יצר הקינון
הגמדים מאוגדים עכשיו, מסתבר שיש להן זכויות אותן הפרתי על בסיס יומי, אז כל בוקר אני נחרדת לגלות שלאבק אין רגליים אך מאידך גיסא יכולת הצטברות מעוררת השראה, זה לא השכנים מלמעלה שנוחרים, כמה קטנים אבל נוחרים כמו גדולים וגם זה מעוגן בחוזה החדש עליו חתמתי ללא משים כאשר מהרתי לאסוף את בייבי ערס מהתחנה המרכזית ובכיור ערמת כלים שהייתה מאתגרת אפילו טרול. אז שלחתי את הגמדים לעזעזל בעצם נדמה לי שהם שלחו את עצמם, התנאים שם סבירים יותר. האמת מי צריך גמדים למלמים עדיף כבר דג זהב הרבה יותר אסטתי ושקט לא מנקה לא מלכלך לא יוצר ציפיות לא מאכזב. המוטו שלי בחיים זה "מחר מחר אמר הבטלן" אז כל יום אני מנקה חמש משבצות, חמסה!!! הימים חולפים והשעות נוקפות ולמרות שזה נראה שבלולי וגמלוני הבית שלי כל-כך מבריק שהוא מסנוור מטוסים. כל מי שנכנס לדירה שלי, משוכנע שאני משועבדת לשד הנקיון הירוק, ואין לו מושג שמתחת למיטה בחדר השינה שלי, במקום חיית חושך יש ישות מאובקת ומעוררת אימה. חשבתי לתומי שלהיות מאוהבת כרוך בפרפרים בבטן וחיוך דבילי שמרוח על הפנים ומתחנן לסוף טרגי, אבל כל יום אני מגלה תופעת לוואי זוועתית חדשה, הבולטת ביניהן היא יצר הקינון, כלומר הצורך לטפח את הבית ולהפכו לקן אהבה נעים (יאיייקססס) תופעה נוספת טורדנית לא פחות באה כגחמה קפריזית פתאומית דחף מוזר אך משום מה הגיוני באופן שמערער את אי השפיות הזמנית. בעוד אישה הרה הולכת על חמוצים אני מוצאת את עצמי קונה דובים ובובות של חתן וכלה ומשוחחת עם תינוקות הדבר הרירי הזה שבדרך כלל גורם לי לעוויתות ורעידות בכל הגוף וקלסטרופוביה אגרופובית, ואז אני נזכרת בישות המופקרת שלאות הוקרה על כל השירים היפים שהקדשתי לה (המתועדים אצלה לפי סדר כרונוגי( נתנה לי טיפול מיוחד, ועכשיו אני מאוהבת להגעיל!!!!
הגמדים מאוגדים עכשיו, מסתבר שיש להן זכויות אותן הפרתי על בסיס יומי, אז כל בוקר אני נחרדת לגלות שלאבק אין רגליים אך מאידך גיסא יכולת הצטברות מעוררת השראה, זה לא השכנים מלמעלה שנוחרים, כמה קטנים אבל נוחרים כמו גדולים וגם זה מעוגן בחוזה החדש עליו חתמתי ללא משים כאשר מהרתי לאסוף את בייבי ערס מהתחנה המרכזית ובכיור ערמת כלים שהייתה מאתגרת אפילו טרול. אז שלחתי את הגמדים לעזעזל בעצם נדמה לי שהם שלחו את עצמם, התנאים שם סבירים יותר. האמת מי צריך גמדים למלמים עדיף כבר דג זהב הרבה יותר אסטתי ושקט לא מנקה לא מלכלך לא יוצר ציפיות לא מאכזב. המוטו שלי בחיים זה "מחר מחר אמר הבטלן" אז כל יום אני מנקה חמש משבצות, חמסה!!! הימים חולפים והשעות נוקפות ולמרות שזה נראה שבלולי וגמלוני הבית שלי כל-כך מבריק שהוא מסנוור מטוסים. כל מי שנכנס לדירה שלי, משוכנע שאני משועבדת לשד הנקיון הירוק, ואין לו מושג שמתחת למיטה בחדר השינה שלי, במקום חיית חושך יש ישות מאובקת ומעוררת אימה. חשבתי לתומי שלהיות מאוהבת כרוך בפרפרים בבטן וחיוך דבילי שמרוח על הפנים ומתחנן לסוף טרגי, אבל כל יום אני מגלה תופעת לוואי זוועתית חדשה, הבולטת ביניהן היא יצר הקינון, כלומר הצורך לטפח את הבית ולהפכו לקן אהבה נעים (יאיייקססס) תופעה נוספת טורדנית לא פחות באה כגחמה קפריזית פתאומית דחף מוזר אך משום מה הגיוני באופן שמערער את אי השפיות הזמנית. בעוד אישה הרה הולכת על חמוצים אני מוצאת את עצמי קונה דובים ובובות של חתן וכלה ומשוחחת עם תינוקות הדבר הרירי הזה שבדרך כלל גורם לי לעוויתות ורעידות בכל הגוף וקלסטרופוביה אגרופובית, ואז אני נזכרת בישות המופקרת שלאות הוקרה על כל השירים היפים שהקדשתי לה (המתועדים אצלה לפי סדר כרונוגי( נתנה לי טיפול מיוחד, ועכשיו אני מאוהבת להגעיל!!!!
