backdoorgirl
New member
ישיבת לילה
הימים ימי היציאה מלבנון, הישיבות מתארכות לתוך הלילה ולפעמים עד הבוקר. כוסות הקפה השחור נערמות על השולחן, קופסאות הסיגריות מתרוקנות ואני ישנה בעיניים פקוחות בזמן שעמיתי צועקים ומתווכחים ביניהם, מתכננים וטווים דרכי פעולה והנחיות.
כשהמפקד שלי רואה שאני כבר לא בעניינים, הוא מבקש לסיים את הישיבה ולחזור שוב למחרת בבוקר ב10 אחרי מנוחה. אני מתעוררת מרעש גרירת הכיסאות, כמעט נופלת אחורה עם הכיסא. כנראה שאני נראית חיוורת וסחוטה אז המפקד שלי מבקש ממני להישאר עוד קצת, ואני נזכרת שלא אכלתי מהבוקר בגלל אינטנסיביות היום והאדרנלין. אני יושבת ושותה איתו עוד כוס קפה, מגששת בקופסת הסיגריות שלי ומגלה לצערי שהיא גמורה, הוא מציע לי באבירות לחלוק איתו את האחרונה שלו. אני שמה אותה בין שפתי והוא מצית לי אותה, מתבונן עלי בריכוז בזמן שאני שואפת ממנה ומטה את ראשי לאחור, נהנית מהשקט.
הוא מעביר יד בשערו הקצוץ, נשען קדימה ואני מריחה את ריח הגוף הגברי שלו, טבעי, כמעט חייתי. אני מגישה לו את הסיגריה והוא מחדיר אותה בין שפתיה, וזה פתאום מרגיש לי כל כך אינטימי, כל כך קרוב. אנחנו מעבירים בינינו את הסיגריה עד שהיא מתכלה ולוגמים את הלגימות האחרונות של הקפה. אני מורידה את הרגליים מהשולחן, מרגישה כל כך כבדה ומותשת, קפוצה ומתוחה. פתאום הוא נעמד מאחורי, שם את ידו על כתפי ואומר לי שאני כל כך מכווצת, שהשכמות שלי ממש כמו אבן ואיך אני מתפקדת ככה. אני מחייכת בעייפות ואומרת לו שאין ברירה, ושאני אפילו לא מרגישה את זה. הוא לוחץ לי קצת על הגב ואני משחררת המהום מרוצה, מרגישה את החוליות שלי מתפוקקות תחת ידיו. אחרי כמה דקות הוא נסוג ואומר שעכשיו אולי אוכל לישון. אני קמה ופתאום מסתחררת-הישיבה הארוכה, העייפות והרעב עושים את שלהם ואני כמעט נופלת אבל הוא תופס אותי חזק ומשכיב אותי על הרצפה, מרים לי את הרגליים על הכיסא ומרגיש לי את הדופק בצוואר, שואל בכעס מתי הפעם האחרונה שאכלתי וכשאני עונה לו כועס,איך אני מצפה לתפקד ככה. אני מסתכלת עליו מלמטה, על זיפי הזקן שצמחו, על הכהויות שמתחת לעיניו העייפות, על קמטי החיוך שלו, ומחייכת אליו. הוא עוצר ומחייך אלי בחזרה, שואל אותי מה קרה. אני אומרת לו שאף פעם לא ראיתי אותו מהזווית הזו ושהוא דווקא נראה בה יותר נחמד. הוא רוכן אלי, מלטף לי את הלחי, ומנשק אותי, כשאני שכובה על הרצפה והוא רוכן אלי. עיני נעצמות ואני מרגישה את הטעם שלו- המתיקות של רוקו, הטעם הדומיננטי של הסיגריות וההל שבקפה. הריח שלו אופף אותי, מדליק לי את כל הנוירונים, מזקיר לי את הפטמות ושולח לי אדוות כלפי מטה. אני מושכת אותו אלי, הוא שוכב עלי, רגלינו שנעולות בנעלי צבא כבדות מסתבכות האחת בשנייה. אני פותחת לו בבהילות מבלי להסתכל את כפתורי המדים, להוטה להרגיש אותו עלי, עור לעור. החולצה מושלכת הצידה ואני מורידה ממנו