ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
יש ימים כאלה
לכל אחד יש ימים כאלה...ימים של אומללות,שבהם מרגישים גרוע,וזועפים,ובודדים,והרוסים מעייפות. ימים שבהם מרגישים קטנים וחסרי ערך,וכל דבר נראה מחוץ להישג יד. אין כוח להרים את הראש. אי אפשר אפילו להתחיל לזוז. בימים כאלה אתה עלול לפעמים לחוש פחד לא הגיוני, ולחשוש שכולם מנסים לתפוס אותך. אתה מרגיש תסכול וחרדה,מה שעלול להביא להתקף של כסיסת ציפורניים שכהרף עין יכול להפוך להתקף של זלילת עוגת שוקולד תלת שכבתית.בימים מעוננים כאלה, מרגישים כאילו צפים בים של עצב... והדמעות עלולות לפרוץ בכל רגע, ואפילו לא יודעים למה. בסופו של דבר נדמה לך שהחיים חולפים ללא תכלית. לא ברור לך כמה זמן עוד תוכל להחזיק מעמד, ומתחשק לך לצעוק, "אולי תהרגו אותי וזהו?!? לא צריך הרבה כדי לשקוע במרה שחורה. לפעמים מספיק שאתה מתעורר בבוקר ומרגיש או נראה לא הכי טוב, אתה מוצא קמטים חדשים, מתברר לך שעלית במשקל, או שאתה מגלה פצעון ענקי על האף. ביום כזה אתה עלול להגיע לפגישה ולשכוח את שמו של זה שבאת לפגוש. או למצוא בעיתון תצלום מביך שלך.הדכדוך יכול ליפול עליך בגלל פרידה, גירושים או פיטורים, או בעקבות תקלה מבישה לעיני כל. כשמכריחים אותך לעשות משהו מביך במיוחד, או סתם כי השיער לא מסתדר לך. אולי העבודה היא קוץ בתחת, או שלוחצים עליך להיכנס לנעליים של מישהו אחר. הבוס מציק לך, וכולם במשרד מעצבנים אותך. אולי יש לך כאב ראש נוראי, או פריצת דיסק, ריח רע מהפה, חור בשן, שפתיים יבשות,או ציפורן חודרנית מכאיבה. לא משנה מה הסיבה, ברור לך שמישהו שם למעלה לא אוהב אותך. ואז אתה חושב לעצמך...אוי מה לעשות, מה לעשווווות?, כמו רוב האנשים, אתה יכול להתחבא מאחורי האמונה הקלושה שהכול יסתדר מעצמו.אבל אז, במשך שארית חייך, תציץ מעבר לכתף בציפייה שמשהו ישתבש שוב. ותוך כדי כך תצמיח עור עבה ותיהפך לאדם ציני או שתתנהג כמו קורבן עלוב וממורמר. בסוף תיכנס לדיכאון עמוק כל כך, שכל מה שתוכל לעשות זה לרבוץ ולהתפלל שהאדמה תבלע אותך. מי יודע איזה דברים נפלאים מצפים ממש מעבר לפינה? אחרי הכול, העולם מלא תגליות מופלאות, דברים שכרגע קשה לך אפילו לדמיין. ריחות משמחים ומענגים ומטעמים שאפשר לחלוק עם אחרים. יש סיכוי שתתעשר פתאום או אפילו שתהפוך לכוכב על ענקי(באחד הימים). נשמע טוב, לא? אבל רגע, זה עוד לא הכול! יש עמידות ידיים ומשחקי כדור ויוגה וקריוקי וריקוד בוהמי פראי ומטורף. אבל עולה על כולם- הרומנטיקה. שפירושה מבטים חולמניים ממושכים, מלמולים מתוקים באוזן,חיבוקים, נישוקים, נשיכות אהבה קלילות פה ושם, ואז, כן, הכול הולך. אז איך מוצאים את אותה תחושת אושר שדומה ל"החלקה לאמבט קצף חם"? בקלות. ראשית, צריך להפסיק להתחמק מכל אותם עניינים מציקים. הגיע הזמן להיאבק בהם בשיניים ובציפורניים. ועכשיו, לצאת מהלחץ. לנשום כמה נשימות עמוקות (לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה) לנסות לעשות מדיטציה. או לצאת לטייל כדי לנקות את הראש. עליך להשלים עם העובדה שתצטרך לאזור אומץ ולהרפות ממה שמוכר ובטוח. נסה לראות דברים מזווית אחרת. אולי האשמה היא בעצם בך. במקרה זה, כדאי לגלות גדלות-נפש ולהתנצל (אף פעם לא מאוחר מדי). אם מישהו אחר שגה, קום ותגיד בלי בושה, "זה לא בסדר, ואני לא מסכים עם זה!" מותר להפגין תקיפות. (אבל זה לא עניין להרים את האף.) ביטחון עצמי חשוב מאוד, אבל אל תאבד את היכלות לצחוק על עצמך.(זה הרבה יותר קל בחברת אנשים חיוביים) תחיה כל יום כאילו הוא יומך האחרון, משום שיום אחד כך יהיה. אל תחשוש לעמוד מול אתגרים ולנעוץ בהם שיניים. כדאי לקחת סיכונים, ובלי היסוס-לרוץ קדימה! אחרי הכול, זה טעם החיים,נכון? (קיבלתי במייל, הבאתי לשתף אתכם וכשתבואו בבוקר.....זה יחכה לכם) לילה טוב עולם.........ופורום
