יש לה טעם משלה.

[ליידי דרמה]

יש לה טעם משלה.

היא בוחרת את הבגדים והתסרוקות בעצמה. מתאימה צבעים ומשלבת דוגמאות, מסרקת וקולעת את השיער. איך אתן מגיבות כשאתן חושבות שמה שהיא בחרה ללבוש או איך שהיא בחרה להתסרק נראה לא טוב? מתערבות? מציעות עזרה? נותנות להן להתמודד עם ההחלטה והתוצאה ועם הפיכתן לעצמאיות גם בתחום הזה?

 

[חני ב]

מיד מעירה

ומקוה שהיא תחליף.

 

[פלגיה]

אצלנו זה הפוך

היא כזאת סטייליסטית, ואני כל כך לא. פלא שהיא לא מתביישת באיך שאני נראית.

 

[הילהל]

בנתיים נותנת לה להתפרע

עם המבלות שלי ושל אבא שלה - ילדה בת שנתיים וחצי צריכה להראות כמו ילדה (אם קיבלנו חצאית שהיא על גבול הזנתותי - היא נזרקה מייד) פרט לזה. בגילה הפעוט. שתשתולל! אז מה אם החצאית ג'ינס שהיא ביקשה מעוטרת מלמלות ונוצצים ומחרידה את עין רואיה? או שמתחשק לה "3 קוקואים"? או להתאים מכנסיים וחולצה באורח משוגע?היא ילדה, שתהנה בהתחשב בזה שיש לה אמא שלא יודעת, לא אוהבת ולא רוצה להתעסק בענייני לבוש ואיפור וסירוק, קשה לי לראות את עצמי מייעצת ומתערבת

 

[שhira]

בנותי בנות 3 ו 5 חודשים בזמן האחרון החלו

לפתח טעם עצמאי משלהן אם בבחירת הבגדים לגן או לכל דבר ואם בקניית הבגדים /נעליים בחנות. חוץ מלהתערב במקרה של גדול / קטן/ אותו הדבר (כרגע משתדלת מאוד מאוד שלא יקנו/ילבשו אותו הדבר) משתדלת לא להתערב אלא לכוון בקניה אני מסבירה שבראץ/ברבי וכו' אנחנו לא קונים ?(פעם אחרונה התפשרתי על פו הדב ודורה) אם יותר מידי זהב נצנצנם וכו' אני מסבירה שבעיני לא יפה- לרב עובד. הן גם מייעצות לי מה ללבוש/לענוד/לנעול ואני מביעה דעתי אם יפה בעיני או לא ומקווה שמכך ילמדו

 

[אטי יעקובסון1]

גם לנכדה שלי זה יקרה כי

ממהיום שהיא נולדה והיום היא בת שנה ו8 חודשים רק שואלים אותה מה היא רוצה .את רוצה לאכול ... את רוצה ללבוש .... את רוצה לללכת ל.... אני מתפוצצת על הגישה החינוכית שהילד במרכז כי השיטה הוכיחה לפי הדור הנוכחי שטעינו בגדול . ברגע שיגיע מצב שהילדה תצטרך לשמוע למה שאמא אומרת לא יהיו בידיה כלים להתמודד עם זה כי מה פתאום לא שואלים אותה לרצונותיה ? הילדים שלי גדלו עצמאיים ואני בחרתי עבורם מה לאכול ומה ללבוש ומתי לחזור הביתה .....

 

[פלגיה]

אני מקפידה לשאול מה רוצים

גם כאשר מדובר בבחירה שלי, ואין אופציות אחרות. למה? כי מאוד טוב שאדם יבהיר לעצמו מההתחלה מה הוא רוצה, ושבכלל יש לו רצון ואפשרויות בחירה. כך שגם כאשר אני בוחרת עבורה מה ללבוש - זה בעצם הרצון שלה. אני לא חושבת ששגיתי באיזה שהוא מקום בחינוך שלי. יש לי ילדים נהדרים ודעתניים. זה טוב

 

[pf26]

את מזכירה לי שיחה ששמעתי אתמול בפארק בין אמא

לילדה: האמא אמרה לילדה ללכת לשטוף ידיים לפני שהיא אוכלת סנדוויץ' והילדה ענתה לה "לא רוצה, את לא תגידי לי מה לעשות", אז האמא ענתה : "את בת 8, אני אמא שלך ואת תעשי מה שאני אומרת לך". אפשר גם קצת דמוקרטיה בתוך הדיקטטורה ההורית, רק צריך להזהר לא להגזים. אני מוקפת הורים שמאפשרים לילד לעשות הכל כי הוא אומר "בא לי" או "לא בא לי" : "בא לי ארטיק, לא בא לי לכבד ", "בא לי לשחק, לא בא לי לשתף ", "בא לי להיות איתכם, לא בא לי שתצאו בערב רק שניכם".

