ירמי קפלן בצ'יקה
לביקורת דלג/י לפיסקה השניה מיומנה של יוצאת לבד לראות הופעה - צלחתי זאת. לראשונה בחיי אני יוצאת להופעה לבד, בלי שיש שם אף אחד שאני מכירה. רק אני עם עצמי... יום רביעי בערב, חצי ממי שאני מכירה לומד, שלושת רבעי ב"אדמה משוגעת", והשאר, סתםלא בראש שלהם ירמי קפלן. אבל אני לא הבחורה שהבדידות תעצור אותה. יש לי כרטיס, יש לי את הזמן, יש לי את החשק, ויש לי אחלה תירוץ לסגור את הספרים בנוירואנטומיה. אז מוקדם מהמתבקש, אני זונחת את הלימודים, המים במקלחת חמים, לא הסתבכתי עם העדשות. אני מסתכלת על נעלי העקב שלי, ולוקחת נעליים שטוחות משופשפות ומבוייצות, מוותרת על איפור מלא - אני מסרבת להיות מהבחורות האלה שיושבות על הבר ומחקות שיתחילו איתן. זה ערב שלי עם עצמי. רק אני, הטובורג וירמי קפלן. מונית עוברת לידי כשאני רק יוצאת מהבית, ואני מוצאת את עצמי בבר ריק חצי שעה לפני תחילת ההופעה היעודה. לא נורא.. המוסיקה טובה, האווירה טובה, מה עוד צריך? אני לא אברח לפלאפון, אין לי שום בעיה להיות לבד. אולי רק שיחה למאיה... היא נראית לי לא טוב בזמן האחרון... "אין דבר" אומר לי הברמן "כל אחד צריך פעם לפתוח את הבר". לאט לאט מתחילים להיכנס אנשים. זוגות זוגות כאילו לא נשארו רווקים בעולם. אני חושבת לעצמי "הלואי הלואי שיתחיל איתי מישהו, שיהיה טיפש, מכוער, עברין נמלט, העיקר לא להיות לבד...למה אני לא על נעלי עקב?!" אני מסתכלת פעמיים בדקה לכניסה כאילו אוטוטו הולך להיכנס ההוא שקבעתי איתו. ירמי קפלן נכנס לאזור הבר (חושב שאם הוא עם כובע לא מזהים אותו), הוא בוחן את האנשים שבאו לראות אותו. לא הרבה אבל אנשים טובים, ציבור נחמד, ואיזו אחת הזויה שיושבת לבד על הבר. אני בולעת את הבושה. כבר עשר וחצי ואפשר להיכנס לאולם ההופעה. אני מתיישבת עם החצי כוס טובורג שנשארה לי. הבחור מימין פונה אלי, אני לא מבינה מה הוא אומר אבל מתרגשת מהתקשורת הבלתי צפויה. "לא שמעתי" אני אומרת לו "את יכולה להזיז קצת את הכיסא??????" "ברור" אני אומרת תוך ניתוץ כל האשליות... אני חייבת להספיק לשירותים לפני ההופעה, אני מבקשת מהבחור משמאל לשים עין על הטובורג שלי. כשאני חוזרת הוא מספר שחרף את נפשו בהגנה על הבירה.וכך אני וארז מעבירים חוויות על החיים ומסכמים "אין, הכל לטובה". וההופעה מתחילה... ירמי קפלן.. ביום שבת יצאתי מתערוכה בדיזינגוף סנטר וראיתי אותו מתחמם להופעה. היה מוזר לראות את גיבור קסטת "מצעד הפיזמונים 94" שלי מחלטר בנוסח האחיות פיק. "הרי הוא כל כך הרבה יותר מזה" אני חושבת לעצמי ונזכרת שבעצם אף פעם לא הייתי בהופעה שלו, לא קניתי דיסק שלו, צריך לתקן פה כמה עניינים.. מה אני אגיד לכם? בקושי 100 איש בצ'יקה עשו בחירה מאוד טובה ביום רביעי. ירמי הוא פרפורמר ענק. וכשהוא מופיע מול אותם מאה איש הוא נהנה כאילו מילא כרגע את קיסריה. והנגנים שלו נהנים ממנו ואיתו ומדביקים את כל הקהל. כל שיר הוא עונג חדש. גם אלו שאני לא מכירה. כל שיר אני אומרת "איזה כיף, מה צריך את 'הדפוק הזה' ו'מודדת'" אבל כשמתחילים לנגן את "הדפוק הזה" אף אחד כבר לא יכול לשבת. האנרגיה העצורה מתפרצת בכל כוחה. אחד הבחורים שם אומר לי "כבר מזמן היו צריכים להעיף מפה את כל השולחנות" והוא צודק. וירמי שעולה להדרן מוסיף "אל תטרחו לשבת, אתם הרבה יותר יפים בעמידה". הוא שר גם כמה שירים מהדיסק שאוטוטו יוקלט, אולי זו ההופעה שהשפיעה על כושר השיפוט שלי אבל נראה שיש למה לחכות. בעיקר שיר מקפיץ על הבחורה שלו שיש לה פתאום חשק. לא משנה כמה אתם חובבי ירמי קפלן מוסיקלית, ההופעה שלו היא חוויה שלא כדאי לפספס. מסקנות מהיציאה: לעולם לעולם לא להקדים להופעה בחצי שעה, לא ללבוש מעיל לבן למקום עם תאורה אולטרה-סגולה, לעקוב מתי ירמי קפלן מגיע לפה שוב (הפעם אני לא נותנת לחברים שלי לפספס).
