יצאתי מהארון...
טוב, לא בדיוק יצאתי, כי לא בדיוק הייתי, אבל בכל זאת... 7-8 שנים אנחנו חיים ביחד והבדסמ התחיל לגעת בנו לפני שנתיים בערך. נגע, התפרץ, בסשן אחד שהיה חזק בצורה שאי אפשר היה לשחזר או אפילו להתקרב אליו שוב, ואז דעך ופינה מקום להתמודדות עם דברים אחרים, היריון, לידה, כאלה... ועכשיו, משהחלמנו ומצאנו את הדרך לחיות יחד כמשפחה, שוב התחילו להתעורר בי הרצונות האלה, הצרכים האלה, הכמיהות. ולא ידעתי איך להביא את זה שוב. וידעתי רק שאני רוצה את זה ממנו. חזרנו מאירוע ביום רביעי, מרחק חצי שעה מהבית. סוף החמסין זה היה. אנחנו חולפים על פני השדות שבדרך ואני מתפללת שהוא ייכנס לאחד השדות שחולפים על פנינו, יצווה עלי להתפשט בקרירות שבחוץ, והדמיון שלי מפליג כבר למה עוד הוא יכול לעשות בי שם, לבד, בחושך, בחוץ, אבל הפה לא מוציא מילה. הוא במיטה, אני מסדרת דברים אחרונים בבית, נכנסת לחדר ומתחילה להתפשט. כשאני בתחתונים הוא אומר לי, בואי ככה, אל תלבשי חולצה. הקול שלו, שאומר לי מה לעשות, מעצים את הגירוי שלי ואני כבר לא יכולה לשתוק. בחיבוק במיטה, אני משתפת אותו בפנטזיה ההיא שלי. הוא מחבק אותי חזק. תורידי תחתונים, הוא אומר לי, וחכי לי במטבח, על הברכיים, עם הפנים לשיש. אני כבר מגיע. אני לא מחכה שנייה. הולכת למטבח, מתיישבת עם הפנים לשיש על הרצפה. הרצפה קרה, אני מצמצמת את המגע איתה למינימום. אני שומעת אותו מתקרב, אבל לא מסובבת את המבט. הוא מתקרב אלי מאחור וקושר בד על עיני. לפני שאני מבינה מה הולך לקרות, הזין שלו כבר בתוך הפה שלי והוא אוחז ברעמה שלי חזק ומנחה אותי בידיו איך למצוץ אותו. תפשקי רגליים, הוא אומר, ותרדי למטה, תשבי נמוך. כוס על הרצפה. אני מצייתת, כל כך מגורה, רוצה לבלוע לו את כל הזין. אבל הוא יוצא לי מהפה בבת אחת, הולך אל מאחורי ומוריד את הראש והחזה שלי לרצפה, הישבן מורם אל על. הוא מתכופף עלי, מושיט יד לאנשהו ופתאום משהו צובט לי את הפטמה. אני מגששת ביד. אטב כביסה??? מאיפה הוא מצא עכשיו אטב כביסה פה??? הכאב נעים לי כל כך. אני רטובה כמו שלא הייתי רטובה מעולם. היד שלו בפתחים שלי, החשופים מולו, משחקת, צובטת, חודרת, יוצאת והכאב המפתיע של האטב שנצבט על הדגדגן מוציא ממני קריאה חנוקה. קריאת הפתעה. קריאת עונג. אני מפתיעה את עצמי. לא ידעתי שאוכל ליהנות מכאב דווקא שם. האטב הבא נצבט על השפה הימנית והוא חודר לתוכי בכל הכוח, אחר כך עוצר והישבן שלי פוגש את היד שלו בקול מצלצל. ושוב. אני נמשכת למכות האלה. רוצה עוד. קשה לתאר את הגירוי שמייצר השילוב הזה. הוא יוצא ואומר, תשכבי על הרצפה. הרצפה קרה, אני מנסה להתנגד. קצת רק. אני על הרצפה, הוא מעלי. אל תניחי עלי רגליים, הוא אומר. תפשקי את הרגליים באוויר, כמו שאני אוהב, ולא לגמור! אני מפשקת לכבודו, לא גומרת, והוא נכנס בי חזק. שנייה לפני שהוא גומר הוא שולף את עצמו מתוכי ותוקע את הזין שלו בפה שלי, ממלא אותי... אני לא מעיזה לזוז. היד שלו כבר בין הרגליים שלי. יש לך בדיוק דקה לגמור, הוא מודיע לי. אני באמת לא צריכה יותר מזה כרגע. אני מתפוצצת לו על היד והוא מרים אותי אליו לחיבוק עוטף. למחרת, כשאני מסדרת את הבגדים שעל המיטה, מקפלת ומכניסה לארון, אני רואה את החגורה שלו מונחת שם. בחיי, בחיים לא שיערתי שאפשר להרגיש משיכה לחגורה, אבל אין דרך אחרת להסביר את הרטיבות שאני מרגישה פתאום...