 

[nutmeg]

"בא לי"

זה אחד מצירופי המילים שאני ממש ממש לא סובלת כי הוא מכניס את הדיאלוג למצב בו אחד "מצהיר" מהם הרצונות שלו מתוך כוונה שהשני יעבור לדום ויספק לו אותם. "בא לי ארטיק" מיד מניח שמבקשים מההורה לספק ארטיק "בא לי ללכת" מיד מניח שההורים צריכים לעזוב הכל וללכת וכו וכו אחת הדרכים למגר את ה"בא לי" או את "אני רוצה" זה להפריד בין ההצהרה על מה שרוצים לבין העובדה שמישהו בכלל אמור לקחת אחריות ולספק את זה בלי שאלות. הכי חשוב בעיני [ואולי זה יישמע כנוקדנות סמנטית, אבל אני לא חושבת כך] זה ללמד את הילד להשתמש במילה לבקש. אני מבקש ארטיק, אני מבקש ללכת הביתה, אני מבקש שתורידי לי את המשחק הגבוה... המילה מבקש מעבירה לו קצת אחריות לגבי איך הוא מפעיל אותנו ההורים. לא עוד ייצור פאסיבי שרק מצהיר מה בא לו ומניח שזה מספיק כדי שיעברו לדום, אלא מישהו שאומר מה הוא מבקש מהשני ואפשר בכלל להתחיל דיאלוג או סוג של משא ומתן סביב זה. אתם שומעים את ההבדל בין "אני רוצה מים" לבין אני מבקש שתביאי לי כוס מים"? המשפט השני מניח שקיים שם זולת שמבקשים ממנו לפעול ושיודעים באיזה מאמץ זה כרוך. הרי גם אנחנו בסופו של דבר מבקשים מהם דברים. אם גם הם ילמדו לבקש אפשר יהיה להיות באותו מישור לפחות כשדנים על מי עושה מה עבור מי כמה ולמה.

 

[ליידי דרמה]

אני מסכימה איתך מאוד.

כשאחד מילדי אומר "בא לי" אני עונה - אז תעשה. בא לי לשתות - תיקח לבד בא לי ארטיק - תקנה לעצמך וכו..... לפעמים אני אומרת - אתה מבקש ארטיק או אתה מבקש לשתות ואז הם אומרים - כן, אני מבקש. גם אני שונאת "בא לי" למרות שלפעמים בא לי כמה דברים.......

 

[nutmeg]

אני הייתי אומרת

וואיי! גם לי בא עכשיו ארטיק... וממשיכה לשבת

 

[צימעס]

גם אני ככה.

אני לא אומרת לילדים שלי איך לבקש ממני, אני כן מנחה אותם לעשות בעצמם. למשל: - "אמא, אני צמא". - "אז תשתה". "(אמא אני צמא" הרבה יותר ראשוני מ"בא לי מים"! משום שהוא גם מניח שאני אתרגם את התחושה שלו לאופן הפתרון וגם איישם. במקרה הזה אני באמת נופלת לפח התרגום, אבל זה פתרון כ"כ טריוויאלי שזה לא נורא).

 

[ליידי דרמה]

אז כשלי אומרים "אני צמא"

אני עונה משהו שטותי שלא קשור כמו - "אז לך לנעול נעליים" וכשהם פותחים עיניים תמהות אני אומרת - מה אני אמורה להבין מזה שאמרת לי אני צמא? או - "אמא יש לי פיפי" ואני עונה - "אז תאכל תפוח". הם כבר צוחקים מזה ומתקנים למשפט נכון.

 

[צימעס]

יפה!

אימצתי.

 

[ButtercupA]

../images/Emo6.gif אפשר גם לשקף להם...

"אני צמא"- אני מבינה שאתה צמא... "יש לי פיפי"- אני מבינה שיש לך פיפי...

 

[ליידי דרמה]

../images/Emo6.gif אבל אם את אומרת את זה

הם לא מתאמצים - הם יגידו איך "שבא להם" כי את הרי מבינה מה הם רוצים - לא?

 

[pf26]

אכן, צירוף מילים מוציא מן הדעת

התלמידים שלי יודעים לא להשתמש ב"בא לי", כי אני פשוט לא מגיבה. הם יכולים להגיד עד מחרתיים "בא לי פיפי" או "אני צמא". תגדיר בדיוק מה אתה מבקש, תשתמש במילה "בבקשה", ואני אוכל להגיב לבקשתך. ואת יודעת מה? ילדים בני שש, תלמידים בכיתה א', מבינים מיד למה הכוונה. לא צריך להזכיר שוב..