קרני המקורית
New member
יש ימים כאלו
יש ימים כאלו שהכל הולך קשה. הם לא רוצים לקום בבוקר, הם לא רוצים לצאת בזמן לביה"ס. כשהם חוזרים – למה באת לקחת אותנו מוקדם, למה הולכים ישר הביתה. כל הזמן למה, ולמה. אף פעם לא מרוצים. מתווכחים אחד עם השני. רבים. מכים. משחקים ומשתוללים בדיוק כשאת מנסה לקנות מתנה בדקה התשעים. ואני – אני קשה לי לפעמים. לא יכולה לשמוע את הצעקות, המריבות, הבכי הבלתי פוסק. פשוט לפעמים נמאס. ואז – אז אני רוצה לחלוק את זה. איתו. עם אבא שלהם. רוצה שיתחלק איתי בהנאות אך גם בתסכולים. שיבין אותי הכי טוב מכולם. כי הוא מכיר אותם הכי טוב מכולם. רוצה שיגיד לי "קשה לך? בואי נתמודד יחד". ויודעת שזה לא יקרה. יודעת שהוא עסוק ומרוכז בעצמו. מתבוננת על המציאות (לעומת ההבטחות) ויודעת שהוא אינו עושה מעבר למה שהתחייב. כל כך רוצה לבקש ממנו – תוסיף עוד יום ראיה, עוד כמה שעות בלבד, תשחרר אותי מההתמודדות הרצופה. מתחושת האחריות שלפעמים כל כך מכבידה. תן לי את ההרגשה שההתמודדות איתם היא אחריות משותפת יומיומית גם כשזו לא חובתך. יודעת שאין טעם. יודעת שאני לבד במערכה. פשוט מקווה שהקושי יחלוף. במהרה.
יש ימים כאלו שהכל הולך קשה. הם לא רוצים לקום בבוקר, הם לא רוצים לצאת בזמן לביה"ס. כשהם חוזרים – למה באת לקחת אותנו מוקדם, למה הולכים ישר הביתה. כל הזמן למה, ולמה. אף פעם לא מרוצים. מתווכחים אחד עם השני. רבים. מכים. משחקים ומשתוללים בדיוק כשאת מנסה לקנות מתנה בדקה התשעים. ואני – אני קשה לי לפעמים. לא יכולה לשמוע את הצעקות, המריבות, הבכי הבלתי פוסק. פשוט לפעמים נמאס. ואז – אז אני רוצה לחלוק את זה. איתו. עם אבא שלהם. רוצה שיתחלק איתי בהנאות אך גם בתסכולים. שיבין אותי הכי טוב מכולם. כי הוא מכיר אותם הכי טוב מכולם. רוצה שיגיד לי "קשה לך? בואי נתמודד יחד". ויודעת שזה לא יקרה. יודעת שהוא עסוק ומרוכז בעצמו. מתבוננת על המציאות (לעומת ההבטחות) ויודעת שהוא אינו עושה מעבר למה שהתחייב. כל כך רוצה לבקש ממנו – תוסיף עוד יום ראיה, עוד כמה שעות בלבד, תשחרר אותי מההתמודדות הרצופה. מתחושת האחריות שלפעמים כל כך מכבידה. תן לי את ההרגשה שההתמודדות איתם היא אחריות משותפת יומיומית גם כשזו לא חובתך. יודעת שאין טעם. יודעת שאני לבד במערכה. פשוט מקווה שהקושי יחלוף. במהרה.
