יש לי בעיה.

[אני כאן כדי לדבר]

יש לי בעיה.

לפני כמה שנים התמכרתי למחשב. הבעיה היא שזה רק הולך ומתחזק ואני לא יודעת מה לעשות. אני מנסה להגיד לעצמי, אוקי, יש לך שעתיים היום, את לא תישארי יותר מזה, ובסופו של דבר אני יושבת שמונה שעות ברצף על המחשב. זה משבש את לי את חיי החברה, זה משבש את הלימודים, אני נכשלת כי אני לא מתכוננת למבחנים. אני כל שנייה אפשרית על המחשב. ניסיתי להפחית לאט לאט, אבל אני לא מצליחה. הצילו?!

 

[נוסעת סמוייה]

לאיזו תשובה את מצפה

מפורום באינטרנט? אני אגיד לך משהו אולי קצת אכזרי, אבל אני מקווה שתחשבי על זה קצת: אם חיי החברה משתבשים לך - אז אולי זה מה שאת רוצה שיקרה. ואם את נכשלת במבחנים - אז אולי זה מה שאת רוצה שיקרה. המחשב והאינטרנט הם רק האמצעי, ולא הגורם. אבל זה הרבה יותר קל והרבה יותר נוח כשאפשר "להאשים" מישהו או משהו מבחוץ. ולמה את רוצה להיכשל במבחנים ולשבש לעצמך את חיי החברה - אלה שאלות כבדות שלא תוכלי לפתור על רגל אחת.

 

[נוסעת סמוייה]

אני רוצה להתנצל,

ראיתי עכשיו בכרטיס שלך שאת בת 15, כך שמה שכתבתי לך קודם אולי לא ממש מתאים. אני חושבת שבגיל 15 מה שקוסם לך במחשב ובאינטרנט זה היכולת לקבל סיפוקים מהירים בלי להשקיע מאמץ גדול. להתכונן למבחנים - זו מטלה משעממת, ברור שיותר נעים לברוח מזה. במיוחד כאשר באינטרנט את לא מחויבת לכלום (בשונה מחיי חברה ב"עולם האמיתי"). אולי תנסי להתכונן למבחנים עם חברה, ככה לא תוכלי להתחמק מזה.

 

[עכבר כתום]

אני חושב שאת קצת תוקפנית כלפיה

הבעיה של התמכרות לרשת אצל בני נוער היא בעיה מסובכת. האינטרנט משמש לא פעם כחיי חברה חליפיים. במיוחד אצל אנשים שלא מסתדרים עם הסביבה הקרובה שלהם ומוצאים את המקום שלהם בסביבה (אינטרנטית) עם אנשים שחולקים איתם את אותם תחומי עניין. ומעבר לזה יש את עניין ההתמכרות. אני מכיר הרבה מכורים (לא רק לרשת) ולא זכור לי שמישהו מהם בחר במודע בהתמכרות שלו (אחרת היא לא הייתה התמכרות). עצם ההגדרה של התמכרות היא התנהגות כפייתית שגם המכור לא מוצא לה הגיון. כשאת אומרת לה שהשיבוש של חיי החברה שלה זו בחירה שלה, את צודקת במקום מסויים, אבל זה כמו להגיד למישהו שנופל בנפילה חופשית שהוא בוחר לא לפנות ימינה. ברור שאם היא יכולה הייתה לבחור היא הייתה בוחרת אחרת. אבל זו כל הבעיה בהתמכרות שהמכור מאבד את היכולת לבחור. ברור לי למה היא מעצבנת אותך. עבורך זה בסך הכל נראה עניין של שינוי בחירה. וזה שהיא בוחרת להשאר באינטרנט נראה לך כמו התפנקות או התבכיינות. אבל את צריכה להבין שעבורה לא מדובר בכלל בלפנות ימינה או שמאלה, היא רוצה קודם כל למצוא דרך לעצור את הנפילה החופשית המטורפת הזו.

 

[נוסעת סמוייה]

לא ראית שהתנצלתי?

