שופנ האוורית
New member
יש לי כמה הרהורים
אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שעברו בכם בעת קריאתם. אני תוהה לעצמי לגביי העולם-מי שמכיר מחשבות פילוסופיות יודע על מה אני מדברת.אני תמיד מנסה להכנס אל תוך הרגע מבלי לחשוב אבל אני מוצאת שזה קשה.תמיד חשבתי על מה הטעם בדברים שאני עושה. חשבתי לעצמי שזה לא משנה שכולם משקרים לעצמם וסתם ממשיכים (לפי דעתי זה דיי נכון,ולפחות אי אפשר להגיד בבטחון שאפשרות זו אינה יכולה להיות)ואם אנשים נהנים (אפילו שהם חיות) אז אין בעיה.כי הנאה היא הנאה,ואפילו אם זו טעות,היא עדיין הנאה.הנאה,ניראה לי,היא משהו שאי אפשר "לפרוץ " אותו,הוא שלם מהבחינה הזו,כמו אהבה.לא משנה כמה יהיה רע וכמה העולם טעות,אם אתה נהנה או אוהב לעשות משהו אז אתה לא תפסיק אותו,וזה המבחן האמיתי,משמע שזה "נכון". אפילו במקרה הכי גרוע,שהכל ממש טעות,אז בכל מקרה כדאי להנות בחיים מאשר לחשוב.כי אני הגעתי למסקנה שאין לאן להגיע ,ובעצם כל מה שיש בחיים הוא הרגע הזה.אבל,מאוד מאוד מאוד,ממש אפילו,אי אפשר לתאר במילים כמה זה קשה בשבילי לא לחשוב ופשוט להנות-לנטרל את כל הדברים שמציקים לך,(כי הריי בעצם אין משהו ספציפי שממש מציק לי-אני ממשיכה בכל זאת לדאוג,וכמו לכולנו גם לי יש את החורים השחורים של האישיות שלי ושל מה שעברתי וכיו"ב) תמיד בחיים שלי היו לי דאגות כאלה שלא עזבו אותי,באופן אובסיסיבי.אני לא אפרט כאן כי המחשבות האלו הם דיי אישיות,אבל בכלליות בתחום הזה אני יכולה להגיד שניסיתי על בשרי כל מני דברים שונים (טיפול פסיכולוגי ממושך ועמוק,ספורט,יוגה)ועדיין משהו בתוכי נשאר--- אני לא רוצה להיות כזאת.אני לא רוצה לייסר את עצמי סתם.באמת שאף אחד לא יודע כמה אני מנסה,כמה אני כלכך כלכך מנסה כל הזמן לחשוב בצורה חיובית,ולקחת אחריות,ועדיין משהו נשאר בתוכי פשוט פשוט תקוע,וזה מרגיז. אני בכלל לא יודעת מה זה. זהו,אני בספק גדול אם משהו שתגידו לי ממש יוכל לעזור לי,זה מצב שכבר דשתי ודשתי בו ועדיין איפה שהוא שם אני מרגישה אותו הדבר,כבר המון המון זמן. תודה על ההקשבה בכל מקרה, אני.
אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שעברו בכם בעת קריאתם. אני תוהה לעצמי לגביי העולם-מי שמכיר מחשבות פילוסופיות יודע על מה אני מדברת.אני תמיד מנסה להכנס אל תוך הרגע מבלי לחשוב אבל אני מוצאת שזה קשה.תמיד חשבתי על מה הטעם בדברים שאני עושה. חשבתי לעצמי שזה לא משנה שכולם משקרים לעצמם וסתם ממשיכים (לפי דעתי זה דיי נכון,ולפחות אי אפשר להגיד בבטחון שאפשרות זו אינה יכולה להיות)ואם אנשים נהנים (אפילו שהם חיות) אז אין בעיה.כי הנאה היא הנאה,ואפילו אם זו טעות,היא עדיין הנאה.הנאה,ניראה לי,היא משהו שאי אפשר "לפרוץ " אותו,הוא שלם מהבחינה הזו,כמו אהבה.לא משנה כמה יהיה רע וכמה העולם טעות,אם אתה נהנה או אוהב לעשות משהו אז אתה לא תפסיק אותו,וזה המבחן האמיתי,משמע שזה "נכון". אפילו במקרה הכי גרוע,שהכל ממש טעות,אז בכל מקרה כדאי להנות בחיים מאשר לחשוב.כי אני הגעתי למסקנה שאין לאן להגיע ,ובעצם כל מה שיש בחיים הוא הרגע הזה.אבל,מאוד מאוד מאוד,ממש אפילו,אי אפשר לתאר במילים כמה זה קשה בשבילי לא לחשוב ופשוט להנות-לנטרל את כל הדברים שמציקים לך,(כי הריי בעצם אין משהו ספציפי שממש מציק לי-אני ממשיכה בכל זאת לדאוג,וכמו לכולנו גם לי יש את החורים השחורים של האישיות שלי ושל מה שעברתי וכיו"ב) תמיד בחיים שלי היו לי דאגות כאלה שלא עזבו אותי,באופן אובסיסיבי.אני לא אפרט כאן כי המחשבות האלו הם דיי אישיות,אבל בכלליות בתחום הזה אני יכולה להגיד שניסיתי על בשרי כל מני דברים שונים (טיפול פסיכולוגי ממושך ועמוק,ספורט,יוגה)ועדיין משהו בתוכי נשאר--- אני לא רוצה להיות כזאת.אני לא רוצה לייסר את עצמי סתם.באמת שאף אחד לא יודע כמה אני מנסה,כמה אני כלכך כלכך מנסה כל הזמן לחשוב בצורה חיובית,ולקחת אחריות,ועדיין משהו נשאר בתוכי פשוט פשוט תקוע,וזה מרגיז. אני בכלל לא יודעת מה זה. זהו,אני בספק גדול אם משהו שתגידו לי ממש יוכל לעזור לי,זה מצב שכבר דשתי ודשתי בו ועדיין איפה שהוא שם אני מרגישה אותו הדבר,כבר המון המון זמן. תודה על ההקשבה בכל מקרה, אני.
