יש לי בעיה

RORGAD

New member
יש לי בעיה

שלום לך גרא, אני אשה בת 55 שנים, אקדמאית שעובדת כבר 25 שנה באותו מקום עבודה, למה אני מספרת לך את כל זה? כדי שתבין שאינני אדם שלילי, מאידך בשבוע האחרון אני כל הזמן בוכה, וזאת למה? נולד לי נכד, והוא שוהה באמסטרדאם, עשיתי שמיניות באויר להגיע לברית המילה שלו, ואכן הגעתי, יחד איתי הגיעו הגרוש שלי עם החברה שלו, ובבית בו שהיתי היתה גם חמותו של בני, הבעיה היתה יחסו השלילי של בני כלפי, כלתי נתנה לי לראות את התינוק רק ביום הראשון, ולמזלי ראיתיו ביום הברית, בני לא אמר לאשתו אף מילה, ואביו האידיוט של בני, כל הזמן התווכח איתי, הקניט אותי, וכל הזמן חיבק ונישק את חברתו שאגב אני מאוד מחבבת אותה, ועיני לא צרה על מערכת היחסים ביניהם, אני בעצם לא סובלת את בעלי לשעבר, אך התנהגותם של הסובבים הביאוני להרגיש בגובה השטיח, כל השבוע אני בוכה, והרי הייתי אמורה לשמוח, סוף סוף הנכד הראשון שלי נולד, תינוק מקסים ויפהפה, מה עוד אני צריכה? הגדילה לעשות ביתי הבכורה, שבנוסף לכל התלאות שעברתי השבוע, אתמול היא צעקה עלי ואני מצטטת(תלכי לשבת על הספה מהר ותרימי רגליים) כמובן שזה היה מלווה באצבע מאיימת, מייד עזבתי את ביתה ואינני מפסיקה לבכות, היום כל היום הייתי בבית מסוגרת ובוכה, לזה ייחלתי? האם אני נכנסת לדיכאון? האם אני בתוך תוכי בכל זאת מקנאה בבעלי לשעבר? הרי אני כל הזמן מרחמת על החברה שלו, ואף אמרתי לה זאת, שוחחנו על העניין, והיא הצדיקה אותי, אז מה יש לי לקנא באדם שאין לי שום רגש כלפיו? אנא תן עצה, זה מפחיד אותי.
 

גרא.

New member
RORGARD ,אכן קשה לקבל ולהסכים

עם מערכת יחסים כ"כ נגטיביסטית בתוך המעגל המשפחתי הקרוב לך ביותר.והבכי המתמשך שלך,מבטא את תחושות התסכול,ההשפלה והכאב שאת עוברת.וזה בסדר,מותר לך לבכות,כמה שאת זקוקה לכך.בין דברייך הנרגשים,אפשר להבחין בכמה בעיות, המשתלבות ביניהן,ומקשות עלייך עוד יותר להתמודד עם המציאות.יחסך הדו ערכי (האמביוולנטי) לאקס בעלך,ולחברתו,מערכת יחסיך עם שני ילדייך,בנך המתייחס אלייך בצורה שלילית,ובתך הגדולה,שאת חשה שהיא משפילה ודוחה אותך,תרתי משמע..הבכי הממושך הוא אמצעי לפורקן,במידה רבה לוונטילציה (איוורור) רגשית.אבל הוא אינו מספיק.מדברייך לא ברורות הסבות או הנסיבות ליחס הנגטיביסטי אלייך,כפי שתארת שאת זוכה משני ילדייך..שעה שיחסך אל האקס שלך,גם הוא אינו חד משמעי,כפי שאפשר להבין שעה שאת שואלת את עצמך "האם אני מקנאת בבעלי לשעבר??"..במינוח הפסיכולוגי את מתארת מצב המכונה "un finished business".כלומר מצב של אי סגירת ה"עסקים" או הענינים הרגשיים כנראה בינך לבין האקס שלך..קל וחומר שיש מן הסתם מתיחויות רבות בינך לבין בנך ובתך הגדולה,מתיחויות שנוצרו על רקע כלשהוא,ולא נפתרו. אם אבן זהו המצב,הבכי הממושך שלך,יתכן על סף כניסה לדכאון.לא יפתור דבר למעט אולי תחושת הקלה זמנית אחרי הבכי..עד שתחזור שוב המועקה..ולכן אם היתה או יכולה להיות אפשרות לשבת יחד,בכל הרכב,את עם האקס,עם ילדייך הגדולים,או איתם בפגישה נפרדת.להפגש בתיווך של איש מקצוע.עו"ס או פסיכולוג.להפגש ולדבר.ל ד ב ר ,על כל מה שקורה,תוך נסיון להשלים ולהגיע לפשרה כלשהיא..זו הדרך.את כל כך צודקת בתחושה ה"סבתאית" שלך,בכמיהה שלך לנכד הראשון..מגיע לך להיות עימו,לטפל בו,לבלות ולהנות ממנו.ומה שעושים לך,כפי שתארת,מרגיש ומקומם.יחד עם זה,עד שתתאפשר שיחה רצינית לתיקון, אולי לגישור או לאיזון המצב.יתכן וכדאי לך לחשוב לבקר את נכדך,בזמן אחר, בסיטואציה שאינה מזמינה את כל בני המשפחה האחרים.מאחר והביקור בברית, היה כזה שכולם באו.והרוחות/הרגשות התחממו,למה שלא תבקרי אותו,באם את יכולה,סתם כך בסוף שבוע,בנסיעה לכמה ימים אליהם? אם כך יקה,אולי יתאפשר לך גם לשוחח,לדבר,להעלות את רגשותייך,רגשות בנך על השולחן,ולנסות להגיע למשהוא חיובי.די,די במריבות,בחיכוחים,ובכל היחסים העכורים הללו.בשביל מה, בשביל מה?????
 