כמעט מבלי להפסיק לנשק אותו גם את הגופייה שמתחתיה. הוא מתנתק ומתרחק, פורם לי את כפתורי המדים, ועיניו מוארות כשרואה מתחת את גופיית הלייקרה הצמודה והחזה הבולט שלי מתחת שארוז בחזייה שקופה. הוא מועך לי את החזה, שולח לי זרמים לוהטים לכוס. מבלי להוריד את החזייה הוא נוגס בעדינות בפטמות שלי שבולטות מבעד לבד השקוף, מייחלות לפה שלו. העור שלו חם על שלי, לוהט, טורסו גברי ושעיר במידה, שרשרת זרוקה כזו מחוט שחור עם תליון מעץ. אני קמה, לא רוצה להישאר על הרצפה, מזיזה כיסא מתחת לידית הדלת כדי למנוע אורחים ונשענת על השולחן, על המפות וקלסרי הכתיבה, במבט מזמין. הוא הולך אלי כמו פנתר, משכיב אותי על גבי ומתעסק לי בכפתורי המכנס, מפשיל אותם כדי לגלות את היריכיים השזופות שלי והחוטיני הלבן השקוף, הרטוב והספוג בתשוקה שלי. הוא לא מחכה אפילו כדי להוריד אותו ומלטף אותי מתחתיו, מרגיש את הרטיבות שלי, את החלקות שלי, מחליק אלי אצבע ועוד אחת בזמן שמנשק אותי, הרטיבות שלי זולגת על ידו, הוא מביא אותי לקצה מהר, שוב, ושוב, ואני רוצה אותי בתוכי. הוא פותח את כפתורי המכנס שלו, מפשיל את הבוקסר ומשחרר את הזין הזקור שלו. אני מנסה להתרומם אליו אבל ידיו מצמידה אותי לשולחן, מבהיר שהוא לא צריך להתחמם. הוא מרים את רגלי ומצמיד אותן האחת לשנייה, משעין אותן אל כתפו וחודר אלי באחת, ידיו החזקות נשענות על השולחן, עיניו מביטות בעיני, שמתגלגלות, אני נאנחת בשקט, מצמידה את האגן שלי אליו, מקבלת את כולו לתוכי. הוא פותח את רגלי ונכנס ביניהן, אני מחבקת אותו, שורטת לו את הגב, נאנקת, לוחצת אותו עם רגלי עמוק אלי,הוא עמוק כל כך וכבד עלי עד שקשה לי לנשום והערפול הזה הופך את הכל לכמו הזיה, כמו חלום רטוב אבל אמיתי. הוא מתרומם תוך כדי שהוא בתוכי ומעסה לי את הדגדגן בזמן שהתנועות שלו מתחזקות. אני גומרת ראשונה בפיצוץ והוא מיד אחרי, נשכב עלי באנחה כבדה. אנחנו מיוזעים, פריטי הלבוש שלנו זרוקים בכל החדר. הוא נשלף מתוכי, לא מתנגב ומתלבש בזמן שאני מחפשת ולא מוצאת את התחתונים שלי ובלית ברירה מתלבשת בשאר בגדי. אנחנו יוצאים ביחד מהחדר, נפרדים בנשיקה מהירה. האור כבר עולה בזמן שאני חומקת למגורים ומקלחת, גופי כואב ובחסרון המתוק שלו בכוס שלי מורגש. אחרי שינה חטופה וארוחת בוקר קלה נפגשים שוב בחדר הישיבות. אני מתיישבת לא רחוק ממנו, מחייכת בנונשלאנטיות ומוציאה סיגריה מהקופסה החדשה שקנה, הוא מצית לי אותה ואני מחייכת בשקט כשמישהו שואל למה כל המפות רטובות ולמה אנשים לא נזהרים עם השתייה שלהם.
אחרי כמה שעות של ישיבה, כשאני שוב מתעייפת, הוא נוגע לי ברגל מתחת לשולחן ומראה לי את התחתונים שלי שמציצים מכיסו. אז לשם הם נעלמו!
הוא מחזיר אותם ואנחנו שוקעים לעוד ישיבה ממושכת, והפעם אני הרבה יותר ערנית.
במערכת הזו יש דרג, ויש זרג, כמו שהחברה שלי תמיד הייתה אומרת. המזל הוא שלפעמים זה גם וגם.
