אתמול
היה לי מין יום כזה בו עדיף לרבוץ בגינת הבית, להתחרדן בשמש, בטלה מתוקה, ללא חובות, ללא התחייבויות אבל....... הייתי חייבת לנסוע לעבודה, שש וחצי בבוקר פקק לחוץ, נהגים עומדים מחוץ לרכבים, אין דרך מילוט, ישר או לא כלום...מיצמצתי בעיני, למקד אותן, אולי יהפכו למשקפת
מרחוק שתי ניידות ואמבולנס - תאונה על הבוקר. כך זה התחיל והמשיך באלימות בעבודה, אישה אחת היכתה את השניה, קללות עסיסיות, עדיין מוקדם בבוקר, רופא ותלונה במשטרה, איכס...כשנשים שורטות אחת את השניה זה נראה נורא (כל הצפורניים הבנויות האלה).. הלאה -נפלתי וסובבתי את הקרסול, שכחתי שלדלג במדרגות זה מתאים לבנות שש עשרה
ועוד חויות "מרגשות". בדרך הביתה הדבורה מאיה החליטה לזמזם לי באוזן ואני מרוב לחץ שתסתבך לי בשיער פתחתי בצעקות "קישתא" "קישתא" ועצרתי בצד הכביש בחריקת בלמים מנופפת לעברה בסמרטוט שחור שמצאתי על רצפת הרכב. נראה לי שרק מהצעקות שלי היא נפחה את נשמתה. היה יום מלא עניין, מספק, מרגש, משהו, משהו...