לכל אחד יש ימים כאלה...ימים של אומללות,שבהם מרגישים גרוע,וזועפים,ובודדים,והרוסים מעייפות. ימים שבהם מרגישים קטנים וחסרי ערך,וכל דבר נראה מחוץ להישג יד. אין כוח להרים את הראש. אי אפשר אפילו להתחיל לזוז. בימים כאלה אתה עלול לפעמים לחוש פחד לא הגיוני, ולחשוש שכולם מנסים לתפוס אותך. אתה מרגיש תסכול וחרדה,מה שעלול להביא להתקף של כסיסת ציפורניים שכהרף עין יכול להפוך להתקף של זלילת עוגת שוקולד תלת שכבתית.בימים מעוננים כאלה, מרגישים כאילו צפים בים של עצב... והדמעות עלולות לפרוץ בכל רגע, ואפילו לא יודעים למה. בסופו של דבר נדמה לך שהחיים חולפים ללא תכלית. לא ברור לך כמה זמן עוד תוכל להחזיק מעמד, ומתחשק לך לצעוק, "אולי תהרגו אותי וזהו?!? לא צריך הרבה כדי לשקוע במרה שחורה. לפעמים מספיק שאתה מתעורר בבוקר ומרגיש או נראה לא הכי טוב, אתה מוצא קמטים חדשים, מתברר לך שעלית במשקל, או שאתה מגלה פצעון ענקי על האף. ביום כזה אתה עלול להגיע לפגישה ולשכוח את שמו של זה שבאת לפגוש. או למצוא בעיתון תצלום מביך שלך.הדכדוך יכול ליפול עליך בגלל פרידה, גירושים או פיטורים, או בעקבות תקלה מבישה לעיני כל. כשמכריחים אותך לעשות משהו מביך במיוחד, או סתם כי השיער לא מסתדר לך. אולי העבודה היא קוץ בתחת, או שלוחצים עליך להיכנס לנעליים של מישהו אחר. הבוס מציק לך, וכולם במשרד מעצבנים אותך. אולי יש לך כאב ראש נוראי, או פריצת דיסק, ריח רע מהפה, חור בשן, שפתיים יבשות,או ציפורן חודרנית מכאיבה. לא משנה מה הסיבה, ברור לך שמישהו שם למעלה לא אוהב אותך. ואז אתה חושב לעצמך...אוי מה לעשות, מה לעשווווות?, כמו רוב האנשים, אתה יכול להתחבא מאחורי האמונה הקלושה שהכול יסתדר מעצמו.אבל אז, במשך שארית חייך, תציץ מעבר לכתף בציפייה שמשהו ישתבש שוב. ותוך כדי כך תצמיח עור עבה ותיהפך לאדם ציני או שתתנהג כמו קורבן עלוב וממורמר. בסוף תיכנס לדיכאון עמוק כל כך, שכל מה שתוכל לעשות זה לרבוץ ולהתפלל שהאדמה תבלע אותך. מי יודע איזה דברים נפלאים מצפים ממש מעבר לפינה? אחרי הכול, העולם מלא תגליות מופלאות, דברים שכרגע קשה לך אפילו לדמיין. ריחות משמחים ומענגים ומטעמים שאפשר לחלוק עם אחרים. יש סיכוי שתתעשר פתאום או אפילו שתהפוך לכוכב על ענקי(באחד הימים). נשמע טוב, לא? אבל רגע, זה עוד לא הכול! יש עמידות ידיים ומשחקי כדור ויוגה וקריוקי וריקוד בוהמי פראי ומטורף. אבל עולה על כולם- הרומנטיקה. שפירושה מבטים חולמניים ממושכים, מלמולים מתוקים באוזן,חיבוקים, נישוקים, נשיכות אהבה קלילות פה ושם, ואז, כן, הכול הולך. אז איך מוצאים את אותה תחושת אושר שדומה ל"החלקה לאמבט קצף חם"? בקלות. ראשית, צריך להפסיק להתחמק מכל אותם עניינים מציקים. הגיע הזמן להיאבק בהם בשיניים ובציפורניים. ועכשיו, לצאת מהלחץ. לנשום כמה נשימות עמוקות (לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה) לנסות לעשות מדיטציה. או לצאת לטייל כדי לנקות את הראש. עליך להשלים עם העובדה שתצטרך לאזור אומץ ולהרפות ממה שמוכר ובטוח. נסה לראות דברים מזווית אחרת. אולי האשמה היא בעצם בך. במקרה זה, כדאי לגלות גדלות-נפש ולהתנצל (אף פעם לא מאוחר מדי). אם מישהו אחר שגה, קום ותגיד בלי בושה, "זה לא בסדר, ואני לא מסכים עם זה!" מותר להפגין תקיפות. (אבל זה לא עניין להרים את האף.) ביטחון עצמי חשוב מאוד, אבל אל תאבד את היכלות לצחוק על עצמך.(זה הרבה יותר קל בחברת אנשים חיוביים) תחיה כל יום כאילו הוא יומך האחרון, משום שיום אחד כך יהיה. אל תחשוש לעמוד מול אתגרים ולנעוץ בהם שיניים. כדאי לקחת סיכונים, ובלי היסוס-לרוץ קדימה! אחרי הכול, זה טעם החיים,נכון? (קיבלתי במייל, הבאתי לשתף אתכם וכשתבואו בבוקר.....זה יחכה לכם) לילה טוב עולם.........ופורום