הימים ימי היציאה מלבנון, הישיבות מתארכות לתוך הלילה ולפעמים עד הבוקר. כוסות הקפה השחור נערמות על השולחן, קופסאות הסיגריות מתרוקנות ואני ישנה בעיניים פקוחות בזמן שעמיתי צועקים ומתווכחים ביניהם, מתכננים וטווים דרכי פעולה והנחיות.
כשהמפקד שלי רואה שאני כבר לא בעניינים, הוא מבקש לסיים את הישיבה ולחזור שוב למחרת בבוקר ב10 אחרי מנוחה. אני מתעוררת מרעש גרירת הכיסאות, כמעט נופלת אחורה עם הכיסא. כנראה שאני נראית חיוורת וסחוטה אז המפקד שלי מבקש ממני להישאר עוד קצת, ואני נזכרת שלא אכלתי מהבוקר בגלל אינטנסיביות היום והאדרנלין. אני יושבת ושותה איתו עוד כוס קפה, מגששת בקופסת הסיגריות שלי ומגלה לצערי שהיא גמורה, הוא מציע לי באבירות לחלוק איתו את האחרונה שלו. אני שמה אותה בין שפתי והוא מצית לי אותה, מתבונן עלי בריכוז בזמן שאני שואפת ממנה ומטה את ראשי לאחור, נהנית מהשקט.
הוא מעביר יד בשערו הקצוץ, נשען קדימה ואני מריחה את ריח הגוף הגברי שלו, טבעי, כמעט חייתי. אני מגישה לו את הסיגריה והוא מחדיר אותה בין שפתיה, וזה פתאום מרגיש לי כל כך אינטימי, כל כך קרוב. אנחנו מעבירים בינינו את הסיגריה עד שהיא מתכלה ולוגמים את הלגימות האחרונות של הקפה. אני מורידה את הרגליים מהשולחן, מרגישה כל כך כבדה ומותשת, קפוצה ומתוחה. פתאום הוא נעמד מאחורי, שם את ידו על כתפי ואומר לי שאני כל כך מכווצת, שהשכמות שלי ממש כמו אבן ואיך אני מתפקדת ככה. אני מחייכת בעייפות ואומרת לו שאין ברירה, ושאני אפילו לא מרגישה את זה. הוא לוחץ לי קצת על הגב ואני משחררת המהום מרוצה, מרגישה את החוליות שלי מתפוקקות תחת ידיו. אחרי כמה דקות הוא נסוג ואומר שעכשיו אולי אוכל לישון. אני קמה ופתאום מסתחררת-הישיבה הארוכה, העייפות והרעב עושים את שלהם ואני כמעט נופלת אבל הוא תופס אותי חזק ומשכיב אותי על הרצפה, מרים לי את הרגליים על הכיסא ומרגיש לי את הדופק בצוואר, שואל בכעס מתי הפעם האחרונה שאכלתי וכשאני עונה לו כועס,איך אני מצפה לתפקד ככה. אני מסתכלת עליו מלמטה, על זיפי הזקן שצמחו, על הכהויות שמתחת לעיניו העייפות, על קמטי החיוך שלו, ומחייכת אליו. הוא עוצר ומחייך אלי בחזרה, שואל אותי מה קרה. אני אומרת לו שאף פעם לא ראיתי אותו מהזווית הזו ושהוא דווקא נראה בה יותר נחמד. הוא רוכן אלי, מלטף לי את הלחי, ומנשק אותי, כשאני שכובה על הרצפה והוא רוכן אלי. עיני נעצמות ואני מרגישה את הטעם שלו- המתיקות של רוקו, הטעם הדומיננטי של הסיגריות וההל שבקפה. הריח שלו אופף אותי, מדליק לי את כל הנוירונים, מזקיר לי את הפטמות ושולח לי אדוות כלפי מטה. אני מושכת אותו אלי, הוא שוכב עלי, רגלינו שנעולות בנעלי צבא כבדות מסתבכות האחת בשנייה. אני פותחת לו בבהילות מבלי להסתכל את כפתורי המדים, להוטה להרגיש אותו עלי, עור לעור. החולצה מושלכת הצידה ואני מורידה ממנו כמעט מבלי להפסיק