ישנוני

bellafel

New member
ישנוני

כבר 3 ימים , בכל חלק של היום הוא ישנוני, לא מגיב לא עונה, האחיות טוענות שהוא היפר כל הזמן ואצלי הוא כל הזמן ישן, זה מדכא, אני מרגישה שסתם הגעתי והלב נקרע
 
לא הגעת סתם

הגעת כדי להרגיע את נפשך. האין זה מספיק? בשבילו את כבר לא עושה כלום, עד כמה שעצוב לומר את זה...
 

ענתי44

New member
זה חלק מהמחלה

יש שישנים רוב הזמן. אם בשל האלצהיימר או כתגובה לתרופות. ויש מצבים שהם לא רגועים, בתזזית ללא מרגוע. אם לא רתוקים לכסא אז מסתובבים שעות ומטריפים את העצבים. הלב בהחלט נקראע. זו מחלה מגעילה ואיומה. שעושה שמות בנשמה של היקר לנו מכל. זה מדכא. בהחלט. אפשר שלא? אבל, את לא יכולה לדעת מה מתחת לשיריון האלצהיימר שעוטה אותו. האם בפנים הוא יודע שהגעת? האם זה משמח אותו? בתקופה הקשה של אמא שלי, שכללה חודשי אשפוז בבית חולים גריאטרי כשהיא זומבי ולא מגיבה. ימים על גבי ימים שחוויתי את מה שחווית. החזקתי יד מטה ליפול, ונישקתי, וקראתי סיפורי ילדות שהקריאה לי, האכלתי מחית וגרבר ו.... כלום. ואז יום אחד היא הזיזה מבט אחרי בנות שבאו להדליק נרות שבת, והנידה לכן כששאלתי אם להדליק נרות. ושוב שבועות של זומבי בתוך מיטה. ויום אחד פתאום החזיקה לי את היד חזק. האם שמעה אותי? את דבריי? את הסיפורים שהקראנו? רק אלוהים יודע אם את מרגישה שהוא לא מודע לך אז אל תבואי כל יום. ואני כל כך מקווה שכבר בביקור הבא הוא יקבל את פניך בחיבוק וחיוך.
 

שש שבע

New member
הקטע הזה שבו היא הולכת וחוזרת כל היום

מהמטבח לסלון מהסלון לחדר, ומהחדר למטבח וחוזר חלילה, ולא יכולה לשבת רגע בשקט, בחיים לא הייתי חושבת שזה חלק מהמחלה, אצלנו היא עולה ויורדת במדרגות כל היום, אמרנו שהיא כמו ציפור "מימי" זו מהסרטים המצוירים , זו שנמצאת פה ואחרי שניה נעלמת למקום אחר..... למה לא עלה על דעתי שזו מחלה בכלל?, היום אנחנו לא מרשים לה, א היא מחפשת תירוצים לקום וללכת.היא מחרפנת... מה זה הקטע הזה בכלל? איך היא לא מתעיפת? איך מסבירים את הסימפטום הזה במחלה?
 

ענתי44

New member
זה אכן חלק מהמחלה

וממה שקראתי האי שקט והרצון ללכת מתחזק בשעות בין ערביים. זה אומר, שרגע אחד של חוסר תשומת לב והיא יוצאת מהדלת והולכת החוצה. מכר שלי נמצא כמה קילומטרים מהבית. למרות שאשתו עלתה על העלמותו תוך חמש דקות והתחלנו לחפש אחריו מיידית. טוב שמונעים ממנה לעלות במדרגות. אבל אם יש אפשרות למשל לקחת אותה לצעידה במקום כמו חוף הים או פארק זה יכול להיות טוב עבורה. והיא לא מתעייפת. המחלה מטעינה אותם באנרגיה ובכוח או לפעמים מרוקנת אותם לחלוטין. אני לא קראתי הסבר להליכה הזו, רק אזכור על התופעה, שבהתחלה חשבתי שמאפיינת רק אותנו( אמא שלי הלכה לאיבוד גם כשהחלו קשיי הליכה. אלוהים ישמור מאיפה היה לה היכולת והכוח ללכת כל כך מהר כל כך רחוק כשהיא בקושי הלכה רוב היום )
 
למעלה