../images/Emo16.gif אחד מהימים הכי קשים בחיים שלי.
קמתי בבוקר. הלכתי לתחנת אוטובוס שבמעלה המדרגות מהבית שלי. נמרוד, ילד מהשכבה שלי היה שם, והוא אמר לי שאתמול הייתה לו ישיבת צוות שהם החליטו לבטל את הפעולה [צופים] בגלל "מה שקרה"... "מה קרה?" שאלתי. הוא היה אח של חברה שלי. כל היום בבצפר הייתי בשוק. אני וחברות שלי חזרנו בהסעה הכי מוקדמת מבצפר, וישר הלכנו לבקר את המשפחה. אשתו, התאלמנה רק אחרי שהתחנו 3 חודשם לפני המקרה, התתמוטטה מבכי. הקפנו את אחותו בהמון תשומת לב ועידוד...אבל גם כשהצלחנו להצחיק אותה- זה לא היה אותו הצחוק השמח שיש לה... הלכנו משם כולנו כדי שהאחים ילכו לישון, הם היו עייפים אחרי שהם לא הצליחו להרדם כל הלילה. אחרי זה, הלכתי לחברה, ושתינו ראינו איך הכלבה שלה נדרסת. תודה לאל, היא ניצלה, וכרגע חוץ מההלם והכאב של המכה (בכל זאת, מכונית עלתה עליה) היא בסדר גמור. ממש יום נפלא. כתומות, אתן באות לכוכב יאיר לשבעה?