יש אנשים שמקשיבים
וכל אחד מקשיב למה שמעניין ונוגע לו. להגיד כל הזמן, הילד שלי לא יהיה... או הילד שלי כן יהיה... זה לא חכם. הילד שלי יהיה, קודם כל בן אדם. אחר כך גבר (כי הוא נולד גבר), אם יבחר לשנות את מינו הוא עדיין יהיה הילד שלי, אני רק אצטרך להתרגל לקנות שמלות במאות שקלים במקום מכנסי ג'ינס ממותגים. ואם יעשה את השינוי מגבר לאישה בלי לשנות את קוד הלבוש אז אני אגיד שהוא ממש חכם, כי הוא מבין שמגדר זה לא מה שאתה לובש. הילד שלי לא יתאבד. על זה אני מקווה שמישהו יגיד אמן והילד ישמע. אני באמת באמת לא רוצה שהוא יתאבד. אבל... ניסיון החיים שלי הוכיח שגם את זה לא אוכל למנוע אם הוא יחליט שחייו אינם ראויים לחיות אותם יותר. הילד שלי הוא הילד שלי. על זה אני מוכנה להישבע. ולא משנה איפה הוא ולא משנה אם אני מרוצה מזה או לא ולא משנה אם אנחנו החברים הכי טובים בעולם או שמישהו מאיתנו הכריז על ברוגז עד קץ הימים. הוא הילד שלי!!! ויש לי שניים לא אחד וזה נכון לכל אחד ואחד מהם.
