יצר

[ישלישם]

יצר../images/Emo165.gif

האדם רע מנעוריו. עצם המודעות לכך תיצור בנו בושה, על עצם היותנו... מי שהננו. הרי אנו רעים מיסודנו... ואז... באה הגאווה (אגו) לחלץ אותנו מהשפל הזה. "תראו! זה אני." "אני כבר לא הילד (הרע) הזה, שהייתי פעם! הפכתי להיות טוב." נשארנו רעים. במקומות מסויימים בתוכנו. (מה זה בכלל, "רע"? בואו נגדיר זאת, כלא-מודע. פועלים עלינו מקומות מתוכנו, שאור טרם נגע בהם. עצם המודעות לכך, תעזור לנו להיזהר מהם, ומאחרים "רעים", שמראים לנו, מבחינתי, את מה שלא מודע בתוכנו). ההכרה בכך, שיש בנו מקומות שאינם נהירים לנו ושאיננו מודעים לנוכחותם בקרבנו, מקרבת אותנו אל הטוב, מחברת אותנו לשם. ההכרה בכך שאיננו מושלמים ולנצח לא נהיה. מתאפשר לנו ליצור שינוי - פנימי, עמוק, מעצם ההכרה הזו, שאני לא טוב מעצם היותי, בזכות מי שאני. לא. אני לומד לחזק את הטוב שבי ולהימנע מלתת לרע שבי שליטה עלי. איזהו גיבור? הכובש את יצרו. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל.

 

[ל ש ם]

סיגל עם שם

קראתי כמה פעמים את מה שכתבת על יצר הרוע, אני אצטרך לקרוא עוד כמה פעמים, כי הטקסט הזה טעון בהרבה מאוד דברים ולדעתי קצת מיהרת להסיק מסקנות כאן, למרות שיש לא מעט בדברייך. נכון, נאמר באמת שהאדם רע מטבעו אבל, יש לי הרבה אבלים כאלה לחלוק איתך: ראשית, יש להכיר בעובדה שאין טוב בלי רע, גם זה כבר הוכח ומזמן. שנית, עצם המודעות כפי שאת כותבת באמת מאפשרת לנו לבחור את הדרך בה אנחנו באמת בוחרים בסופו של דבר בדרך הטובה, או בדרך הרעה. שלישית, לצערי אני לא יכולה לקבל את ה"רוע" כלא מודע. בה במידה שאנחנו פועלים לטובה אנחנו פועלים גם לרעה - זאת בפירוש בחירה מודעת ולדעתי, לומר זה היה בלתי מודע למעשה רע נחשב בעיני כאי לקיחת אחריות על המעשים מתוך הכרה והבנה ברורה שאינם טובים. האבל שהכי מעסיק אותי מדברייך הוא האבל האחרון (רגע מצטטת) ."" ההכרה בכך שאיננו מושלמים ולנצח לא נהיה. מתאפשר לנו ליצור שינוי - פנימי, עמוק, מעצם ההכרה הזו, שאני לא טוב מעצם היותי, בזכות מי שאני."" פה קשה לי לקבל את דברייך - כלומר אם אני צריכה להסתובב עם הידיעה והקבלה שקודם כל אני לא בסדר או "רעה" איזה אנרגיה יש לי או איזה מקום פנוי יש לי למלא באנרגיות חיוביות לקידום הטוב? (או אולי לא הבנתי את הכתוב?)

 

[ישלישם]

אז ככה...../images/Emo127.gif

אנחנו, ברגע בו נכיר ברע, נבין שהוא לא אנחנו, אנחנו מעבר לזה, אנחנו הרוח שמעבר לחומר. לכן אני אומרת, תתחברו למילים ולאנרגיה שמאחוריהם, ואל תספרו לי מי אתם... (ובאותו הקשר, תודה מיוחדת לתגובתך ספידי ולך איל). כשאנו רואים שעלינו לעשות עבודה פנימית עם הרגשות השליליים, שדברים מסויימים או אנשים מסויימים בחיינו עשויים לעורר, במקום להאשים למשל, אנו מתחילים להכיר בזה שאני זה הכל והכל זה אני. זה נותן אנרגיה, לא מחבל בזרימה. כי אני יוצא מנקודת הנחה, שמשהו מעבר לי (השכינה, אלוהים, כל היש) זורם בתוכי ואני מחובר לכוח הזה באהבה. כשאני פועל מנקודת מבט זו, אני א. נותן אמון (בעצמי, ביקום, באל), ב. אני לא בשליטת המחשבות השליליות עלי. ג. אני עם אחריות מוחלטת, לא ההיפך מזה. תודה על תגובתך. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[ישלישם]

