אינה של יערה
New member
יש לי ילדה קפיץ...
קטנתי בת שנה וחמישה חודשים, נולדה פגית בשבוע 30 במשקל 800 גרם. מבחינה מוטורית היא מאוד מפותחת, הולכת, רצה ומטפסת, סקרנית, ערנית וחקרנית. יש לה אוצר מילים די מכובד - אני לפחות מבינה מה היא רוצה רוב הזמן - אבל יש לה "מילים רב תכליתיות", למשל בה-בה יכול להיות בינבה, במבה, סבא, בובה - תלוי במה שהיא מצביעה עליו באותו רגע. אבל - הילדה קפיץ לחלוטין, ממש השפן של אנרג´ייזר. עוברת מצעצוע לצעצוע ולא נשארת יותר מכמה שניות עם כל אחד. המשחקים היחידים שהיא יכולה לשחק איתם יותר מכמה שניות הם מגלשות, נדנדות וכל דבר שהיא יכולה לטפס עליו. למען האמת היא בכלל מעדיפה כלים אמיתיים על צעצועים, היא לוקחת את הטלפון ביד אחת, מרכיבה את משקפי השמש שלי ביד השנייה ומבסוטה מאוד. כשאנחנו בחוץ יש לה נטייה לברוח ממני, היא פשוט רצה כמה שיותר רחוק. ניסיתי לראות מתי היא תעצור - היא לא. בבית מאוד קשה להרדים אותה (ביום או בלילה), מחוץ לבית זה בלתי אפשרי. היא במשפחתון מאוד קטן ומאוד מוצלח והמטפלת אוהבת אותה ואומרת לי שפשוט צריך "לעייף" אותה ולתת לה לרוץ כמה שיותר. אבל בבית היא ממש לא מתעניינת בכלום יותר משניות ספורות ולכן אני יכולה למשל לתת לה לשחק באחד מארונות המטבח ולנסות לתלות כביסה, אבל היא תאבד עניין אחרי דקה בערך. טלוויזיה לא מזיזה לה אבל היא מאוד אוהבת סיפורים. כשאני לבד איתה, אני לא יכולה לעשות כלום פרט למשחק איתה. אני מסתכלת על ילדים של חברות שלי והם הרבה יותר רגועים ממנה. אין לה שום תחושת פחד או סכנה, והמרפאה בעיסוק אמרה שיש לה נטייה ל"היפו-סנסיטיביות". האם יש לנו בעייה? או שהבעייה היחידה של יערה היא שיש לה אמא ללא אנרגיות מספיקות להתמודד איתה? (באופי, אני ההפך ממנה). אני בשום פנים ואופן לא רוצה לאלף אותה להיות ליידי קטנה ומנומסת. רק לכוון אותה למקד את האנרגיות שלה באופן יותר טוב, בכל זאת לעזור לה להתרכז קצת יותר, כי היא מנסה לעשות משהו - לא מצליחה - מתעצבנת וזורקת את הצעצוע לצד השני של החדר.
קטנתי בת שנה וחמישה חודשים, נולדה פגית בשבוע 30 במשקל 800 גרם. מבחינה מוטורית היא מאוד מפותחת, הולכת, רצה ומטפסת, סקרנית, ערנית וחקרנית. יש לה אוצר מילים די מכובד - אני לפחות מבינה מה היא רוצה רוב הזמן - אבל יש לה "מילים רב תכליתיות", למשל בה-בה יכול להיות בינבה, במבה, סבא, בובה - תלוי במה שהיא מצביעה עליו באותו רגע. אבל - הילדה קפיץ לחלוטין, ממש השפן של אנרג´ייזר. עוברת מצעצוע לצעצוע ולא נשארת יותר מכמה שניות עם כל אחד. המשחקים היחידים שהיא יכולה לשחק איתם יותר מכמה שניות הם מגלשות, נדנדות וכל דבר שהיא יכולה לטפס עליו. למען האמת היא בכלל מעדיפה כלים אמיתיים על צעצועים, היא לוקחת את הטלפון ביד אחת, מרכיבה את משקפי השמש שלי ביד השנייה ומבסוטה מאוד. כשאנחנו בחוץ יש לה נטייה לברוח ממני, היא פשוט רצה כמה שיותר רחוק. ניסיתי לראות מתי היא תעצור - היא לא. בבית מאוד קשה להרדים אותה (ביום או בלילה), מחוץ לבית זה בלתי אפשרי. היא במשפחתון מאוד קטן ומאוד מוצלח והמטפלת אוהבת אותה ואומרת לי שפשוט צריך "לעייף" אותה ולתת לה לרוץ כמה שיותר. אבל בבית היא ממש לא מתעניינת בכלום יותר משניות ספורות ולכן אני יכולה למשל לתת לה לשחק באחד מארונות המטבח ולנסות לתלות כביסה, אבל היא תאבד עניין אחרי דקה בערך. טלוויזיה לא מזיזה לה אבל היא מאוד אוהבת סיפורים. כשאני לבד איתה, אני לא יכולה לעשות כלום פרט למשחק איתה. אני מסתכלת על ילדים של חברות שלי והם הרבה יותר רגועים ממנה. אין לה שום תחושת פחד או סכנה, והמרפאה בעיסוק אמרה שיש לה נטייה ל"היפו-סנסיטיביות". האם יש לנו בעייה? או שהבעייה היחידה של יערה היא שיש לה אמא ללא אנרגיות מספיקות להתמודד איתה? (באופי, אני ההפך ממנה). אני בשום פנים ואופן לא רוצה לאלף אותה להיות ליידי קטנה ומנומסת. רק לכוון אותה למקד את האנרגיות שלה באופן יותר טוב, בכל זאת לעזור לה להתרכז קצת יותר, כי היא מנסה לעשות משהו - לא מצליחה - מתעצבנת וזורקת את הצעצוע לצד השני של החדר.
