יש לי צורך לכתוב.

[m e r e]

יש לי צורך לכתוב.

לא יודעת בדיוק מה.
אני מתגעגעת לחלקים החולים שלי, והם היו בעיקר כאן. בטיפול וכאן. ובטיפול אני כבר הרבה יותר בריאה. אני מחלימה. אני החלמתי. אני במשקל תקין++, אני מצליחה לקיים זוגיות, מי היה מאמין. דברים נופלים למקום, ובאמת עבדתי קשה בשביל זה. ובכל זאת.. אני מתגעגעת..

 

[פנס כחול]

לא בטוחה

למה באמת א ת מתכוונת,
לי היה עוזר אם היו אומרים לי שיש לי כאן מקום,
שמבינים אותי ואת הקושי גם אם לא אספר עכשו על קושי מאד גדול...
את מצליחה לחשוב על זה? שיש לך מקום כי זו את, בשבילך, לא בזכות החולי?
נשמח לקרוא כאן מה עובד, נוכל להתגעגע איתך למה שהיה קל כשלא התאמצת... כשהיית פחות בריאה, אני מאמינה שיש כאן הרבה שיוכלו להבין אותך.
תודה שסיפרת כאן, יש לך מקום, את מוזמנת לומר מה שיעזור לך תמיד...

 

[m e r e]

תודה

 

[TinaBa]

הגעגוע

למקומות החולים מאוד מוכר לי.
רוצה לנסות לכתוב על זה עוד קצת?
מה יש במקומות החולים האלה שמנחם/מרגיע? ולמה אנחנו זקוקות להם?

שואלת אותך שאלות שאני עסוקה בהם בעצמי...

 

[levshavur]

מצטרפת לשאלות שנשאלו מעליי

 

[m e r e]

אני חושבת

שהמקום החולה מייצג בעיני את הצורך להיות מטופלת, חלשה, הצורך התפרקות. הידיעה הפנימית הזאת שמשהו איתי לא בסדר והרצון שיראו. הרבה זמן ליוותה אותי פנטזיית אשפוז וצורך בהתפרקות מוחלטת (שהאמת היא שכשהיא התממשה בעיקר סבלתי ממנה מאוד), והיום הדברים האלה יותר מתונים. ועדיין, הצורך עולה מדי פעם..

מעניין אותי איך זה אצלך, אם תרצי לכתוב..

 

[TinaBa]

האמת,

זה מעסיק אותי לא מעט, ולא מעט זמן. ואני לא בטוחה שיש לי תשובות מספיק טובות בשביל עצמי.
אולי הכי מפריע לי שזה מנהל אותי- אני חוששת שאני בוחרת בחירות של חיים מתוך המקום הזה. לדוגמא- בחרתי את המקצוע אולי הכי טריגרי שיש...

אולי המגע בכאב מוכיח לי שדברים קרו. אולי כי אני מחפשת תשובות, מחפשת תיקון, מחפשת עיבוד... ואולי כי אני רוצה שיראו ויחבקו ויטפלו...
ואולי כי אני לא מכירה את עצמי שמחה ומאושרת וזה מפחיד לאבד זהות ככה...

 

[ג ר נ י ו ם]

הי

אלה שתי שורות קצרות אבל נשמע שהן מחזיקות המון (יואו, איזה קיטש. סליחה. אבל זה באמת ככה, נראה לי. בכל מקרה --)
נשמע גם שאת מחזיקה המון (משקל תקין, טיפול, עבודה, זוגיות... דברים שצריך כל הזמן לעבוד קשה בשבילם), ונשמע לי לגמרי לגמרי בסדר להתגעגע לצד השני, זה שבו מישהו מחזיק בשבילך, או שבו מותר לך להגיד שכבד לך מדי ולשבור את הכלים

אז נראה לי (תקני אותי אם אני טועה?) שאולי את צריכה להזכיר לעצמך שלהגיד "כבד לי מדי" ולהפיל את הכל ולוותר אלה לא אותם דברים

ושמותר לך (למשל כאן, למשל בטיפול, למשל בזוגיות) להגיד שכבד לך מדי, שאת לא יכולה יותר, שאת צריכה שדברים ישתנו, או ימשיכו להשתנות, או שייראו אחרת

ושאת כל הדברים האלה את יכולה להגיד בלי לחזור להיות חולה כמו שהיית במשך עשור, יותר מעשור

וגם אולי את יכולה להזכיר לעצמך שלהחלים זאת בעצם התחלה, ושממנה את יכולה עוד להפליג למקומות שלא דמיינת לעצמך

לא?

ות ואהבה והלוואי שהייתי קרובה מספיק בשביל לשבת אתך לארוחת בוקר במקום יפה מול הרים

 

[m e r e]

היי..

(טוב לקרוא אותך. זו הזדמנות טובה לומר שהנוכחות שלך גורמת לי להרגיש יותר מוכר ונוח כאן.)

את צודקת. ובפגישה האחרונה עם הדיאטנית רק דיברתי על כמה שאני מתגעגעת וכמה שזה חסר. אני יודעת שאני לא הולכת לוותר על כל מה שהשגתי, ואני באמת לא מעוניינת יותר לרדת במשקל ולחרב את חיי. אבל אפילו אובדן הרצון הזה- אני מתגעגעת אליו לפעמים. ומדי פעם גם צריכה להתאבל עליו.

מה שלומך? אני זוכרת את ארוחת הבוקר שלנו אז בהרים. מקווה שגם את במקום טוב יותר מאז.

 

[lital172]

היי לך.

קודם כל משמח לקרוא שאת יותר בריאה ושאת במקום יציב וטוב ובזוגיות משמעותית. וכמו שאמרת דברים נופלים למקום ובכל זאת..יש געגוע למקום המוכר..
אני מרגישה שאת פשוט מחפשת את המקום הזה להתפרק . להניח טיפה את הראש. לא להילחם כל הזמן. ותמיד נראה לנו שברגע שמחלימים אין כבר מקום כזה שאפשר להישבר קצת... להיות פחות חזקים.. ואני רוצה להגיד לך שיש לך פה מקום..גם להניח את הראש.. גם שהכל מתקתק.. ואת מתפקדת והחיים פורחים.
זה בסדר לעצור.. לבוא לכתוב על תחושות שעולות בך. לא צריך לעשות משהו קיצוני או להיות במקום חולה שתהיה לנו זכות לכתוב ולתפוס מקום.
אומרת את זה לך וגם קצת לעצמי...

קחי את המקום הזה.. עכשיו שאת בדרך יותר טובה.. ותאחזי ותשתמשי בו לקשיים של עכשיו. להפוגה. לכל מה שמתחולל אצלך בפנים...מותר וצריך...

שמחתי לראות אותך כאן אחרי הרבה זמן שלא...