אולי זה טבעי...
אני מרגיש שרגשות כאלה באים ללמד אותנו משהו. האכזבה יכולה להראות שמשהו בציפיות לא מסתדר עם המציאות, ואז אולי זה מסר שכדאי להביט במציאות בצורה אחרת...? נזכרתי בספר שקראתי "הנסיכה שהאמינה באגדות", שעזר לי להבין את החיים שלי טוב יותר, ולקבל את עצמי כמו שאני - מושלם באי השלמות שלי
עברתי גם על השאלות והתשובות באתר תהל"ה, ורשום שם
למה כל כך קשה לי? החלום נשבר! רוב ההורים חווים הרגשת אובדן כשנודע להם שילדם הומוסקסואל ועוברים תהליך המקביל לאבל. גם אם אתם ההורים ליברלים בהשקפתכם ויש לכם ידידים הומוסקסואלים, שונה הדבר כאשר ההומוסקסואליות מגיעה לסף ביתכם. עולמכם מתמוטט. רקמתם חלום שהחל עם היוולדו של הילד, חלום שהלך וצמח עם ילדכם לאורך השנים. וכשהחלום מת מותר וכדאי להתאבל עליו. אך אנא אל תשכחו שרק החלום מת. הילד האמיתי עדיין חי! יש לנו קושי להפנים את התבגרותם של ילדינו. למרות שאנו מלווים אותם בתהליך ההתבגרות ואנו עדים לשינויים הגופניים והמנטאליים שהם עוברים, ביום שהם "מודיעים" לנו שמותר להם לעשות מה שהם רוצים, קרי: "אנחנו עצמאים", אנחנו מופתעים ולעיתים אף נעלבים כשאינם משתפים אותנו. הקושי גדול הרבה יותר להתמודד עם ההומוסקסואליות. ל"הודעה" שילדכם הומוסקסואל לא התכוננתם, לא ליוויתם את השלבים ולא הייתם שותפים לחודשים ואולי אף לשנים שבהם התמודד ילדכם לבדו עם תהליך הגילוי של ההומוסקסואליות שלו, הרבה זמן לפני שהחליט לספר לכם. גם אם היו לכם חשדות, יעבור עוד זמן רב עד שתפנימו את המציאות החדשה.
אני מרגיש שרגשות כאלה באים ללמד אותנו משהו. האכזבה יכולה להראות שמשהו בציפיות לא מסתדר עם המציאות, ואז אולי זה מסר שכדאי להביט במציאות בצורה אחרת...? נזכרתי בספר שקראתי "הנסיכה שהאמינה באגדות", שעזר לי להבין את החיים שלי טוב יותר, ולקבל את עצמי כמו שאני - מושלם באי השלמות שלי