נסי לראות זאת כמוני:
אני חי בתל אביב. הבועה הנהדרת והשפויה (להוציא מהכלל כל מיני בועיות יותר מדי לא לעניין), בת הפיתויים הגדולים. אנשים מסביבי ובגילי מתהלכים כמו קוקיצות בדיסקוטקים (כאילו גיל 16 עדיין נמשך), מעשנים סיגריות כדי להרגיש בקטע, חשיש (כדי לשמוח בסוטול), שותים "לפעמים" כדי להרגיש כיף בראש, אוכלים רק אוכל כמו סטיקים, מאפים, גבינות שמנות. בקיצור - לא מטפלים בגופם כלל. אני במודע מוציא עצמי מהכלל של כל הפיתויים (לא שעישונים מפתים אותי, אבל לפחות כמשל לפיתויים אחרים) ואומר לעצמי: אני אטפל בעצמי: הלכתי לדיאטנים כמה פעמים כדי לאזן לי תפריט, אני עושה ספורט אינטנסיבי, שוב הולך להרכיב תפריטים מאוזנים שיתמכו בעבודת הספורט, רוקד ללא הפסק (בתחום האומנותי), לא נוגע באף משקה אלכוהול (כאן יש פיתויים אבל מסתבר שאני חזק ולא פוזל בכלל. אולי אולי כוסית קטנטונת באיזה ארוע וגם כן אולי אחת לחודשיים שלושה), לא מעשן כלום, מתרחק ממעשנים ומסביבות של מעשנים, מקפיד על שעות שינה מסודרות ומספיקות, עוסק בדברים שאני אוהב, ובטח יש עוד כל מיני דברים ברשימה. אז מותק, תתחילי להגיד לעצמך: "אני לא מטפלת בעצמי, אני אגמור את החיים שלי מוקדם מכפי שרציתי ובאיכות ירודה ביותר." ותתחילי לחיות כמו שצריך. להקפיד על דיאטה, למשל, זה אומר לטפל בעצמך! זה כמו לקחת תרופה. זה אומר לחיות בריא ובצורה איכותית. זו לא שאלה של הלוואי שאצליח או לא, זו שאלה של ערך. האם אינך מאמינה בערך הזה? נסי לעבור לחשיבה ערכית בנושא, ואולי משם דווקא תגלי שקל לך יתר להשיג יעד בכיוון הזה. אני אומר זאת, משום שגיליתי את הדבר דווקא מתחום אחר של, למשל, צחצוח שיניים. תמיד נטיתי לזלזל בזה. צחצוח השיניים היה מזדמן ונתון למצבי הרוח שלי. עד שהתחילה להיות לי דלקת חניכיים מאודדדדד חריפה, עם כיסים בחניכיים, דימומים וסכנת נשירת שיניים. בעקבות המעבר לחשיבה ערכית כזו של "אני מטפל בעצמי ויהי מה!", גיליתי שכל מה שהשיננית אמרה לי עשיתי (כמובן שקופת חולים שוב פשטה פה את הרגל, ושיננית מאוד מקצועית וראש גדול שהיא חברה טובה שלי, בזכותה התקדמתי בטיפול): תחיבת קיסמים מיוחדים עם תרופה עמוק בין השיניים גם אם טיפה כאב, צחצוח "טורדני" בוקר וערב, אימוץ טכניקה חדשה של צחצוח ועוד ועוד. היום - כל הדלקת ואשר הנספחים עברו ב-95%. הנה הצלחתי בכך. מאז, בכל פעם כשאני מרגיש שלא מבא (עדיין לא בא לי) לחצח שיניים ולבצע טיפול עם קיסמים - אני אומר לעצמי: אני לא מטפל בעצמי וזה לא מה שאני הרי רוצה. וכך אני קם וכן מצחצח שיניים. כאילו אני מבקר את עצמי ומרגיש לא נעים מהפידבק העצמי הזה ועושה את מה שצריך אחר כך... וכמו שאבא שלי נוהג לומר, העיקר שנמות בריאים (רק לא מקטיושות).
