והחתימה../images/Emo16.gif ../images/Emo62.gif ../images/Emo42.gif
יש אין סוף. זוהי עוצמה מוגבלת. המציאות נתפסת כפרטים נפרדים, לעיתים סותרים זה את זה. יש מול אין, התחלה מול סוף, חיים מול מוות. האור מוגבל הוא הולך ופוחת...מקור האור דועך. כל מה שיש בחיים יכול להמדד במושגים של יש או אין, והכל נגמר בסוף החיים. תאור המציאות מסתיים בנקודה אחת. עצירה. אין המשך. הנר בוער לבדו. הנר הוא אחד. אני.
יש אינסוף.. כעת ישנו חיבור של שתי מילים. ה-ן´ הסופית משתנה ל-נ´ רגילה. היא נפתחת. משהו נוסף מתחולל- חיבור של שתי מילים. החיבור למילה סוף יוצר מילה חדשה, מושג חדש, אינסוף. החיבור הוא מושג מרכזי בתיאור זה של המציאות. אנחנו מבינים שהנורה לבדה לא יכולה להאיר. דרושה תחנת כח שתספק את החשמל. הנורה מאירה בזכות המרת העוצמה הזורמת דרכה. גם תחנת הכח צריכה נורה כדי להאיר, אחרת זאת סתם עוצמה שאינה מאירה. כמובן שהאור יכול להיות חזק בהרבה מאור הנר, ולהאיר במשך זמן ארוך בהרבה. לכן, תיאור המציאות מסתיים בשתי נקודות.. נקודה אחת אחרי השניה. זהו סימן מוזר, לא קיים בדקדוק הרגיל, אך הכל אפשרי באינסוף. הנורה היא אחת ומקור הכח הוא אחד. חייבים את שניהם כדי להאיר. ביחד הם שניים. אנחנו..
ישאינסופ... זהו מישור שונה לחלוטין של המציאות. אין לנו הבנה בו כלל. כל הדברים מתחברים. גם הפ´ הסופית נפתחת. לא מבינים ישירות את רצף האותיות. אפשר לקרוא אותן בצורות שונות. ליצור מילים חדשות.הכל מתחבר.השמש מאירה לכל. "אני שרה לי מיום ליום... אומרים שהשמש שלנו בוערת כבר מיליון שנה, כמה אפשר לבעור ובסך הכל בשביל מה?" - אנחנו לא יודעים. תאור המציאות מסתיים בשלוש נקודות... יש המשך- מהו? בשביל מה? " אור עולה בבוקר... עוצמת את עיני אבל השמש מבפנים" אור ואפילה הם אותה תופעה. האחד מגדיר את השני. האפילה היא העדר אור. האור הוא "העדר" חושך. השמש לא טובעת בים. כשאנו עוצמים עיניים אנו בוחרים להחשיך את עולמנו, אך העפעפיים רק מסתירים את האור. הצל יכול רק לכסות, אך לא לכבות את מקור האור. יתרה מזאת, דווקא באפילת הלילה אנו רואים שיש אינסוף שמשות, אינסוף גלקסיות, אינסופ עולמות. איך אפשר להגדיר אינסופ? איזו תפישה יכולה להיות לנו באינסופ? אנחנו לא יודעים כלום... אהבה-שמחה-אהבה-שמחה. אור,אור,א ו ר - ישאינסופ... כח אחד מחולל את כל התופעות. כל הדברים אחד.
אין עוד מלבדו