לנשק אותו גם את הגופייה שמתחתיה. הוא מתנתק ומתרחק, פורם לי את כפתורי המדים, ועיניו מוארות כשרואה מתחת את גופיית הלייקרה הצמודה והחזה הבולט שלי מתחת שארוז בחזייה שקופה. הוא מועך לי את החזה, שולח לי זרמים לוהטים לכוס. מבלי להוריד את החזייה הוא נוגס בעדינות בפטמות שלי שבולטות מבעד לבד השקוף, מייחלות לפה שלו. העור שלו חם על שלי, לוהט, טורסו גברי ושעיר במידה, שרשרת זרוקה כזו מחוט שחור עם תליון מעץ. אני קמה, לא רוצה להישאר על הרצפה, מזיזה כיסא מתחת לידית הדלת כדי למנוע אורחים ונשענת על השולחן, על המפות וקלסרי הכתיבה, במבט מזמין. הוא הולך אלי כמו פנתר, משכיב אותי על גבי ומתעסק לי בכפתורי המכנס, מפשיל אותם כדי לגלות את היריכיים השזופות שלי והחוטיני הלבן השקוף, הרטוב והספוג בתשוקה שלי. הוא לא מחכה אפילו כדי להוריד אותו ומלטף אותי מתחתיו, מרגיש את הרטיבות שלי, את החלקות שלי, מחליק אלי אצבע ועוד אחת בזמן שמנשק אותי, הרטיבות שלי זולגת על ידו, הוא מביא אותי לקצה מהר, שוב, ושוב, ואני רוצה אותי בתוכי. הוא פותח את כפתורי המכנס שלו, מפשיל את הבוקסר ומשחרר את הזין הזקור שלו. אני מנסה להתרומם אליו אבל ידיו מצמידה אותי לשולחן, מבהיר שהוא לא צריך להתחמם. הוא מרים את רגלי ומצמיד אותן האחת לשנייה, משעין אותן אל כתפו וחודר אלי באחת, ידיו החזקות נשענות על השולחן, עיניו מביטות בעיני, שמתגלגלות, אני נאנחת בשקט, מצמידה את האגן שלי אליו, מקבלת את כולו לתוכי. הוא פותח את רגלי ונכנס ביניהן, אני מחבקת אותו, שורטת לו את הגב, נאנקת, לוחצת אותו עם רגלי עמוק אלי,הוא עמוק כל כך וכבד עלי עד שקשה לי לנשום והערפול הזה הופך את הכל לכמו הזיה, כמו חלום רטוב אבל אמיתי. הוא מתרומם תוך כדי שהוא בתוכי ומעסה לי את הדגדגן בזמן שהתנועות שלו מתחזקות. אני גומרת ראשונה בפיצוץ והוא מיד אחרי, נשכב עלי באנחה כבדה. אנחנו מיוזעים, פריטי הלבוש שלנו זרוקים בכל החדר. הוא נשלף מתוכי, לא מתנגב ומתלבש בזמן שאני מחפשת ולא מוצאת את התחתונים שלי ובלית ברירה מתלבשת בשאר בגדי. אנחנו יוצאים ביחד מהחדר, נפרדים בנשיקה מהירה. האור כבר עולה בזמן שאני חומקת למגורים ומקלחת, גופי כואב ובחסרון המתוק שלו בכוס שלי מורגש. אחרי שינה חטופה וארוחת בוקר קלה נפגשים שוב בחדר הישיבות. אני מתיישבת לא רחוק ממנו, מחייכת בנונשלאנטיות ומוציאה סיגריה מהקופסה החדשה שקנה, הוא מצית לי אותה ואני מחייכת בשקט כשמישהו שואל למה כל המפות רטובות ולמה אנשים לא נזהרים עם השתייה שלהם.
אחרי כמה שעות של ישיבה, כשאני שוב מתעייפת, הוא נוגע לי ברגל מתחת לשולחן ומראה לי את התחתונים שלי שמציצים מכיסו. אז לשם הם נעלמו!
הוא מחזיר אותם ואנחנו שוקעים לעוד ישיבה ממושכת, והפעם אני הרבה יותר ערנית.
במערכת הזו יש דרג, ויש זרג, כמו שהחברה שלי תמיד הייתה אומרת. המזל הוא שלפעמים זה גם וגם.