טוב, לא בדיוק יצאתי, כי לא בדיוק הייתי, אבל בכל זאת... 7-8 שנים אנחנו חיים ביחד והבדסמ התחיל לגעת בנו לפני שנתיים בערך. נגע, התפרץ, בסשן אחד שהיה חזק בצורה שאי אפשר היה לשחזר או אפילו להתקרב אליו שוב, ואז דעך ופינה מקום להתמודדות עם דברים אחרים, היריון, לידה, כאלה... ועכשיו, משהחלמנו ומצאנו את הדרך לחיות יחד כמשפחה, שוב התחילו להתעורר בי הרצונות האלה, הצרכים האלה, הכמיהות. ולא ידעתי איך להביא את זה שוב. וידעתי רק שאני רוצה את זה ממנו. חזרנו מאירוע ביום רביעי, מרחק חצי שעה מהבית. סוף החמסין זה היה. אנחנו חולפים על פני השדות שבדרך ואני מתפללת שהוא ייכנס לאחד השדות שחולפים על פנינו, יצווה עלי להתפשט בקרירות שבחוץ, והדמיון שלי מפליג כבר למה עוד הוא יכול לעשות בי שם, לבד, בחושך, בחוץ, אבל הפה לא מוציא מילה. הוא במיטה, אני מסדרת דברים אחרונים בבית, נכנסת לחדר ומתחילה להתפשט. כשאני בתחתונים הוא אומר לי, בואי ככה, אל תלבשי חולצה. הקול שלו, שאומר לי מה לעשות, מעצים את הגירוי שלי ואני כבר לא יכולה לשתוק. בחיבוק במיטה, אני משתפת אותו בפנטזיה ההיא שלי. הוא מחבק אותי חזק. תורידי תחתונים, הוא אומר לי, וחכי לי במטבח, על הברכיים, עם הפנים לשיש. אני כבר מגיע. אני לא מחכה שנייה. הולכת למטבח, מתיישבת עם הפנים לשיש על הרצפה. הרצפה קרה, אני מצמצמת את המגע איתה למינימום. אני שומעת אותו מתקרב, אבל לא מסובבת את המבט. הוא מתקרב אלי מאחור וקושר בד על עיני. לפני שאני מבינה מה הולך לקרות, הזין שלו כבר בתוך הפה שלי והוא אוחז ברעמה שלי חזק ומנחה אותי בידיו איך למצוץ אותו. תפשקי רגליים, הוא אומר, ותרדי למטה, תשבי נמוך. כוס על הרצפה. אני מצייתת, כל כך מגורה, רוצה לבלוע לו את כל הזין. אבל הוא יוצא לי מהפה בבת אחת, הולך אל מאחורי ומוריד את הראש והחזה שלי לרצפה, הישבן מורם אל על. הוא מתכופף עלי, מושיט יד לאנשהו ופתאום משהו צובט לי את הפטמה. אני מגששת ביד. אטב כביסה??? מאיפה הוא מצא עכשיו אטב כביסה פה??? הכאב נעים לי כל כך. אני רטובה כמו שלא הייתי רטובה מעולם. היד שלו בפתחים שלי, החשופים מולו, משחקת, צובטת, חודרת, יוצאת והכאב המפתיע של האטב שנצבט על הדגדגן מוציא ממני קריאה חנוקה. קריאת הפתעה. קריאת עונג. אני מפתיעה את עצמי. לא ידעתי שאוכל ליהנות מכאב דווקא שם. האטב הבא נצבט על השפה הימנית והוא חודר לתוכי בכל הכוח, אחר כך עוצר והישבן שלי פוגש את היד שלו בקול מצלצל. ושוב. אני נמשכת למכות האלה. רוצה עוד. קשה לתאר את הגירוי שמייצר השילוב הזה. הוא יוצא ואומר, תשכבי על הרצפה. הרצפה קרה, אני מנסה להתנגד. קצת רק. אני על הרצפה, הוא מעלי. אל תניחי עלי רגליים, הוא אומר. תפשקי את הרגליים באוויר, כמו שאני אוהב, ולא לגמור! אני מפשקת לכבודו, לא גומרת, והוא נכנס בי חזק. שנייה לפני שהוא גומר הוא שולף את עצמו מתוכי ותוקע את הזין שלו בפה שלי, ממלא אותי... אני לא מעיזה לזוז. היד שלו כבר בין הרגליים שלי. יש לך בדיוק דקה לגמור, הוא מודיע לי. אני באמת לא צריכה יותר מזה כרגע. אני מתפוצצת לו על היד והוא מרים אותי אליו לחיבוק עוטף. למחרת, כשאני מסדרת את הבגדים שעל המיטה, מקפלת ומכניסה לארון, אני רואה את החגורה שלו מונחת שם. בחיי, בחיים לא שיערתי שאפשר להרגיש משיכה לחגורה, אבל אין דרך אחרת להסביר את הרטיבות שאני מרגישה פתאום...
