לילות לבנים7
New member
ימי ראשית הקיץ
אלה אותם חיים לכולם, רק שאני צנחתי שוב אני שוב בחוסר חשק להתקיים במציאות הזאת אף אחד באמת לא יודע מה קורה לי, ואני כבר כמה שעות נאבקת עם המחשבות שלי ומנסה להכניס בהן תובנות שהכל בסדר ופרופורציות ואז שוב נחנקת מעצמי ושוב בירידה מטורפת מתחילה להבין שאני בדכאון חוזר, אפילו הכדורים לא מצליחים לרפא את מי שאני מרגישה בחוסר אונים עם האדם שאני, חייבת להרים את עצמי כי חייבים לעבוד מפחיד לחיות ככה, הכל גדול עליי ושוב חזרתי לרצון לא להיות פה במציאות יודעת לעשות טוב לאנשים, יודעת לשמח ולהרים. הלוואי וידעתי לעשות טוב לעצמי. אני רק רוצה למות כל הזמן. נאבקת עם המחשבות ומזכירה לעצמי המון טוב ועדיין בירידה מטורפת. יודעת שכאן זה לא המקום ושבוודאי ואני צריכה למצוא כוחות אולי לטיפול, אבל הכי נוח לי כאן, בשקט שלי. אולי מישהי כאן גם חיה חיים כאלה ונוכל לעבור אותם ביחד ולא בפחד הנוראי הזה של לחוות את כל זה לבד אמן ויהיה טוב, מחפשת כוחות להתחיל ת'יום הזה
אלה אותם חיים לכולם, רק שאני צנחתי שוב אני שוב בחוסר חשק להתקיים במציאות הזאת אף אחד באמת לא יודע מה קורה לי, ואני כבר כמה שעות נאבקת עם המחשבות שלי ומנסה להכניס בהן תובנות שהכל בסדר ופרופורציות ואז שוב נחנקת מעצמי ושוב בירידה מטורפת מתחילה להבין שאני בדכאון חוזר, אפילו הכדורים לא מצליחים לרפא את מי שאני מרגישה בחוסר אונים עם האדם שאני, חייבת להרים את עצמי כי חייבים לעבוד מפחיד לחיות ככה, הכל גדול עליי ושוב חזרתי לרצון לא להיות פה במציאות יודעת לעשות טוב לאנשים, יודעת לשמח ולהרים. הלוואי וידעתי לעשות טוב לעצמי. אני רק רוצה למות כל הזמן. נאבקת עם המחשבות ומזכירה לעצמי המון טוב ועדיין בירידה מטורפת. יודעת שכאן זה לא המקום ושבוודאי ואני צריכה למצוא כוחות אולי לטיפול, אבל הכי נוח לי כאן, בשקט שלי. אולי מישהי כאן גם חיה חיים כאלה ונוכל לעבור אותם ביחד ולא בפחד הנוראי הזה של לחוות את כל זה לבד אמן ויהיה טוב, מחפשת כוחות להתחיל ת'יום הזה