יש לי טיפול.

יש לי טיפול.

היום קבענו תאריך ושעה. זה בקרוב. במקום לשמוח, אני פוחדת. בלי קשר, אני עצובה. (עם קשר לתרופה החדשה שהוסיפו לי. אני פוחדת ממנה ומהאפשרות שאני לא יכולה לבד, שכל השנים האלה לא יכולתי, שהייתי צריכה כל כך הרבה עזרה והיא לא היתה לי, אף פעם).
לרגעים אני בת חמש - ובוכה -
ואז אני בת שבע - ובוכה -
ורגע אחר כך אני אני בת העשרה שמתחננת לטיפול ומקבלת עונש - כל היום אני נזכרת ובוכה

(והחתולה שאני מחבקת לא יודעת דבר).
 

Kalphana Vera

New member
ברור שזה מפחיד

טיפול זה דבר מפחיד. מאד. צריך המון אומץ בשביל להתחיל טיפול.
אז את מפחדת. אז מה? מה קרה?
(החיים מפחידים)
מותר לך לפחד, מותר לך להתערער. זה לא אומר כלום.

כשכל החיים מונעים ממך משהו, משהו שמגיע לך ואת צריכה, אין שום פלא שיש לך דחפים למנוע אותו מעצמך. זה מאד טבעי שהמחשבות האלה יצוצו, וכן, את צריכה להיות חזקה. את צריכה להתעלות על עצמך (וזה קשה נורא) ולנסות להבין שזה שלך. שזה מגיע לך. מגיע לך להירפא, שישמים.
אני כן מאמינה שיש בך את הכוחות להתמודד עם הקשיים שטיפול מביא איתו.

(ועצוב לי שאת עצובה. וחתולים, הם יודעים המון. הרבה יותר מבני אדם)
 

lital172

New member
אפשר ממש להרגיש

את הילדה שבך שזועקת שמישהו יראה ויבחין בה. זה טבעי שעצוב.. עצוב ומתרגש שסוף סוף מישהו יראה ויקשיב לך והיכ מיוד ומרגש זה שאת מעניקה את זה לעצמך... את יודעת שמגיע לך. ואת נותנת לעצמך את האפשרות להרגיש יותר טוב. שם תלדמי לחבק את אותה ילדה שאף אחד לא חיבק והעניש.. ומשם היא לאט לאט (את) תצאי מהפחד. תפרקי מהכאב... ולאט לאט ההרגשה כבר תשתפר.. ותרגישי שאת יכולה פתאום לנשום הרבה יותר. וכמה טוב שכך. וכמה נכון זה היה. מחכה לרגע הזה איתך. נרגשת בשבילך וגאה בך...


 

hory0

New member
יקרה שאת..

אני קוראת אותך ומרגישה את מערבולת הרגשות שאת חווה אל מול הדבר החדש הזה, הרצוי, לרגעים לא רצוי, וכל כך לא מצוי- טיפול.
אני חושבת שהתגובה שלך כל כך טבעית, כי טיפול דורש המון אומץ, כוחות נפש, מאמץ ונכונות להשקעה, יכולת להכיל תהליכיות ולהיות נוכחת בתהליכיות, עם כל מי ומה שאת. וכן, זה קשה ומורכב, והרבה מכאיב, אך בעיקר משמעותי, חיוני ומופלא כל כך. אז לחוש שמחה כי את ניצבת סופסוף מול כל זה? נראה לי מוגזם..לחוש פחד, חשש ואימבוולנטיות זו התגובה הכי לגיטימית יקרה.. אני חושבת שהיכולת שלך על אף החששות לבחור בצעד הזה, לקבוע יום ושעה ולהפוך הכל למציאותי ומשמעותי, ולא לוותר בדרך שעברת לשם כך, היא יכולת יקרה כל כך, ואני מאמינה שזה צעד בדרך חדשה שמתחילה כעת ושתעשה לך הרבה דברים נכונים וטובים בתוכך ועבורך.

אני שולחת חיבוק חזק, חזק.. ומקווה שתצליחי להכיל ולקבל בתוכך את הפחד, ולהתחיל במסע שלך..
אנחנו כאן ללוות אותך.


(בטוחה שחיבוק חם ונעים מהחתולה שווה הרבה יותר מזה..ובכל זאת..
)
 
אני שמחה שמחה שמחה לשמוע

לפעמים צריך מנות גדולות של עזרה כדי ללמוד איך ממשיכים בלי העזרה...
וכל כך מגיע לך כבר שיהיה לך ת'מקום הזה, ללמוד בו ולנוח בו ולהיות בו את ולכאוב ולכעוס ולעשות כל מה שעושים בטיפול.
אני יודעת שזה נורא מפחיד ומאיים, ולא בלי סיבה,
אבל זה גם כל כך מרגש... את מצליחה להיות גם בזה?
 
למעלה