ימים של כלום...
איזה מוזר ובכל כיף לדעת שאני (בינתיים) לא משתייכת לאף ארגון/קבוצה/מוסד...
אני עם עצמי לבד, לא שייכת לכלום, חופשייה מכל אחריות כלשהי. זאת הרגשה משונה שפתאום נחתה עליי ורק לאט לאט אני מעכלת אותה...
אין לי שום מחוייבויות.....סיימתי עם הכול! אני פשוט לא מאמינה...(!)
אלו ימים של כלום (כי גם אני אחפש עבודה רק בחודש הבא)! לבד... האמת קצת מפחיד. אני מרגישה מנותקת... לא להשתייך כבר לכלום...
אני די מרחפת, בלי שורשים באדמה (טוב עשינו את הבגרות בספרות כבר אז אני אפסיק את הדימויים למיניהם...
חחחחחח
)... העניין שיש לי גם מלא זמן של ה"כלום" הזה, וכנראה שאני אצטרך להתמודד איתו כי הוא לא עומד להעלם. עוד מילא, יש לי חברים שנמצאים איתי אבל מה אני אעשה שכולם יתגייסו?
הרי אני מתגייסת אחרונה... אז כולם יהיו בעולם אחר ושונה לגמרי משלי... וזה יותר מפחיד מכל הימים האלה שאני אעבור עד אז... להישאר באמת באמת לבד?
בלי הרגשה קבוצתית?
בלי שייכות?
אמאל'ה....
טוב, מספיק עם הדרמה... יאללה... (הלוואי ו...) יהיה כבר טוב...
אז ביי
איזה מוזר ובכל כיף לדעת שאני (בינתיים) לא משתייכת לאף ארגון/קבוצה/מוסד...