אבל אני התנצלתי כי גיליתי (לפי הכרטיס שלה) שהיא בסה"כ בת 15, ולכן מה שכתבתי לא ממש מתאים. תראה, בגדול אני בכלל לא מקבלת את התפיסה הזו של "התמכרות" לרשת (אני מדברת על המציאות הישראלית, לא היפנית). אני מקבלת את זה כאיזה ביטוי נוח לשימוש בשפה (כי זה יותר קל מלהגיד "שימוש עודף ביישומי רשת"). הנערה הזו לא מעצבנת אותי, ואני לא חושבת ששינוי בחירה הוא עניין קל בשום תחום, כך שאני לא מתייחסת לזה כאל התפנקות והתבכיינות (למרות שחלק מאלה שמגדירים את עצמם כ"מכורים לאינטרנט" הם בעיניי בכיינים ומתפנקים). אני לא מתיימרת להיות מומחית או אפילו מבינה בהתמכרויות על שלל סוגיהן, אבל אני סבורה שהתמכרות היא תירוץ מאוד נוח לאי התמודדות עם כל מיני דברים (כמו למשל: אני שמן/ה - לכן אני לא מוצא/ת בן/בת זוג; אני אלכוהוליסט - לכן אני לא יכול לעבוד; אני מכור לאינטרנט - לכן הנישואים שלי מתרסקים; וכן הלאה וכן הלאה). אני חושבת שיש רווחי משנה למצבים האלה, ולכן מכורים לא באמת רוצים להיגמל, למרות הסבל שנגרם להם וליקרים להם. אם אתה מכור למשהו - אתה "פטור" מלהתמודד עם כל שאר הדברים בחייך, כי ההתמכרות הופכת לאישיו המרכזי. ואני כן חושבת שיש בזה בחירה (אם כי לא מודעת).

 

[אני כאן כדי לדבר]

א.

אני בת 16 ו.. ב. כן, יש לי הרבה מאוד מסגרות מחוץ למחשב, אני מדריכה ומתנדבת, וקריאת ספרים זה הבילוי הטוב ביותר כשאין מה לעשות. אבל כשאני מגיעה למחשב (מה שקורה כל יום), אין לי מעצורים. כלומר, אני יכולה לשבת פה שעות. ואני נלחמת בזה. וניסיתי להוריד מהכמות, וניסיתי להוסיף עוד מסגרות. אני פשוט מחפשת דרך נוספת, איך אפשר שלא להתמכר.

 

[נוסעת סמוייה]

../images/Emo13.gif

טוב, בשבילך זה הבדל משמעותי 15 או 16, אבל בכל מקרה את נערה ולא אדם מבוגר, והתגובה הראשונה שלי כוונה לאדם מבוגר. אני לא חושבת שאת מכורה, אני חושבת שזה לגמרי בסדר בגיל שלך. ועל אחת כמה וכמה אם את פעילה בכל מיני מקומות מחוץ לרשת. ברור גם שהגלישה באינטרנט הרבה יותר כייפית מללמוד למבחנים. אז אולי יהיה לך יותר קל ללמוד עם חברה או חברים. ולדעתי, כמה שיותר תילחצי מזה שאת כביכול "מתמכרת" - ככה תרצי את זה יותר. זה כמו ילדים שלא מרשים להם לאכול ממתקים, אז כשהם אצל חברים - הם זוללים כמו חזירים. ומי שמותר לו בבית - בד"כ מוצא בעצמו את המינונים הנכונים, כי הוא לא לחוץ ויודע שגם מחר יש יום.

 

[מיכל הררי]

נסיון לעזור

בדרך כלל כשמישהו יושב יותר זמן מול האינטרנט ממה שהוא באמת רוצה, הרבה פעמים: הוא לא פיתח מנגנוני עצירה (היכולת לעצור פעולה, לזוז רגע הצידה ולבדוק אם אני באמת רוצה להמשיך את מה שאני עושה עכשיו). זה קשור לכלים של משמעת עצמית וניתן לפתח זאת. וגם הוא משקר לעצמו שהוא רוצה להמשיך לשבת מול האינטרנט. זאת אומרת, הוא לא מחובר לרצון שלו לגלוש רק שעתיים, באותו זמן הוא מחובר לרצון אחר שאומר שאני רוצה להמשיך לגלוש. האם תוך כדי ה-8 שעות האלו, את יודעת שאת לא רוצה להמשיך לגלוש? או שאת אומרת לעצמך שאת בעצם רוצה, ורק אחרי 8 השעות את מחוברת לאי רצונך לגלוש?

