יש דרך חזרה?

zeituni

New member
את כן מכאיבה לו

במצב הקיים את פוגעת בבעלך, את לא רוצה להכאיב לו אבל כשהוא יגלה אז זה יכאיב לו מאוד. יש בזה משהו ממש משפיל ופוגע. אם הוא יגלה אז הזוגיות שלכם תעמוד למבחן הכי גדול שלה. אם את מוכנה להעמיד את הזוגיות במבחן אז את בדרך הנכונה, רק אל תשכחי שיש פתגם שאומר: don't do the crime if you can't do the time אם הבעיה היא תכלס מינית - למה שלא פשוט תדברי איתו על זה? האם ניסית לשפר את יחסי המין שלכם? האם בעלך פתוח מספיק כדי לנסות ולרגש אותך יותר? ישנן המון דרכים להשיג זיקוקים והתלהבות גם אחרי שנכנסים ל"רוטינה" המשעממת של הזוגיות. השאלה היא האם ניסית? את יכולה להנות משני העולמות רק אל תשכחי שגם עם המאהב אחרי זמן מסוים זה גם ידעך, ואז מה? מאהב חדש? כמו שזה נראה לא ממש טוב לך לחיות בשקר.
 

restart2

New member
במי זה תלוי?

היי בגידה יכולה להיות אות וזרקור זועק- משבר ניתן לשקם לרפא ללמוד ולצאת לדרך חדשה. מאידך אפשרי שהבגידה היא סממן מני רבים לדעיכת הקשר וסיומו. במי זה תלוי? בהצלחה
 
אין דרך חזרה

זה כמו לאכול מעץ הדעת. גם אם הצד השני לא מודע, את כבר לא אותו אדם שנכנס למערכת היחסים איתו, את אדם מפוצל, מוטה סוד, שלא יכול אף פעם להתנהל יותר בטבעיות אלא נדרש לבקרה מתמדת שמא 'הסידור' ידלוף החוצה. גם האהבה שלך, זו עם הקביים, אין בה יותר את ראיית הבן זוג מול העיניים אלא דרך הפילטר של השוואה מתמדת. זה ימשיך ללוות אותך גם אם תחתכי כעת, כי לעולם תישארי דרוכה בעניין, ולעולם השלדים בארון יחרקו שיניים ברעש ברגעים הכי לא מתאימים מבחינתך, במיוחד באלה הבריאים והמיוחדים עם בן זוגך. כשזה נחשף את נפטרת מהדואליות, ומהצורך לשמור בבטן, הצד השני לעומת זאת חוטף אותו ככדור שמרטש את בטנו שלו. מכאן הכל פתוח ותלוי שחקנים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לא לגמרי מסכים

יש גם שיטה שכוללת גמילה מסקס מהצד + טיפול נפשי פרטני, שמסייע לארגן את עצמך מחדש. לבעל מספרים שיש עניינים לא פתורים מהילדות (שזה כמובן, לא שקר בכלל). מומלץ לבעלי עצבים חזקים בלבד (מצד שני, גם עשרים שנות סקס סודי מהצד דורשים עצבים חזקים, כך שזה כבר לא כל כך משנה...)
 
אתמול חלפנו

בנסיעה על פני בית כלא, והילד שאל מה ההיגיון בעצם לשחרר פושעים אחרי ריצוי העונש חזרה, אם ברור שימשיכו לשדוד, או להיות אלימים ברגע שייצאו החוצה? אז הסברתי שזה לא כל כך ברור, כי חוץ מכליאה לשם הרחקה מהחברה, מנסים לחנך את האנשים האלה עם הערכים הפגומים מחדש, ולטפל בהם כדי שלא ירצו לחזור לפשוע. וחוץ מזה יש כאלה שמעדו בחולשה של רגע ומתחרטים, ושרוב הסיכויים למדו את הלקח. אז הוא הקשה ושאל איך אני אז מסבירה את כל אלה שחוזרים לגנוב אחרי שמשחררים אותם, האם בכלא לא חינכו אותם טוב שאז מה הטעם בכלל לחנך? אז הסברתי שיש שני הסברים למצב - או שהם אגוזים קשים, ששום חינוך לא לוקח כי יש להם דחף חזק לעשות נזק, והוא גדול יותר מהפחד מעונש, ויש כאלה שפשוט החברה לא מקבלת אותם למקום שהם היו רוצים לראות את עצמם או בכלל, ואז אין להם ברירה אלא לחזור למה שהם רגילים -לעשות שטויות, לפעמים אפילו כדי לחזור חזרה לכלא. בפרפרזה - הבוגדים המועדים, אלה שהדחף לזיין כל מה שזז אצל בלתי נשלט - תפעיל עליהם מה שאתה רוצה. עד שההורמונים לא יירגעו, וספק אם גם אז - לדעתי אין מה לעשות. אצל אלה ש"נגמלו והפנימו למה" - החזרה היא לאותו מקום ואותה דינמיקה שדחפו מלכתחילה לסטייה. במוקדם או במאוחר, אם לא יהיה שינוי ברמת המסגרת - ישובו לסורם, ואז גם הם ייכללו תחת הקטגוריה 'פעם בוגד- תמיד בוגד'...
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לא מקבל את הפרפרזה, אבל בואי נלך עם זה לרגע

