אין לי שם בסדר?
New member
יצירת המציאות
לפני כ... 6.. שנים, פגשתי מישהו שאמרה לי, שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו. מישהי שבזמנו לא ידעתי, שהופיעה בחיים שלי רק כדי להראות לי משהו קטן ואז להיעלם. זה שש שנים מאז, שאני חוקר את העניין, ומנסה, ועושה, ובודק, וחוקר, ומסיק. היא אמרה לי שכל מה שקיים במציאות שלי נמצא שם כי אני שמתי אותו שם. היא אמרה שלעולם לא קורה משהו שמחוץ לזה, שאין ארוע או חפץ או איש שנמצא בחיי שלא קראתי לו לבוא. איך שאני זוכר את עצמי אז, אחרי כל חצי משפט שלה קטעתי אותה והתחלתי להסביר למה היא טועה ולמה זה לא הגיוני ולמה זה לא יכול להיות, הסברים שווים! לוגיים כאלה! והיא כל הזמן חזרה ואמרה.. פתיחות... פתיחות.. עד שנמאס לה שאני לא מקשיב וכל הזמן רוצה לדבר ואמרה לי, אתה יודע מה? אולי תנסה להזמין חפץ? להזמין חפץ?? היא דפוקה או משהו? כן, להזמין חפץ. אווווקי..... להזמין חפץ... איך לאזאזל אני עושה את זה?! פשוט בחר חפץ, ותחשוב עליו, דמיין אותו. זה הריכוז שלך, אלה המחשבות שאתה מתעסק בהן שיוצרות. תן לו צבע, צורה, ריח, כל דבר שיעשה אותו אמיתי. תראה את עצמך משחק איתו תן לו מגע. תתחיל מחפץ שאתה לא רוצה באופן מיוחד או שיש לך איזה קשר רגשי אליו, בחר משהו נטרלי. והוא יופיע? ככה?.. סתם? מיד? כן, פשוט ככה. אז..אוקי.. פתיחות, טוב.. עצמתי את העיניים, דמיינתי אותו.. ביד שלי.. דמיינתי.. פתחתי את העיניים! ריק! היד ריקה! נו, למה זה לא עובד ?! אתה חושב שהעכשיו התרכזת?!, שיש מסביבך רחשים ורעשים, שאתה מחזיק עוד מיליון מחשבות והקשרים יחד בעוד שגם ככה המקסימום שאתה רגיל להתרכז זה אולי 3% ! כך זמן ריק, שיהיה שקט, שתוכלי להיכנס לזה.. שתוכל להתרכז באמת! אבל אם מה שאת אומרת נכון, אז זה לא יעבוד, כי אני לא מאמין שזה אפשרי בכלל. עזוב אמונה.. פתיחות, זה כל מה שאתה צריך. יהיה פתוח לקבל את זה. אוקי.. פתיחות. מצאתי איזה יום כזה.. שלא היה אף אחד בבית. התיישבתי לי.. נרגעתי לי, נכנסתי לעצמי, והתחלתי להתרכז. דמיינתי... כדור בדולח! ביד שלי, נתתי לו מגע.. צבע, ריח.. דמיינתי אותו הכי אמיתי שיכולתי, ראיתי אותו פה ועכשיו, איתי, בערך 10 דקות.. וזה היה קשה, גיליתי כמה באמת אני לא רגיל להתרכז וקופת מנושא לנושא במחשבות שלי כל שניה. (ואחרי זה מתפלא שהחיים שלי נראים בהתאם) פתחתי את העיניים.. וריק.. כלום.. איזה בולשיט.. עבר שבוע.. וידידה שלי (שלא שמעה על זה) באה לבקר, ואיתה מתנה.. מתנה, כדור בדולח! לא קלטתי ולא קישרתי עד ששיחקתי איתו ביד שלי בעודי יושב על המיטה, המקום שבו עשיתי את ´הטקס´. וזה לא הפתיע אותי או הדהים אותי.. חשבתי שזה צירוף מקרים. בכל זאת שאלתי את הבחורה, בפעם השניה (ואחרונה) שפגשתי בה, שאלתי אותה.. -אז למה זה לא הופיע מיד? well, זה נראה לך הגיוני שזה יכול להופיע מיד? ובכן... לא..
