השאלה מה פה הביצה ומה התרנגולת
יתכן מסלול אחד שלפיו אנשים שנמצאים הרבה בחוץ נחשפים לשמש / קרינת שמש, ולכן העור מפתח יותר ויטמין D. במקביל וירוסים נפגעים משמש / קרינת שמש, הן בשרידות על משטחים, הן בשרידות בחלקי גוף חשופים (מלא או חלקית) לשמש, והן בשרידות בחלקיקים נשימתיים כאלה או אחרים באוויר הפתוח והחשוף לשמש. במסלול הזה יש מתאם בין אנשים עם ויטמין D בכמות גבוהה לבין אנשים שאפשרות ההדבקה שלכם נמוכה יותר, אך ללא קשר של סיבה ותוצאה. השמש היא הסיבה, וכמות גבוהה של ויטמין D וגם אפשרות הידבקות נמוכה הם התוצאות, אך אין קשר ישיר בין שתי התוצאות.
יתכן מסלול שני לפיו אנשים שנחשפים לשמש מפתחים יותר ויטמין D, שמסייע לגוף בהתמודדות עם זיהום נגיפי של קורונה. במסלול הזה הקשר בין השניים הוא קשר ישיר של סיבה ותוצאה.
ההבדל בין שני המסלולים הוא בשאלה האם מתן ויטמין D כתוסף מזון ישיג אפקט טוב בהתמודדות עם זיהום נגיפי של קורונה. לפי מסלול 2 - כן, לפי מסלול 1 - ממש לא.
אפשר לחקור את זה בקלות יחסית באמצעות השוואה בין מקורו של ויטמין D בקרב אנשים שנחשפו לנגיף, האם ממקור טבעי או ממקור מלאכותי. אפשר גם להשוות בין התפתחות מחלה במחלקות במרתפים ללא גישה לשמש טבעית מול מחלקות בקומות עליונות חשופות לשמש, עם או בלי תגבור של ויטמין D ממקור חיצוני. גם להשוות את סדר היום של חולי קורונה מול הממוצע, האם ישנה נטייה חזקה יותר להידבקות בקרב אנשים שסדר היום והלבוש שלהם כולל חשיפה מופחתת לשמש, תוך נטרול השלמת ויטמין D ממקור חיצוני.
באופן צפוי, מהמר על המסלול הראשון