יש לי כמה שאלות

[Guram100]

יש לי כמה שאלות

וסילחו לי מראש על הבורות... 1. מדוע יהודי מוגדר כבן של אם יהודיה ומתעלמים מהאב? 2. מדוע שמברכים בשישי: "המוציא לחם", טובלים את פרוסות הלחם במלח? 3. אני דור 9 לצדיק אוקראיני שהיה ידוע בכינוי "הסבא משפולה" ושמו רבי אריה לייב. ניסיתי למצוא חומר כתוב עליו אבל קשה. מישהו יכול לכוון אותי?

 

[לאונידס]

לשאלה מס' 1

בימי עזרא ונחמיה רבו מקרי האונס והיה קשה להחליט של מי הילד. לכן הוחלט להגדיר לאום לפי אמא במקום לפי אבא.

 

[מאליו יובן]

תשובות ומקורות

1. קרא כאן http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/72-2.htm 2. המנהג מקורו בימים קדומים אז הלחם היה פחות טעים ונהגו לטבול אותו במשהו. בימינו עדיין נוהגים כך אבל אין חיוב כזה ואם אין מלח, מברכים בלי מלח. מלבד זאת יש במלח רמז למלח שהיה בהקרבת קרבנות על המזבח. 3. תתחיל מכאן http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/72-2.htm http://www.daat.ac.il/daat/v-articles/dordea05.pdf http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=84

 

[Guram100]

תודה רבה. ולפני שמתחיל לקרוא...

זה מעניין לגבי הלחם. אני תמיד חשבתי שלחם של פעם שנעשה בעבודת יד היה הרבה יותר טעים מלחם תעשיתי. ובכל מיקרה נראה לי שאם בימי קדם ניסו לשבח את טעם הלחם עם מלח - הרי זה מעשה חלם חחחחחחח

לא עדיף ממרח זיתים? חחחח מסיק תמיד היה ועץ הזית הוא ארץ ישראלי מובהק. טוב שלא עשו את זה עם פילפל חריף.... לגבי העלאת קורבנות. האם המלח שימש לחיטוי? ולי יש פירוש נחמד שחשבתי עליו. הרי כתוב "בזיעת אפיך תאכל לחם." ולפני שאוכלים לחם, טובלים אותו במלח כדי להדגיש את "תעריך את מה שיש לך". והמלח קשור לטעם המליחי שאנו מזיעים, יענו להדגיש כי ממש ממש בזיעת אפיך תאכל לחם... מה דעתכם?

 

[מאליו יובן]

הלחם של פעם היה עשוי מקמח מלא

שלא תמיד נופה כראוי, הוא גם לא היה תמיד טרי כי לא כל יום אפו לחם, הלחם הרגיל היה גס ודי חסר טעם. היה גם לחם משובח בבתים עשירים, ויש בגמרא בברכות סיפור על רב נחמן (?) שסעד פעם בבית ראש הגולה הגישו לו לחם והוא בירך בלי לחכות למלח. שאלו אותו אח"כ, איך עשית כך? הרי אמורים לחכות למלח, הסביר שבבית ראש הגולה שהוא איש עשיר, הלחם משובח ואינו זקוק לתיבול. זה לא מעשה חלם אבל אתה צודק שיש דרכים טובות יותר לשפר את הלחם ובאמת נהגו אז ללפת את הפת במה שקראו פעם "לפתן", בימינו המילה לפתן מציינת קינוח מתוק אבל בימים קדומים הלפתן היה כל ממרח שטבלו בו את הפת, שמן, חומוס או חומץ כפי שעשו בועז ורות. רעיון הזיעה הוא רעיון נאה אבל ככל הידוע לי גם מקורי שלך.