ישראל קרול ז"ל

ישראל קרול ז"ל

לפני שנה הלך מאתנו חבר פורום יקר, ישראל קרול, כאן הכרתי אותו ואני חושבת שראוי כאן גם להזכירו.

הו מה נעדר.
חבל שאתה לא כאן גם בשביל להעלב להתקומם ולצרוח, להשתלח להעיר ולא לסלוח. ואולי לבסוף להניח. להשלים. לחיות. להיות. להיות.
להתרגש ולהסס, להעיז ולנסות ולהתאזר בעוד אומץ.
לטפס בעוד עליות.
ולהסחף ולשחות נגד הרוח.
ולעוף נגד הזרם.

חבל שלא מצאנו את דרכנו להראות לך בחייך כמה נכנסת ללבותיהם של כל כך הרבה חברים.
חבל שלא הצלחת למצוא שבב תקווה ואמון עוד בחיים.
נשארנו ונשארו גם זכרונות, געגועים,
דמעות, שירים, כתבים, תמונות, רגעים נצורים, נופים ואנשים.
וערכים בוויקיפדיה...
כל אלה מצבות מהלכות חלולות ומלאות בך.
כל אלה ממיתים ומחיים את זכרך.
לפחות מקווה שנמצאה לך שלוות עולמים. ומנוח. ועלה זית.
.
 
אני הכרתי אותו כחרדי

הייתי ילד בחיידר עדיין. אני זוכר ששרוליק נהיה אברך מודרני. התלחשויות על הגירושין. הצבעות בסתר על זקנו המקוצץ מעט. דיבורים על איך שבגלל שהתחיל ללמוד מחשבים (הוא באמת התחיל ללמוד מחשבים?) הוא נחשף לתכנים פסולים. אני זוכר שריחמתי עליו שהוא לא מגלה את האור שבתורה. אני זוכר שסיפרו ש׳שרוליק קרול נהיה חילוני׳. היום חבל לי שלא הכרתיו קצת יותר.
 
ובזמן שהחלו התלחשויות

בקריה החסידית עליי שהפחתי לבחור מודרני. והצביעו על זקני המקוצץ באצבע מאשימה. וילדים מהכיתות הגבוהות ניגשו לאחי הקטן לשואלו אם ׳אח שלך הגדול נהיה פשוטק?׳ ׳למה הוא לא הולך עם אויזן זאקן?׳ או אז ניגש אליי אביו של ישראל. חנוך קרול קרא לי ל״סתם לשאול מה נשמע...״ והוא התחיל להסביר לי את מסוכנות הדרך שבה אני פוסע. ו״תזהר לא להתדרדר...״ כי בתכלס כולם יודעים שיש אלוהים... ויצאתי... ... ובערב סוכות קיבלתי מחנוך קרול שיחה של ״א גיטען יום טוב״ ״מה נשמע?״ ״אם אתה צריך משהו אתה יכול לפנות אליי״ אז אפשר להוסיף להתאבדותו של ישראל גם ׳מחב״ת חדש נולד׳!!!
 
כתבתי את הפוסט

ברגע של מחשבות מתלהמות. במציאות חנוך קרול עושה הכל עם כוונה טובה. הוא מפחד שיקרה לעוד אחרים מה שקרה לבנו.
 
לא יודעת

ולא ממש מעניין אותי מה הוא חושב
היה לו חלק במוות האיטי והמוקדם של בנו - זה בטוח, וזה בלתי נסלח.
 
מסכים איתך לגמרי

אני רק אומר שפעולותיו היום עם יוצאים -לאחר לכת בנו- היא עם כוונה טובה. למרות שמעשיו אינם רצויים.
 
לא לכולם מתאים לצאת

כן, ברור שזו מזימה של הרבנים (ואני מדבר ברצינות) לייצר מציאות כזאת, אבל אחרי שהיא נוצרה המציאות היא שישנם לא מעט חרדים בשנות העשרים המוקדמות שזה כבר מאוחר מדי בשבילם לצאת.

ובהחלט צריך לשים לב לקונטקסט של ידיעות שאנו רואים בימים האחרונים על אנשים בעלי תואר שני שנאלצים לעבוד בניקיון וכו'..

אז צריך ללבוש את התחפושת ולעשות כמה ריטואלים, בינינו גם בעולם החילוני ישנם דברים דומים, וכמו שנאמר "כל העולם במה".
 

motii011

New member
זה לא הם שהמציאו את המושג אף פעם לא מאוחר???

אם אני לא טועה הסיפור על רבי עקיבא בגיל 40 נשנה הלוך ושוב...
זה שהחיים בוזבזו בחלקם זאת לא סיבה להמשיך ולבזבז את השאר.
ותואר זה בסך הכל אמצעי לא מטרה.
 


 
לא יודעת מה איתך

אני מאמינה שעם תואר שני ובלי אתה יכול להגיע רחוק.
סיפורים על בעלי תארים רבים שעוסקים בנקיון חדרי מדרגות לא ממש מזעזע אותי. בטוחה שגם בלי תואר אפשר לנהל עסק.
 
כל מה שלא מתאים להספד על אדם שמת בתאונה

מבטא חוסר כבוד מפורש כלפי הבחירה שלו.

אבל זה לא נגמר בזה, ממש לא. אם בת הזוג שלך עוזבת אותך מותר לך להיות עצוב, מותר לך לזעוק זעקות שבר ולכתוב קינות אבל. אבל לא מקובל ולא מכובד שתפרסם ברבים את שמה של בת הזוג בקונטקסט של האבל שלך כי זה משפיל אותה ברבים ("שירה כהן, למה עזבתיני?!").

העובדה שאנו כן עושים זאת ביחס לאנשים שמתו מוות שלא מבחירתם נובעת מההנחה המקובלת שהמוות הזה אירע בניגוד חריף לרצונם (מה שכמעט תמיד נכון) ושבעצם אילו יכלו המתים לדבר היו גם הם מצטרפים לקינות האבל ולזעקות השבר על מותם ועל פרידתם המאולצת מאיתנו.

אך מובן שאין זה בהכרח נכון בנוגע למתים מבחירה.
 
למעלה