יפן
הייתי ביפן לפני משהו כמו 3 שנים. לפני זה ואחרי זה גם היה לי חבר יפני... וקצת לפני שהכרתי אותו קראתי כמה ספרים שתורגמו מיפנית, למשל "קוקורו" ו"בית היפהפיות הנמות". אחרי זה הכרתי אותו וזה היה מוזר: לא בגלל היפניות שלו אלא בגלל שהוא פשוט התאים לגמרי לספרים. כל ההתנהגות, המחשבות, ההוויה שלו, הכל סבב סביב אותם דברים שהיו המרכז של הספרים שקראתי שנכתבו ע"י סופרים יפנים. זה אולי טבעי בהגיון, טבעי כמו שישראלי יתעסק במדינה שלו ובזהות היהודית שלו ויהיה ישיר ואסרטיבי (או גס רוח?) - אבל בזמנו זה הדהים אותי. וכמובן שאחרי שנסעתי ליפן וחזרתי לארץ, לא הצלחתי להוציא אותה מהראש. אבל בזמן האחרון דווקא כל המוזרויות, היופי, האוטיזם, ההפתעות, העדינות, הגועל, האוכל, המנגה, האנימה, התלבושות - בקיצור כל מה שהרשים ותפס אותי כל כך מתחיל להתמסמס... והדבר היחיד שנשאר בעיני מרשים ומהפנט ללא עוררין זה הייקו וציור יפני מסורתי. איך נפלו גיבורים...
הייתי ביפן לפני משהו כמו 3 שנים. לפני זה ואחרי זה גם היה לי חבר יפני... וקצת לפני שהכרתי אותו קראתי כמה ספרים שתורגמו מיפנית, למשל "קוקורו" ו"בית היפהפיות הנמות". אחרי זה הכרתי אותו וזה היה מוזר: לא בגלל היפניות שלו אלא בגלל שהוא פשוט התאים לגמרי לספרים. כל ההתנהגות, המחשבות, ההוויה שלו, הכל סבב סביב אותם דברים שהיו המרכז של הספרים שקראתי שנכתבו ע"י סופרים יפנים. זה אולי טבעי בהגיון, טבעי כמו שישראלי יתעסק במדינה שלו ובזהות היהודית שלו ויהיה ישיר ואסרטיבי (או גס רוח?) - אבל בזמנו זה הדהים אותי. וכמובן שאחרי שנסעתי ליפן וחזרתי לארץ, לא הצלחתי להוציא אותה מהראש. אבל בזמן האחרון דווקא כל המוזרויות, היופי, האוטיזם, ההפתעות, העדינות, הגועל, האוכל, המנגה, האנימה, התלבושות - בקיצור כל מה שהרשים ותפס אותי כל כך מתחיל להתמסמס... והדבר היחיד שנשאר בעיני מרשים ומהפנט ללא עוררין זה הייקו וציור יפני מסורתי. איך נפלו גיבורים...