בגידה היא בהחלט (גם) בעיה מוסרית וערכית אבל היא לא פשע. בכוונה או שלא בכוונה, כך עלול להשתמע מהפרפרזה שלך. אבל בואי נלך עם ההשוואה הזאת בכל זאת, ונבדוק נתונים. האם כולם חוזרים לפשוע? בעגה המקצועית קוראים לחזרה לפשע "רצידיביזם". הנה נתונים מתוך סקירה על שיקום אסירים שהוגשה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת: (ציטוט:) ... נתונים רב-שנתיים שנמסרו מהשב"ס מראים את התפלגות הרצידיביזם באוכלוסיות אסירים שונות: • רצידיביזם בכלל השב"ס – 61% • רצידיביזם בקרב מסיימי טיפול גמילה – 26% • רצידיביזם בקרב יוצאי אגפי שיקום – 10% • רצידיביזם בקרב מסיימי טיפול אלימות במשפחה – 9% במחקרים שנעשו בשנים האחרונות נבדקו שיעורי פשיעה מחדש בקבוצות שונות של אסירים משוחררים. מהמחקרים עלה כי למסגרות השיקום יש השפעה חיובית על אסירים משוחררים, המתבטת באימוץ אורח חיים נורמטיבי, ובייחוד בהימנעות מביצוע עבירות, בשיפור היחסים עם המשפחה, בשינוי בתפקוד במשפחה, במוכנות גבוהה לצאת לעבודה ובהתמדה בעבודה. ... (סוף ציטוט) וגם אם הרצידיביזם היה עומד על 99% (והוא בבירור לא), עדיין בתוך 1% שלו חוזר לפשע יש מקום להמון אנשים, כך שמי שרוצה, יכול לא לחזור.
 
ההקבלה

הייתה מן הסתם לא כדי להגיד שזהו פשע (למרות שבחברה הבדואית הסמוכה זה כן, ונשים משלמות על כך בחייהן, כמו גם בעוד כמה חברות פונדמנטליות אחרות), אלא כדי לטעון שלמעידה יש מניעים, שנעוצים או במועד עצמו או ביחס הסביבה אליו. עבריין מועד לפורענות - ימעד בדעה צלולה (רצידיב מכוון), אבל העבריין שכן אימץ לכאורה אורח חיים נורמטיבי, כן שיפר את תפקודו במשפחה וכן מוכן לצאת לעבודה, על אף כל הנכונות שלו מגיע לחברה שלא כל כך ששה לקבל אותו. כדי שהעסק יצליח, ואדם ישתקם באמת, הוא צריך לקבל את מקומו בחברה, עם הכבוד והערך העצמי ושאר ירקות המתלווים לכך, שהרי היעדרם דוחף הרבה פעמים לסטייה מלכתחילה. קרי החברה הקולטת מחדש צריכה להיות ערה לצורכי המשתקם, ומעוניינת לספקם מתוך ראיית שיקומו ערך משמעותי עבורה. והפרפרזה היא על כך. זוגיות שלא עוברת שיפוץ במקביל, בן זוג שלא משנה פאזה בראיית הצרכים של הבוגד שהיעדרם דחפו אותו אל הפתרון הזה, במוקדם או במאוחר ישפיעו על הבוגד גם אם עבר טיפול עשרת אלפים. במקרה הטוב יעזוב את הקשר <לא יחזור לבגוד>, ובמקרה הגרוע, אם הפרידה היא לא אופציה, יחזור על כנו.
 

niva99

New member
יש כל מיני סיטואציות - בהתאם לנפשות הפועלות

אני רק יכולה להגיד שעוצמת הפגיעה של בגידה אחרי שנות נישואין רבות היא כל כך קשה וכל כך אנושה - שבכלל אי אפשר להתחיל לתאר אותה [ אן מספיק מילים]. כשמישהו/י שאת בוטחת בו/ה כמו בעצמך ורואה בו חבר לחיים , כזה שאת חולקת איתו את הכל והוא רואה אותך בכל מיני סיטואציות שמטבע הדברים בני זוג שחיים יחד כמה עשורים חולקים ביניהם - אחד כזה שמתחיל לבגוד , בהתחלה זה פשוט בלתי נתפס - ישנה הכחשה טוטלית... ואז עוברים את חמשת שלבי האבל [ ממש כמו במוות כשמאבדים אדם יקר]. החיים כבר לעולם לא חוזרים להיות אותו הדבר - נוצר קרע בעיקבות מותו של האמון. ומה שהכי גרוע בסיפור הזה שזה גם משפיע על מערכות יחסים עתידיות - כי אחרי פגיעה אנושה שכזו - קשה לחזור ולבטוח בשנית באף גבר- גם אם הוא יהיה אידיאלי.
 
עברת חוויה כזו?

יש מי שעבר/ה מצב כזה של בגידה ותפיסה? ומוכן/ה לספר על זה?
 
תעשי חיפוש בפורום

רק לא מזמן הייתה כאן מישהי שסיפרה לבן זוגה מזה תקופה ארוכה שבגדה בו כמעט תיכף מן ההתחלה... ברשת בכלל יש אינסוף סיפורי בגידה.
 
למעלה