RORGAD

New member
גרא תודה רבה על התשובה, יש לי בעיה

אני תמיד מתחשבת באחרים, ושותקת בטענה (במקרה זה עם הבן שלי) שעדיף שהוא לא יידע ולא יאמר מילה לאשתו, כדי שלא יריבו בגללי, שחלילה כלתי תשנא אותי בגלל זה, אותו הדבר עם הבת שלי, לא אמרתי לה מילה, פשוט קמתי והלכתי, כדי לא להרגיז אותה, וכדי שלא יתעורר ויכוח לפני יום כיפור, אתמול אגב הצעתי לה ללכת ביחד לקברם של אבותי, והרוחות נרגעו, אבל זה כמו שאמרת "לטאטא מתחת לשטיח" כן יש דברים פתוחים, יש משקעים שצריך לתקן, אבל לעולם לא אזום שיחה כזו רק כדי שהדבר לא יפגע בהם, חלילה,ואני יודעת שלא כך צריך לנהוג, מאידך חשוב לי לשמור על מערכת יחסים תקינה עם ילדי, ואינני רוצה שברגע שאעיר את המתים המשקעים יצופו ויהיה תסכול גדול מאוד, אגב, אני די מבינה אותם על כעסם, הרי יזמתי גירושין עם אביהם, הרסתי להם את הקן המשפחתי, שאני לא יכולתי בשום פנים ואופן להמשיך ולחיות בצעקות בלתי פוסקות, עם אדם שכל מה שעשיתי לא מצא חן בעיניו, ובמקום פעם להעיר ופעם להבליג, הוא כל הזמן צעק עלי, זה היה בלתי נסבל, ותאמין לי שלקח לי 17 שנים לקום וללכת, כל הזמן אמרתי לעצמי, למען הילדים הם לא אשמים שנישאתי לאביהם, הרי יכולתי לבחור לילדי אבא אחר לא? ואם נישאתי לאביהם והבאתי אותם לעולם, עלי לקחת קצת אחריות. שתהיה לך גמר חתימה טובה.
 
תסלחי לי שאני מתערב

קראתי בהתרגשות את דבריך. ילדיך , כנראה זוכרים לך את הגירושין מאביהם. ומאחר , שאנו לא יודעים איך התרחשו הענינים, קשה להצביע על הנקודה האקוטית , שבגללה , שני ילדיך נוהגים בגסות כלפיך. אם את שואלת את דעתי - הרי כל מיפגש, בנוכחות האקס שלך , ובעיקר חברתו - תפיחי את האש הרוחשת תמיד ביחסיכם. אני בדעת קודמי בשיחה - עזבי אותם לתקופת מה, (תעלמי), ותופיעי שוב , לקראת אירוע משפחתי חגיגי. (יום הולדת, יום נישואין,כניסה ראשונה לגן וכד´) כאשר תעמדי במצב לא נוח פתחי בשיחה - רק עם אחד האוביקטים. או הבן או הכלה. לא ביחד. כדי שלא יווצר בלוק נגדך. ותשמעי קודם מהם - מדוע ההתנכרות והתגובה הגסה. אולי הם מעתיקים , תגובות שלך או של אביהם , בעבר. תביאי את המצב המצער הזה לתודעתם. אם תצליחי בשיחה שקטה , עם אחד הצדדים , אני מאמין שיתחיל כדור השלג לגלוש, עד שבסוף, האוירה תטוהר. אסיים ,עפ סימפתיה למצבך, בתקוה שתצליחי. חבר
 
למעלה