אה, הנה הכתבה על גאנז ממומה
מלפני חצי שנה בערך.. אקסל שב לשדה הקרב תתחילו להשתמש באשליה שלכם מחדש, רובים ושושנים חוזרים עם אלבום בתחילת יוני. אקסל רוז, הגירסה התעשייתית טלגרם סם אקסל רוז הפסיק עם הסמים, הפסיק עם הריבים ואולי חשוב מכל: הפסיק עם הפסנתר ולמד לנגן בגיטרה. הוא גם הפסיק לקבל זימונים לבית משפט ומתאמן באגרוף תאילנדי כבר כמה שנים, אבל זה לא מה שחשוב. ביוני 2001, אם לא יהיו עיכובים של הרגע האחרון, צפוי לצאת האלבום החדש של גאנז נ’רוזס. זה יהיה האלבום המקורי הראשון של להקה בשם זה מזה עשר שנים ואלבום האולפן הראשון בשבע שנים לאחר "תקרית הספגטי", אלבום הקאוורים של הלהקה. לפני שנתיים, אקסל התראיין אצל קורט לודר ב-MTV. לודר נדהם לשמוע שאקסל הקליט מחדש את כל "Appetite For Destruction" עם הרכב חדש, ושחוץ מזה יש לו עוד שבעים שירים חדשים לאלבום. על האלבום החדש הזה הוא עובד כבר חמש שנים עם שורה של מוסיקאים מובילים, רבים מהם הקליטו חומרים שייזרקו לפח. בין הנגנים שהקליטו עם אקסל היו בריאן מאי מקווין, ג’וש פריז, המתופף של סואיסיידל טנדנסיז ופרפקט סירקל, Brain מפרימוס, רובין פינק מניין אינץ’ ניילז, טומי סטינטון מהריפלייסמנטס, ובאקטהד. הבחירה במוסיקאים האלה לא הייתה מקרית. אקסל סיפר בראיון שהוא מאוד אוהב את הרוק העכשווי, ובמיוחד את ניין אינץ’ ניילז, רוב זומבי ופרל ג’אם. אקסל אוהב, רחמנא ליצלן, גם היפ-הופ וטכנו. השמות שרוז זרק בראין אינם שמות חדשים. מדובר באמנים שצמחו במקביל לגאנז, והיו בשיאם בתקופה ש"Use Your Illusion" יצא, מה שהפך את הפרוייקט ההוא של גאנז מפרוייקט נפוח ושחצני גם לצמד אלבומים אנכרוניסטי מבחינה מוסיקלית מיד עם צאתו. ראיון נפרד שנערך בסוף השנה שעברה עם סלאש, הצלע החשובה השנייה בגאנז ההיסטורית, אישש את טענותיו של אקסל. סלאש סיפר שהפרידה שלו ושל אקסל באה על רקע המשיכה של אקסל למוסיקה תעשייתית, וחוסר הרצון שלו להמשיך בנוסחה הקבועה של הלהקה. למרות שתקופת המלודיות הגדולות של "פרדייז סיטי", "נובמבר ריין" והאחרים כבר לא תחזור, נראה שאם הכל ילך כמו שצריך, ביוני נקבל אלבום מוצלח ומעניין, שיהיה קשה מאוד להשוות אותו למשהו שגאנז עשו בעבר מי שרוצה לנסות לגלות איך יישמע האלבום הבא של גאנז, כדאי שיחפש הקלטות מההופעות האחרונות של ההרכב. “Oh My God”, השיר שמופיע בפסקול הסרט “End Of Days” מלפני שנה וחצי, ואמור להיכלל בתקליט החדש בגרסה אחרת, אינו מייצג את השירים החדשים שאני שמעתי. להרכב יש כמה קטעים קומוניקטיביים ולא מאיימים, עם טקסטים שמנסים להיות בעלי אמירה (פוליטית, חברתית, סביבתית, מה שבא ליד) – מה שכמעט משריין לאלבום ביקורות טובות בתקשורת האמריקאית. סיבוב ההופעות שמקדים את האלבום נפתח בינואר השנה בלאס-וגאס, ומשם עברה הלהקה לפסטיבל רוק אין ריו. אקסל שומר על כל הכיוונים המוסיקליים פתוחים: ריפים קלאסיים של גאנז בסולואים של הגיטרות עם קירות דיסטורשן תעשייתיים, לצד תיפוף שמשתנה מגרוב היפ-הופי לסגנון רוק בהתאם לצורך. כל זה נכתב בעירבון מוגבל: אין לי כל ביטחון שהקטעים ששמעתי ייכללו באלבום החדש, או, בקשר לשירים מסוימים, אם הם בכלל של גאנז נ’רוזס. מעט מאוד ידוע על האלבום, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון את כמות האנשים העצומה שהייתה מעורבת בהפקתו ואת פרק הזמן הארוך שבו הוא הופק. רשימת השירים האפשרית באלבום נדדה בדצמבר בין אתרי המעריצים של גאנז, ומאז הספיקה להשתנות כמה וכמה פעמים. סיבוב ההופעות הנוכחי מאפשר לאקסל לבדוק את רשימת השירים המיועדים לאלבום, ולהתאים אותה לדרישת הקהל. ואקסל מנסה מאוד להתאים לדרישות הקהל. הוא עושה את זה עם נאומים ארוכים ומנומסים לפני כל שיר בהופעה, הוא מתחנף למעריצים ונזהר לא להגיד מילה רעה על איש. אקסל החדש גם מגיע לחזרות, אירוע שהיה נדיר בתקופה הקודמת, ובכל הזדמנות הוא מפגין התלהבות משותפיו החדשים. ויש ממה להתלהב. קחו, למשל, את באקטהד. הגיטריסט הזה, שקורא לעצמו על שם דלי קרטון של "קנטקי פרייד צ’יקן" שמונח לו דרך קבע על הראש, הוא אחד הגיטריסטים המעניינים ביותר בעשור האחרון, והוא הצטרף להרכב אחרי קריירת סולו ארוכה. השורה התחתונה למרות שתקופת המלודיות הגדולות של "פרדייז סיטי ", "נובמבר ריין " והאחרים כבר לא תחזור, נראה שאם הכל ילך כמו שצריך, ביוני נקבל אלבום מוצלח ומעניין, שיהיה קשה מאוד להשוות אותו למשהו שגאנז עשו בעבר.