ועניין העבד והאדון, איל../images/Emo24.gif

אחבר אותו לכאן. אתה טוען, שאם ניתן לגוף להפוך עבד, וניקח עליו שליטה, או ניתן את השליטה לאותו צד בתוכנו, עמו, מבחינתי, אנחנו מתקשרים, ניצור מלחמה... אנחנו כבר במלחמה... אחרת... היית חי בשלום עם גופך ולא מתקשר את האני העליון שלך, הנשגב, או מדריך, היית הופך אחד עם הרוח. בגוף. המלחמה שלנו החלה ברגע, בו ויתרנו על שליטת השכינה בגוף. בחרנו בפחד מפני הרוח, האהבה פחד להיחשף ולהיות מי שהננו באמת. הפחד להיפגע ולהיות ולהיראות קטנים, חשופים, פגיעים. עצם העברת השליטה לרוח הזורמת בנו, מחברת אותנו באהבה אל הכוח שמעבר. ואז נהיה גם פגיעים וגם מוגנים בו זמנית. אמון. היא מילת המפתח. ולא שזה קל. לא. לא. אבל זו הדרך אל האור. מבחינתי, לפחות. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[איל באש]

מלחמה יוצרת מלחמה...

שלום יוצר שלום

 

[ישלישם]

איל, please

listen to that אם אנחנו לא על אותו הגל, אז לא... כה אמרה ספידי, בהתייחסה לקלפים, שתי שורות בערך, צפונה מפה: "למה, למה, למה את עדיין מאמינה לי אני נוכל צמרת ערמומי גס רוח ושקרי. כל מה שאני מספר לך פשוט לא אמיתי. התבקשתי ע"י בוראי לגלות לך את סודי, תפקידי העיקרי בגשמי הוא להראות לך באופן תמידי מתי התנתקת מהאור האלוהי, בכבוד רב, הפחד שלך" בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל עמוק יותר מהפחד

 

[איל באש]

סיגלי../images/Emo140.gif../images/Emo23.gif../images/Emo42.gif

לא יודע אם הבנתי אותך אבל קראתי כמה שירשורים אחורה ועלה לי משהו לומר לך אני לומד ומלמד כל מי שרוצה להתחבר משמע רוח בגוף. עצם התקשור של האני העליון כמו שאת אומרת לא בא במקום החיבור של הרוח לגוף, הוא חלק ממנו. הדרך החדשה או תוכנת האנוש החדשה מאפשרת לחיות כנשמה בתוך גוף פיזי בהרמוניה ושיתוף, ולא במלחמה מי שולט על מי. נכון יש עוד המאמינים בדרך הזו וזה בסדר. שאני לומד לשחרר את השליטה הזו בגוף , אני בעצם מאפשר לרוח לנשמה להתחבר אליו, אני לומד לאהוב אותו את גופי שלי, אני יכול להזכר ולהתעורר בגוף הזה, יכול לחיות כישות רוחנית בגוף פיזי בהרמוניה. שפחדתי ממנו מהגוף שהייתי במלחמה חיי נראו בהתאם. היום אני שמח לומר לך שאני לומד את החיבור ואת הדרך החדשה , ומלמד כל מי שרוצה ללמוד. כל אחד רואה את החיים מזוית אחרת , דרך השיתוף אנו לומדים. תודה לך

 

[ישלישם]

איל יקר../images/Emo12.gif../images/Emo13.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

יש לי הרגשה שאנחנו דווקא כן מדברים על אותו הגל, אבל איכשהו, לא ממש מבינים את זה... משום מה... (מה חסום בתוכנו?!) אולי אנחנו בכל זאת, מפחדים לאהוב - למרות ובזכות (ספידי) כל האהבה שבתוכנו... או, בעצם, לאהוב יותר ממה שאנו מסוגלים... כרגע... אני לא אומרת שהאני העליון יבוא במקום הגוף... הו. לא. בכלל ולגמרי וממש לא. להיפך. הנה ציטוט, ממה שאמרתי לשאלה הנצחית, לגבי החוויה במקום הקסום - גן עדן ביץ': "אין אני אין אני אין אני אין אני אין אני. יש. אנחנו גם גוף וגם נפש וגם רוח.

מודגש. הגוף כשהוא מקבל את זה שהוא לא השולט פה, הופך לעבד, ומפנה את המקום לאדון - האני העליון, זיק האלוהי שבאדם". אני לא אומרת שהאני העליון יבוא במקום (הגוף). אבל אני אומרת שהוא יהיה האדון ולא הגוף, לא הצורך לקבל אהבה הוא שישלוט פה. כלומר, כשהגוף הוא השולט בנו, אנו נשלטים על ידי חוסר אמון באהבה (פחד) והצורך לקבל מבחוץ את מה שאיננו מאמינים שקיים מבפנים (אי אמון בקיומה של אהבה בתוכנו). כשנאמין שיש בתוכנו אהבה, נהיה מודעים לזה בכל רגע נתון, נחיה מהמקום בו אנו מתקשרים וחווים חוויות כמו בגן-עדן ביץ'. נחיה בגן-עדן עלי אדמות כל הזמן. לחיי האהבה והגוף בחיבור אינסופי לאור אינסופ כל רגע כל הזמן. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל.