יריקות.

[עמית@]

יריקות.

פעם ראשונה שאני פותחת הודעה

לפני שבוע בערך יוסי לקח את תמר לבוסתן של אביו, מקום נהדר ומדהים- מלא פיטנגו, תמר אכלה מלוא חופניים ויוסי לימד אותה לירוק את הגלעינים- זה התחבר לה עם היריקה של משחת השיניים ערב עב באמבטיה- והתחבר לכלל שמחה גדולה, עכשיו היא יורקת כל דבר שנכנס לה לפה (אם היא לא רעבה מאוד, וגם אם כן, היא אוכלת קצת ויורקת קצת, ומתענגת על עצמה עד מאוד..) היא בת שנה וחצי, אני מנסה להתעלם ולא לצחוק ולא להראו הל שאני אוהבת/לא אוהבת את זה, אבל בנתיים היא רק משכללת את היריקות.. מה דעתכם/ן?

 

[לאה_מ]

זה באמת מצחיק ../images/Emo6.gif

נסי למצוא לכן משחק יריקות (אולי קליעה למטרה

), ולהגביל את היריקות לתחומי המשחק (עכשיו אוכלים ולא יורקים - אחר כך נוכל לשחק במשחק שלנו).

 

[צימעס]

פרקי טוש, עשו "טו-טו" ../images/Emo3.gif

 

[לורליי43]

רק שלא "ילך ברוורס" עם השאיפה

 

[קט קט]

ערסית אה? ../images/Emo2.gif

איזה קטע... אני גרועה בלהתאפק שלא לצחוק - אז אני פשוט צוחקת. זה יעבור לה כשהיא תהיה רעבה...

 

[מרב.]

עמיתי, במידה מסוימת אני שמחה

לקרוא את מה שכתבת. איתם עושה משהו דומה- זה לא אותו דבר, אבל לאותו כיוון: הוא גילה ביומיים האחרונים שאפשר לאגור נוזלים בפה בלי לבלוע. אני נותנת לו לשתות אחרי האוכל, וכבר כמה פעמים הוא שתה, מילא פה- ופשוט נתן למיים לנזול. היום היה השיא, הוא שתה, כהרגלו קפץ שפתיים (כנראה שיניים, מה עוד יכול להיות...) ולא פתח. הסתובב בבית 10-15 דקות כך, עד שפתאום שמעתי אותו משתנק קצת וגיליתי אותו ליד שלולית מים

מה עושים? אין לי מושג. אולי זה יעבור לה לבד? אולי להסביר לה שאסור לירוק אוכל? שיורקים רק גלעינים? אולי להקדיש בסוף הארוחה זמן ליריקה-שתיים מרוכזת?

 

[עמית@]

../images/Emo13.gif אהבתי את ה"להקדיש זמן ליריקה"

נראה לי שכל הארוחה תהיה קודש ליריקה.. גם תמר אוגרת אוכל לפעמים, ומשליכה את כולו החוצה (ובודקת אותו בעניין

)

 

[ליליה והגמדים]

אופס, חשבתי שרק אצלינו העניין הזה

של אגירת מים ולתת להם לנזול

אין לי בעייה עם מים, יש לי עם מיץ. אבל זה קורה גם וגם.

 

[צימעס]

../images/Emo6.gif גדול! איזו למידה, אה?

 

[mummy]

הי, גם אצלנו זה היה ככה! וגם שאלה

העניין הזה של הלאגור מים ואז לשפוך, או להשפריץ. עדיף להשפריץ. לא נראה לי שיש משהו שיכולתי לעשות כשזה התחיל אז פשוט חיכיתי שיפסיק לבד. ואכן זה קרה. אמנם הוא רק בן 10 חודשים, אבל מאז תחילת המוצקים, את המים בארוחה הוא מוכן לשתות רק הכוס, מה שפתח פתח לעניין האגירה וההשפרצה. והשאלה - איך מלמדים לירוק? כלומר בתהליך הצחצוח שכולכן הזכרתן כאן, אני מניחה שהתשובה היא בחיקוי, אבל ממתי זה יכול לעבוד? אני מנסה לצחצח לו מאז שיצאו השיניים לא תמיד מצליחה, וגם כשאני מראה לו איך עושים עם המברשת שלי... על לירוק, זה ממש היה נראה לי שלב מתקדם ובלתי ישים לחלוטין. מה אתן אומרות? איך זה היה אצלכן?

 

[מ א י ה ועוד3]

אני שמעתי שלא צריך לירוק אחרי הצחצו

הצחצוח, אלא להשתמש במעט מאד משחה בגיל הזה. אחר כך אפשר לירוק, אבל רצוי לא לשטוף. אז אני מצחצחת עם מעט משחה, והם לא יורקים. הגדולה למדה באיזה שלב לירוק, כמו שהיא היתה נוהגת להוציא אוכל שלא טעים לה (אחר כך ביקשנו ממנה לטעום ממש מעט, ולהשתדל לבלוע. אם ממש אי אפשר, אז לטישו).

 

[mummy]

תודה! זה אכן מה שאני עושה

 

[tonti]

../images/Emo6.gifמצחיקה אחת!

גם לפשפש היתה תקופה שהוא היה יורק. זה היה אחרי שהוא למד איך יורקים את המים אחרי הצחצוח. כל לגימה שלו היתה נגמרת ביריקה. זה עבר תוך כמה ימים, לא זוכרת שהתייחסתי לזה יותר מדי, רק שזה הצחיק אותי. רק שאצלנו זה היה רק מים, לא שום דבר אחר.

 

[ענתש]

הדבר היחיד שחשוב לדעתי זה להסביר

לה בעקשנות שיש דברים שמותר לירוק ויש שאסור. אצלינו בבית - מים מותר (ואז צריך לנגב, כדי לא להחליק) ושוקו, למשל, אסור באיסור מוחלט. במיוחד לא על הספה בסלון (היינו שם...).

 

[אלדורית]

בתור אמא של פוד פרוססורית

ששיטת "אכילת" תפוחים היחידה שבה היא נוקטת היא נגיסה ויריקה (היא יושבת עם קערית ומקפידה להכניס את הרסק לתוכה: בסוף ה"אכילה" יש לי קערית מלאה, שאף מעבד מזון לא מתחרה באיכות הרסק שבה), אני נואשתי מלהלחם ביריקות. אבל אצלנו זה פיתוח שקשור בסרבנות מזון כללית: העובדה שהיא מסכימה בכלל לנגוס בתפוח, היא התקדמות אצלנו. אם יהיה לך פתרון (מוכרים מתקני האבסה, כמו אלה של האווזים, גם להורים מוטרדים?) ספרי לי.