לפני כ... 6.. שנים, פגשתי מישהו שאמרה לי, שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו. מישהי שבזמנו לא ידעתי, שהופיעה בחיים שלי רק כדי להראות לי משהו קטן ואז להיעלם. זה שש שנים מאז, שאני חוקר את העניין, ומנסה, ועושה, ובודק, וחוקר, ומסיק. היא אמרה לי שכל מה שקיים במציאות שלי נמצא שם כי אני שמתי אותו שם. היא אמרה שלעולם לא קורה משהו שמחוץ לזה, שאין ארוע או חפץ או איש שנמצא בחיי שלא קראתי לו לבוא. איך שאני זוכר את עצמי אז, אחרי כל חצי משפט שלה קטעתי אותה והתחלתי להסביר למה היא טועה ולמה זה לא הגיוני ולמה זה לא יכול להיות, הסברים שווים! לוגיים כאלה! והיא כל הזמן חזרה ואמרה.. פתיחות... פתיחות.. עד שנמאס לה שאני לא מקשיב וכל הזמן רוצה לדבר ואמרה לי, אתה יודע מה? אולי תנסה להזמין חפץ? להזמין חפץ?? היא דפוקה או משהו? כן, להזמין חפץ. אווווקי..... להזמין חפץ... איך לאזאזל אני עושה את זה?! פשוט בחר חפץ, ותחשוב עליו, דמיין אותו. זה הריכוז שלך, אלה המחשבות שאתה מתעסק בהן שיוצרות. תן לו צבע, צורה, ריח, כל דבר שיעשה אותו אמיתי. תראה את עצמך משחק איתו תן לו מגע. תתחיל מחפץ שאתה לא רוצה באופן מיוחד או שיש לך איזה קשר רגשי אליו, בחר משהו נטרלי. והוא יופיע? ככה?.. סתם? מיד? כן, פשוט ככה. אז..אוקי.. פתיחות, טוב.. עצמתי את העיניים, דמיינתי אותו.. ביד שלי.. דמיינתי.. פתחתי את העיניים! ריק! היד ריקה! נו, למה זה לא עובד ?! אתה חושב שהעכשיו התרכזת?!, שיש מסביבך רחשים ורעשים, שאתה מחזיק עוד מיליון מחשבות והקשרים יחד בעוד שגם ככה המקסימום שאתה רגיל להתרכז זה אולי 3% ! כך זמן ריק, שיהיה שקט, שתוכלי להיכנס לזה.. שתוכל להתרכז באמת! אבל אם מה שאת אומרת נכון, אז זה לא יעבוד, כי אני לא מאמין שזה אפשרי בכלל. עזוב אמונה.. פתיחות, זה כל מה שאתה צריך. יהיה פתוח לקבל את זה. אוקי.. פתיחות. מצאתי איזה יום כזה.. שלא היה אף אחד בבית. התיישבתי לי.. נרגעתי לי, נכנסתי לעצמי, והתחלתי להתרכז. דמיינתי... כדור בדולח! ביד שלי, נתתי לו מגע.. צבע, ריח.. דמיינתי אותו הכי אמיתי שיכולתי, ראיתי אותו פה ועכשיו, איתי, בערך 10 דקות.. וזה היה קשה, גיליתי כמה באמת אני לא רגיל להתרכז וקופת מנושא לנושא במחשבות שלי כל שניה. (ואחרי זה מתפלא שהחיים שלי נראים בהתאם) פתחתי את העיניים.. וריק.. כלום.. איזה בולשיט.. עבר שבוע.. וידידה שלי (שלא שמעה על זה) באה לבקר, ואיתה מתנה.. מתנה, כדור בדולח! לא קלטתי ולא קישרתי עד ששיחקתי איתו ביד שלי בעודי יושב על המיטה, המקום שבו עשיתי את ´הטקס´. וזה לא הפתיע אותי או הדהים אותי.. חשבתי שזה צירוף מקרים. בכל זאת שאלתי את הבחורה, בפעם השניה (ואחרונה) שפגשתי בה, שאלתי אותה.. -אז למה זה לא הופיע מיד? well, זה נראה לך הגיוני שזה יכול להופיע מיד? ובכן... לא..