לעשות סיבוב סביב הבניין ולחזור, לקחת ספר או משחק ולשבת בפינה המיועדת - למשך 3-5 דקות ולחזור לשולחן להמשך למידה וכו'. באופן זה נכדך ילמד לקחת אחריות על התנהגותו, ובמקביל מורתו תקבל כלים איך להתמודד עם ילד אשר אינו מסוגל להישאר קשוב ומרוכז לאורך זמן. כך הוא לא יהיה נבוך, והיא לא תצטרך להעיר לו פעם אחר פעם. כמובן שעל מנת ליישם כל זאת, יש לקבוע פגישה עם המורה בנוכחות הילד. בהצלחה לשלושתכם!
 

kushy2

New member
wow אני נפעמת מהתשובה

משום שאני מורה במקצועי ולמרות שאיני עוסקת בחינוך מיוחד, זהו ההסכם שלי עם ילדים שיש להם בעיות קשב ורכוז. אנחנו מדברים רק במבט (התלמיים שלי בני 17-18) והתלמיד מרגיש שהוא לא רגוע, יוצא ל-10 דקות (כך סכמנו) וחוזר חדש לגמרי. נכדי רוצה לצייר, הוא אמר לי זאת, אבל המורה שלו סרבה בטענה שכולם ירצו לצייר כמוהו. מחר יש יום הורים ואני אציע לבתי את הכלי הזה. אני כמובן רק סבתא ולא יכולה "לדחוף" את האף לשיחה שלהם. אני לקחתי על עצמי את מטלת העזרה היום יומית , לטפל בנכדים , לדאג להם עד שההורים באים, אבל לעולם לא אכנס לנעלים שלהם. תודה על העיצה. רות
 

FOR THE LD

New member
כולם רוצים לצייר?

אם הציור מאפשר לנכדך להגיע למצב רגיעה, אז צריך "ללכת על זה". כמובן שמתפקידה של המורה להבהיר לתלמידים בנועם שלנכדך קשה להתרכז (כפי שהבחינו בכך), ולהסביר להם שהציור מסייע לו באופן זה או אחר. המורה צריכה להבהיר שהציור אינו פרס, אלא אמצעי עזר, על מנת שהתלמידים יוכלו לגלות אמפטיה, ולא יחושו מקופחים או מופלים לרעה. ולגבי חוסר רצונך "להיכנס לנעליים" של הוריו, אספר לך משהו. השבוע היה לי יום הורים, ומלבד הורים שהגיעו לשוחח עימי, הגיעו גם קרובי משפחה אחרים שנטלו על עצמם את נושא העזרה והמעקב הלימודיים אחר הילד. בין אלה היו גם סבתא אחת ודודה אחת, שהציגו עצמן ואת מקומן במערך העזרה לילד. אם אינך רוצה להיות מעורבת עד כדי כך, הייתי מציעה לך לכל הפחות לשוחח עם הוריו של נכדך, ולהעביר להם את מלוא המידע, על מנת שישוחחו על כל הנושאים שהועלו כאן, בפגישה עם המורה. מקווה שיחול שינוי לטובה. בהצלחה!
 

kushy2

New member
בהחלט שאני מעבירה את הדברים

לבתי. אני מדפיסה את תוכן הדברים שלנו והיא ברצון תדבר מחר עם המורה. מקוה שהמורה תגלה נכונות. תודה, רות
 
לצייר בכיתה../images/Emo140.gif

הבכור שלי היה מצייר בכיתה. המחנכת התקשרה ואמרה שהוא מצייר ואינו קשוב. הילד (כמו אימו לפניו
) טען שכך הוא מקשיב יותר טוב. הסברתי למחנכת. היא הבינה ואיפשרה לו לצייר בשיעור. כאשר עלה לחטיבה, הסברתי מראש. המחנכת הבינה ומקבלת. אכן, ממקור ראשון יכולה לאמר לך, לצייר- עוזר לי להתרכז בנאמר יותר ולהתפזר פחות. סימן מוסכם הוא רעיון מעולה למניעת המבוכה.
 
למעלה