קצת על יישון
אפשר לכתוב ספרים שלמים על יישון יין. אז באמת על קצה המזלג... יישון יין בבקבוק לאחר שהוא הופץ אמור להשלים את תהליך ההתגבשות של היין. במצב אידיאלי, הטאנינים בתוך היין יתמזגו עם שאר הטעמים (הפירותיים, התבליניים, וכל מה שעוד מריחים וטועמים ביין) בשאיפה ביין יהיו מספיק חמיצות ובסיס מספיק טוב שיעזרו ליין להישמר במצב טוב עד שאפשר יהיה לשתות אותו. בתור כלל אצבע, יינות ליישון הם יינות אדומים יבשים שעברו תהליך של יישון בחביות עץ. זמן היישון בבקבוק, תלוי באלף ואחד גורמים. סוג הענב, גיל הגפנים, זמן היישון בחבית וסוג החבית, היחס בין משקל התירוש למשקל הקליפות, כמות הסוכר בענב בזמן הבציר, כמות האלכוהול ביין ועוד. אבל הגורם העיקרי בהחלטה על משך היישון הוא טעם אישי. כמו בכל עסק עם גיל, יש כאלה שאוהבים את היינות שלהם צעירים (ויפים) ויש כאלה שמעדיפים דווקא את הבשלים והבוגרים. הנסיון שלי הוא העדפה ראשונית ליינות צעירים כאלה שבועטים בך כשאתה שותה וככל שהטעם שלי חודד, והאפשרויות שלי התפתחו ההעדפה השתנתה ליינות בוגרים יותר. ומכיוון שאני כבר שומע את התגובות פה. ישנם יינות לבנים שראויים ליישון לא פחות מיינות אדומים. ריזלינגים גרמניים, גם היבשים מפתחים טעמים שונים לחלוטין בתהליך ההתבגרות ושתיתי כאלה בני 15 שהיו מעולים. כנ"ל לגבי שבלי גרנד קרו (השרדונה הטוב בעולם) ויינות לבנים מתוקים שיש כאלה שיושנו מאות שנים.
