ינוקא, כנס שניה

ינוקא, כנס שניה

אני חייב להחליף את המ"ט במשהו אחר.
זה פשוט לא מתאים לי יותר.
היא מביאה לי יותר סבל מאשר הקלה.

זה מדהים כמה טמבל אפשר להיות לפעמים.
היום היתה לי שיחה עם חבר מהלימודים שסיפר לי שהוא התאמן בקונג-פו וכל זה.
בקיצור, מפה לשם התחלנו לדבר על רוחניקיות וכולי..
והתחלתי לראות על עצמי שעם כל האנטי שלי וכל החיפוש אני עדיין סוחב בתוכי את האמונה, ממש בתת-מודע, שכאילו אני חייב להתמיד עם המדיטציה, למרות שאני מזהה בה דברים שלא מסתדרים לי. כאילו אני צריך להילחם בה או משהו ולנצח אותה ולכופף אותה אלי. במקום פשוט לעזוב אותה קיבינימאט וללכת בדרך שמתאימה לי והרמונית עם הטבע שלי.
כאילו עם כל השיט שספגתי מהם בצעירותי והצלחתי להשיל ממני, עדיין נשאר בי איזה שריד של אמונה שהמדיטציה הזאת צריכה להתאים לכולם.
פאק! איזה תחושה מסריחה! זה כזה מעצבן "לצאת פראייר" ככה אחרי כל כך הרבה שנים. אחרי שאתה חושב שכבר עברת הכל.
איזה טמבליות! במקום פשוט להניח להם בשקט ולסיפורים האלה שלהם שהמדיטציה הזאת עם השדה המאוחד שלה מתאימים לכולם וזה הבסיס של הטבע. כאילו שמישהו הכריח אותי להאמין להם מלכתחילה ולנוכל הזה שעומד בראשם.

בקיצור, יש לך משהו להציע לי במקום? משהו שאפשר לתרגל לבד בלי תלות במטפל כמוך?
 
ומחשבה נוספת בעקבות

אני לגמרי נמצא עכשיו במצב מוזר של התפקחות מאשליה
(אני מרגיש קקה. בדרך כלל מתארים מצב כזה באיזו קלישאה של הארה נעימה ורוחניקית, אבל הפקחון הזה מלווה אצלי בתחושה של בחילה מגעילה. ממש בבטן)

המחשבה היא כזאת -
השדה המאוחד, כן? הנקודה הסינגולרית המחורבנת של כל הדברים.
המוחלט...
זאת המטרה, נכון? ה-הארה, ב-הא הידיעה. הסאט צ'יט אנאנדה. האושר המבעבע של הגורו העשיר והמצחקק.

אז תוך כדי השיחה עם החבר מהלימודים, עברה בחדר המזכירה של החוג ואמרה לנו שלום.
היא לבשה חצאית קצרה ועקבים. ונראתה טעימה. היה כיף לראות אותה. הפעם האחרונה שראיתי אותה היה חורף והיא היתה מכוסה ולא שמתי לב שהיא כוסית. כאילו ראיתי קימורים וכל זה, אבל עכשיו לחייך אליה ולעור החשוף שלה.. זה היה מפתיע...

ואז תוך כדי השיחה, ולהבין את הטמבליות שלי ואת הפראייריות המסריחה שלי...
והגורו הנוכל הזה שקרא לעצמו מהרישי שסיפר לכולם שהשדה המאוחד הוא המטרה
אבל השדה המאוחד הוא אחד!!!
הוא אחד עם כל הדברים, וכל הדברים זה כל הדברים! כולל הכל!! כולל אותי, ואת הכוסית המפתיעה עם החצאית והעור החשוף
מה לי ולשיט הזה?
למה שאני ארצה להתאחד? ועוד עם כל הדברים? להפוך לאחד איתה ועם הרגליים שלה? שהמטרה שלה תהיה גם המטרה שלי? הסיבה היחידה שאני חושב עליה זה כי אני חרמן, והיא בכלל יש לה מטרות אחרות

גם כן, להקשיב לגורו הודי שלא היה מזיין אף פעם...
להתאחד עם כל הדברים ולהפסיק להיות חרמן
להגיד שלום לאביב הזה, ולשמש עם המטרות שלהם, יהיו אשר יהיו, ולרגליים הנשיות שהם חושפים עבורי, גם אם הם לא בהכרח מתכוונים ממש לכך
להגיד שלום לחיים עם כל האינסוף מטרות שונות ומשונות של כל הדברים והעיקר - נפרדות! איזה אושר הנפרדות הזאת...
להגיד שלום לנפרדות של כל הדברים
בלללעעע...
איזו בחילה איומה!

איזו שגיאה מצערת!
איזו תמימות...
 
גם אני יצאתי להפסקה מהפורום ללא הגבלת זמן אבל רק רציתי

להודיע לך על ינוקא שלא תצפה לתשובה
 

סינבד

New member
רק ינוקא?

כי רועי החושב כבר שאל אותך את השאלה הנכונה למצבך: "מה אתה רוצה?"
כי כמו שאמר החתול לאליס בארץ הפלאות: "אם לא אכפת לך לאן תגיעי, לא משנה באיזו דרך תלכי".
ואני אשאל כשאלה מקדימה: "האם אתה מוכן להפסיק לרדת על עצמך ולהפנות את משאבי תשומת הלב שלך לשאלה מה אתה כן רוצה?" עם תשובה לשאלה הזו, חלקית ומשתנה ככל שתהיה, תוכל להתחיל לחפש את הדרך שתוביל אותך למקום שבו אתה רוצה להיות.
 
לא יודע מי אתה

אבל הדברים שלך לא קשורים אליי בשיט
ואין להם שום נגיעה אלי או לשום דבר שקשור בי
 

סינבד

New member
כנראה שאתה צודק

ומה שאני חושב לא משנה לך שום דבר. בין אם קשור ובין אם לאו
 
לא ניסיתי להעליב את האגו הרוחני שלך

אבל זכותך המלאה(כמו גם אחריותך המלאה) להיות טמבל ולהיפגע


או אם להיות יותר קולע ומדויק - ביי.
 
למעלה