לביקורת דלג/י לפיסקה השניה מיומנה של יוצאת לבד לראות הופעה - צלחתי זאת. לראשונה בחיי אני יוצאת להופעה לבד, בלי שיש שם אף אחד שאני מכירה. רק אני עם עצמי... יום רביעי בערב, חצי ממי שאני מכירה לומד, שלושת רבעי ב"אדמה משוגעת", והשאר, סתםלא בראש שלהם ירמי קפלן. אבל אני לא הבחורה שהבדידות תעצור אותה. יש לי כרטיס, יש לי את הזמן, יש לי את החשק, ויש לי אחלה תירוץ לסגור את הספרים בנוירואנטומיה. אז מוקדם מהמתבקש, אני זונחת את הלימודים, המים במקלחת חמים, לא הסתבכתי עם העדשות. אני מסתכלת על נעלי העקב שלי, ולוקחת נעליים שטוחות משופשפות ומבוייצות, מוותרת על איפור מלא - אני מסרבת להיות מהבחורות האלה שיושבות על הבר ומחקות שיתחילו איתן. זה ערב שלי עם עצמי. רק אני, הטובורג וירמי קפלן. מונית עוברת לידי כשאני רק יוצאת מהבית, ואני מוצאת את עצמי בבר ריק חצי שעה לפני תחילת ההופעה היעודה. לא נורא.. המוסיקה טובה, האווירה טובה, מה עוד צריך? אני לא אברח לפלאפון, אין לי שום בעיה להיות לבד. אולי רק שיחה למאיה... היא נראית לי לא טוב בזמן האחרון... "אין דבר" אומר לי הברמן "כל אחד צריך פעם לפתוח את הבר". לאט לאט מתחילים להיכנס אנשים. זוגות זוגות כאילו לא נשארו רווקים בעולם. אני חושבת לעצמי "הלואי הלואי שיתחיל איתי מישהו, שיהיה טיפש, מכוער, עברין נמלט, העיקר לא להיות לבד...למה אני לא על נעלי עקב?!" אני מסתכלת פעמיים בדקה לכניסה כאילו אוטוטו הולך להיכנס ההוא שקבעתי איתו. ירמי קפלן נכנס לאזור הבר (חושב שאם הוא עם כובע לא מזהים אותו), הוא בוחן את האנשים שבאו לראות אותו. לא הרבה אבל אנשים טובים, ציבור נחמד, ואיזו אחת הזויה שיושבת לבד על הבר. אני בולעת את הבושה. כבר עשר וחצי ואפשר להיכנס לאולם ההופעה. אני מתיישבת עם החצי כוס טובורג שנשארה לי. הבחור מימין פונה אלי, אני לא מבינה מה הוא אומר אבל מתרגשת מהתקשורת הבלתי צפויה. "לא שמעתי" אני אומרת לו "את יכולה להזיז קצת את הכיסא??????" "ברור" אני אומרת תוך ניתוץ כל האשליות... אני חייבת להספיק לשירותים לפני ההופעה, אני מבקשת מהבחור משמאל לשים עין על הטובורג שלי. כשאני חוזרת הוא מספר שחרף את נפשו בהגנה על הבירה.וכך אני וארז מעבירים חוויות על החיים ומסכמים "אין, הכל לטובה". וההופעה מתחילה... ירמי קפלן.. ביום שבת יצאתי מתערוכה בדיזינגוף סנטר וראיתי אותו מתחמם להופעה. היה מוזר לראות את גיבור קסטת "מצעד הפיזמונים 94" שלי מחלטר בנוסח האחיות פיק. "הרי הוא כל כך הרבה יותר מזה" אני חושבת לעצמי ונזכרת שבעצם אף פעם לא הייתי בהופעה שלו, לא קניתי דיסק שלו, צריך לתקן פה כמה עניינים.. מה אני אגיד לכם? בקושי 100 איש בצ'יקה עשו בחירה מאוד טובה ביום רביעי. ירמי הוא פרפורמר ענק. וכשהוא מופיע מול אותם מאה איש הוא נהנה כאילו מילא כרגע את קיסריה. והנגנים שלו נהנים ממנו ואיתו ומדביקים את כל הקהל. כל שיר הוא עונג חדש. גם אלו שאני לא מכירה. כל שיר אני אומרת "איזה כיף, מה צריך את 'הדפוק הזה' ו'מודדת'" אבל כשמתחילים לנגן את "הדפוק הזה" אף אחד כבר לא יכול לשבת. האנרגיה העצורה מתפרצת בכל כוחה. אחד הבחורים שם אומר לי "כבר מזמן היו צריכים להעיף מפה את כל השולחנות" והוא צודק. וירמי שעולה להדרן מוסיף "אל תטרחו לשבת, אתם הרבה יותר יפים בעמידה". הוא שר גם כמה שירים מהדיסק שאוטוטו יוקלט, אולי זו ההופעה שהשפיעה על כושר השיפוט שלי אבל נראה שיש למה לחכות. בעיקר שיר מקפיץ על הבחורה שלו שיש לה פתאום חשק. לא משנה כמה אתם חובבי ירמי קפלן מוסיקלית, ההופעה שלו היא חוויה שלא כדאי לפספס. מסקנות מהיציאה: לעולם לעולם לא להקדים להופעה בחצי שעה, לא ללבוש מעיל לבן למקום עם תאורה אולטרה-סגולה, לעקוב מתי ירמי קפלן מגיע לפה שוב (הפעם אני לא נותנת לחברים שלי לפספס).
בר