יש ישר בספרדית...
של סופר ידוע (מריו בנדטי) שאומר בערך כך... ``אחרי שהאורחים הולכים הולכים, אני נשאר שוב עם הבדידות שלי...`` ואני שונאת חגים, כי זה מזכיר בית, בית חם של ילדות, עם מפה לבנה, ריח של עוגה, בישולים, משפחה מאוחדת... אבל מה לעשות, אנחנו מתבגרים ונהפכים לבעלי משפחות בעצמנו. אבל כשאין בית חם, יש בעיה... חייבת לחמם את בית עם מכשירים חשמליים, לתת את החום... שנשאר כלוא בתוכי... לא נורא, ראש השנה יעבור בעבודה כרגיל, יום כיפור יכפר התנהגותי המופרע, סוכות נעבוד וככה תעבור עוד שנה ועוד שנה. סליחה ... לכולם מאין נאחס של חגים
של סופר ידוע (מריו בנדטי) שאומר בערך כך... ``אחרי שהאורחים הולכים הולכים, אני נשאר שוב עם הבדידות שלי...`` ואני שונאת חגים, כי זה מזכיר בית, בית חם של ילדות, עם מפה לבנה, ריח של עוגה, בישולים, משפחה מאוחדת... אבל מה לעשות, אנחנו מתבגרים ונהפכים לבעלי משפחות בעצמנו. אבל כשאין בית חם, יש בעיה... חייבת לחמם את בית עם מכשירים חשמליים, לתת את החום... שנשאר כלוא בתוכי... לא נורא, ראש השנה יעבור בעבודה כרגיל, יום כיפור יכפר התנהגותי המופרע, סוכות נעבוד וככה תעבור עוד שנה ועוד שנה. סליחה ... לכולם מאין נאחס של חגים