 

[נוסעת סמוייה]

זה לא בהכרח רצון לגלוש

שעתיים או 8 שמונה שעות. לפעמים את רוצה לגלוש וכיף לך ומעניין לך, אבל הסביבה משדרת לך (או ממש אומרת, או אולי אפילו כועסת) שזה לא בסדר. ואת מפנימה את הרצון של האחרים, וחושבת שזה "לא בסדר" לגלוש 8 שעות, ומנסה להיאבק במשהו שאת נהנית ממנו. ולפעמים, כמו שהתרשמתי במקרה של אותה נערה, הקושי להפסיק הוא כאשר יש לך משימות ומטלות משעממות לעשות (כי כאשר כיף לה באוף-ליין - היא לא באינטרנט).

 

[מיכל הררי]

8 שעות...

קשה לי להאמין שמישהו רוצה באמת לגלוש 8 שעות, באופן תדיר. אולי הוא אומר לעצמו שהוא רוצה את זה, כי הוא מכור לזה, או כי זה נותן לו פורקן רגשי שאין לו במקום אחר. אבל אם הוא היה עובר תהליך כלשהו של התפתחות, ומתחבר לרצונותיו האמיתיים, קשה לי להאמין שהוא היה נשאר ברצון שלו לגלוש 8 שעות. אולי הוא היה מעדיף ליצור עוד חברויות, או שיהיו לו חברים שהוא יכול לשוחח איתם בכיף, ולהיפגש אותם, או כל דבר אחר. מדברת מנסיון של עבודה עם אנשים, שמכורים למשהו ומשקרים לעצמם שהם באמת רוצים את זה. (סיגריות למשל)

 

[נוסעת סמוייה]

מה זה רצון אמיתי?

הרצונות שלנו מושפעים מכל כך הרבה דברים, שאני לא חושבת שאפשר להגדיר משהו כ"רצון אמיתי". אנשים משקרים לעצמם כל הזמן, גם אם הם עוברים "תהליך כלשהו של התפתחות". ולפעמים זה להחליף הונאה עצמית אחת בהונאה עצמית אחרת, ומה שנדמה להם כהתחברות ל"רצון האמיתי" שלהם זו התחברות למוסכמות ולרצונות ולאמונות של אנשים אחרים.

 

[מיכל הררי]

רצונות אמיתיים.

התכוונתי במובן הכי פשוט - שאדם יכיר בכך שהוא לא באמת רוצה לעשן, או לא באמת רוצה לגלוש 8 שעות ביום. בלי קשר למה אחרים רוצים, זה לא קשור לאחרים.... אלא מה שעושה לאדם עצמו טוב, שגורם לו תחושת חיות ושמחה.

 

[נוסעת סמוייה]

אבל, אולי, אדם כן רוצה לגלוש 8 שעות

ביום, ורק בגלל שהסביבה אומרת לו שזה רע - הוא מנסה להפסיק את זה. אנשים מתכחשים להמון דברים שעושים להם טוב ושגורמים להם תחושות של חיות ושל שמחה, רק בגלל שזה לא מיושר עם המוסכמות החברתיות (אני לא מדברת על דברים פליליים ו/או לא חוקיים) ועם הרצונות של הסביבה שלהם. וחלקם בוחרים להתכחש ביודעין, ורובם משקרים לעצמם ומספרים לעצמם כל מיני סיפורים.

 

[מיכל הררי]

אני לא מכירה כאלו ../images/Emo13.gif

אבל לא מתכוונת להתווכח על זה או משהו כזה

 

[נוסעת סמוייה]

אוקיי ../images/Emo13.gif

 

[אני כאן כדי לדבר]

ללא נושא

אני אסביר. בדרך כלל אני נמצאת על המחשב, ואני רואה שעברה שעה. שעה שהייתי יכולה לעשות בה דברים הרבה יותר טובים, ואני כבר מתחרטת על זה, אבל אני ממשיכה לשבת על המחשב. אני לא יודעת מה, אבל משהו עוצר אותי מלקום.

 

[מיכל הררי]

אחרי שגילית שעברה שעה,

האם עולה מקום בתוכך שיודע/שמרגיש שהוא מעדיף להפסיק לגלוש?

 

[נוסעת סמוייה]

סליחה שאני מתערבת לכן בסשן הטיפולי,

אבל אין לך שום דרך לדעת אם הרצון הזה, להפסיק לגלוש אחרי שעה, הוא מה שאת קוראת לו "רצון אמיתי" או שזו הפנמה של ערכים ורצונות מהסביבה החיצונית שלה, ואז למרות שהיא נהנית - היא מרגישה רע עם מה שהיא עושה.