../images/Emo20.gif היעוד שלהם הוא אכן מס´ 7
אם אכן מס´ 7 גורם להם עונג עילאי. העקרון הוא פשוט: הטבע (יקום, אלוהים וכו´) לא השאיר דברים ביד המקרה. כדי לגרום לאנשים ולשאר היצורים והאובייקטים לעשות את מה שצריך נקבע כי ביצוע היעוד גורם להנאה, ואילו אי ביצועו - סבל. מים למשל נהנים הנאה מרובה לזרום למקום נמוך. זהו פשוט עונג עילאי עבורם! מצד שני הם יסבלו מאוד אם הם יצטרכו לטפס במעלה ההר. סביר להניח שהם ממש יתנגדו לכך. כלב לא יסתכן בלהתקרב לכלבה (ועכביש לעכבישה וכו´) אם זה לא יגרום לו עונג עילאי, או לפחות המנעות מסבל עילאי (שזה אותו הדבר). כנ"ל גבר לאישה, דבורה לפרח, הרוח לעננים, הים לחוף וכל השאר. ועכשיו לחברים שלך מתנוחה 7: אם הם נהנים עונג עילאי דוקא מתנוחה זו כנראה שהיא המתאימה ביותר לתוכניות של היקום עבורם. כנראה שבתנוחה זו הם מבטאים ומגשימים את הקשר שלהם באופן הטוב ביותר ואפילו יותר חשוב: מגיעים לשיאים גבוהים יותר של הנאה היוצרת/יולדת מודעות חדשה עשירה חזקה ובריאה יותר. המכור לסמים סובל מטריפּים קשים ורעים. אספקת החומר שלו נגמרת והוא סובל ואומלל ולעולם לא יצליח למלא את החסר לו . לעולם לא ניתן לספק את צרכיו של הנרקומן, לכן ההנאה הרגעית אינה אלא מבוא לסבל שיבוא אחריו, והכאב הפנימי שלו רק מתעצם והולך. ויש את הסדיסטים, שממש חייבים להתעלל באחרים כדי להצליח לגעת בכאב סמוי היושב בתוכם. דרך גרימת כאב לאחרים הם מגשימים את היעוד של עצמם ובסוף גם יגיעו לטיפול/ענישה או תיקון אחר כשבדרך הם מלמדים את האחרים שיעור חשוב שיעד להם היקום. במקרה זה ההנאה היא המנעות רגעית מסבל ממש כמו ה"היי" אצל הנרקומן. אבל אילו היה זה תענוג עילאי אמיתי היה נמשך ללא הפרעה, מעצים ומגשים את עצמו. לכן העיקרון הוא פשוט: תענוג טהור = הגשמת יעוד. השתקת כאב פנימי = טעות חמורה הגורמת סבל נוסף. עכשיו נותרה רק השאלה איך מבדילים ביניהם, וזה כבר עניין לאומץ להתבונן באמת על עצמך.
