ימי שישי הקשים
כל השבוע אני עמלה נמצאת בתוך ההמולה. "חופשששש" אני זועקת לשמים רוצה לישון, אך בינתיים: רבוטה רבוטה כל היום מתי מתי אוכל לנשום? ואז מגיעים ימי ה"דבש" הימים של הסופ"ש אפשר לישון עד מאוחר כאילו לא קיים מחר. אבל אחרי שעות של מנוחה הנה מגיעה לה האנחה: אוי גוואלד אני לבד רוצה ביחד, רוצה כפית רוצה להזדווג (אך לא עם הכרית). וכך הפכתי ליחידה בישראל שרק נותר לה בסופ"ש להתפלל: נו כבר, שיום א' יגיע שאוכל לעבוד ולהזיע (טוב, לבחורה כה אבודה עדיף זיעה של עבודה כי עם המיצים האחרים לא פעילים
צריכים לפרוק קצת עצבים). וכך בין הרצוי למצוי אני תקועה עם ההזוי: חיה בעולם של שלל חלומות על הזדווגויות חלומיות ובין לבין אוכלת כריות (את אלה של "עלית", לא אמיתיות...) כן, אז אני כותבת, קצת יוצרת, רואה טלויזיה והרבה אוכלת כי זה כרגע לי מזור הוווווו אלי, מי יעזור? מאחלת לכולן סופ"ש מלא דבש
כל השבוע אני עמלה נמצאת בתוך ההמולה. "חופשששש" אני זועקת לשמים רוצה לישון, אך בינתיים: רבוטה רבוטה כל היום מתי מתי אוכל לנשום? ואז מגיעים ימי ה"דבש" הימים של הסופ"ש אפשר לישון עד מאוחר כאילו לא קיים מחר. אבל אחרי שעות של מנוחה הנה מגיעה לה האנחה: אוי גוואלד אני לבד רוצה ביחד, רוצה כפית רוצה להזדווג (אך לא עם הכרית). וכך הפכתי ליחידה בישראל שרק נותר לה בסופ"ש להתפלל: נו כבר, שיום א' יגיע שאוכל לעבוד ולהזיע (טוב, לבחורה כה אבודה עדיף זיעה של עבודה כי עם המיצים האחרים לא פעילים