ימים קשים
כבר עברו ארבעה חודשים... איך הזמן טס ועם זאת נראה כאילו הכל קרה רק אתמול. החורף הזה, הקור גורם לכבדות כזאת ולמלנכוליה.. פתאום חסרים הדברים הקטנים שעשו את המשמעות לקום בבוקר והחוסר שלו כל כך מורגש... קמתי לתחושות האלה הבוקר, מתיישבת על המחשב, צריכה לעשות מטלות שיושבות עלי ואז... מסתכלת בקבצים של ה mp3 שלי רואה איזו הקלטה לא מוכרת... פותחת בסקרנות ופתאום קולות מוכרים... מסתבר שבאישפוז שלו ביוני בטעות לחצתי על כפתור הקלטה. שעתיים וארבעים דקות בחיים שלי ושלו אז... וקשה להסביר את מה שרץ בראש.. תגובה ראשונה.. חיוך, הרי זה הנסיך שלי מדבר וזה כאילו הוא כאן, כל כך מוחשי... מספר לחברים שלו שהוא רוצה לנסוע איתי באוגוסט לאמסטרדם. הם כולם רוצים לנסוע למסיבת רווקים חודש אחר כך והוא בשלו, מעדיף לבלות איתי כמה שיותר.. והם מקשקשים שם שעה על תאריכים ותכניות.. אף אחד לא האמין שהוא יעלם לנו כל כך מהר. ואז הם הולכים... וזה אני והוא בשיחה הכי קז'ואל בעולם ועם זאת כל כך מיוחדת... אנחנו צוחקים ואני מדמיינת אותו אז מחייך אלי וקורץ לי ואותי ניגשת למיטה מלטפת לו את הראש ברכות ולוחשת לו כמה אני אוהבת. ואז החיוך מתחלף בדמעות כי אני פתאום שוב קולטת שזה היה ונגמר וזה קשה כל כך ועם זאת, לא מוותרת לעצמי ממשיכה להקשיב להקלטה שגם ככה באיכות גרועה, מנסה לדלות עוד פרטים. מבינה פתאום את התאריך המדויק, שלושה ימים אחרי ההופעה האגדית של רוג'ר ווטרס, יום אחרי הטיול ההוא שנעקצתי בטירוף ואיך שהוא ירד איתי ממהמחלקה האונקולוגית בה בילה שבוע ישר למיון "העקיצות האלו לא נראות לי" , מפסיד בשבילי משחק מאוד חשוב במונדיאל... השבוע מצאתי כתבה מרגשת עד דמעות שהתפרסמה ב ynet הרגשתי שלא סתם נתקלתי בה על בחור שנפטר מסרטן והשאיר מכתב בו הוא מבקש שנמשיך לחיות עבורו... מלבד זה שגם הוא נפטר בתאריך 24 (אומנם של חודש אחר אבל זאת תופעה גורפת שנתקלתי בה לאחרונה) אני מרגישה כאילו המכתב הזה נכתב עבורינו, עבור כל האנשים שאיבדו לאחרונה את החברים/יקירים שלהם ואני לא יודעת אם הוא יעזור לכל אחד.. אני רק יודעת שלי הוא עזר מאוד.. מצרפת אותו לכאן... פתאום כל הדברים התחברו לי והרגשתי שאני חייבת לשתף אתכם המשך שבת שלום רק שיהיה כבר פחות קר!!!!!
כבר עברו ארבעה חודשים... איך הזמן טס ועם זאת נראה כאילו הכל קרה רק אתמול. החורף הזה, הקור גורם לכבדות כזאת ולמלנכוליה.. פתאום חסרים הדברים הקטנים שעשו את המשמעות לקום בבוקר והחוסר שלו כל כך מורגש... קמתי לתחושות האלה הבוקר, מתיישבת על המחשב, צריכה לעשות מטלות שיושבות עלי ואז... מסתכלת בקבצים של ה mp3 שלי רואה איזו הקלטה לא מוכרת... פותחת בסקרנות ופתאום קולות מוכרים... מסתבר שבאישפוז שלו ביוני בטעות לחצתי על כפתור הקלטה. שעתיים וארבעים דקות בחיים שלי ושלו אז... וקשה להסביר את מה שרץ בראש.. תגובה ראשונה.. חיוך, הרי זה הנסיך שלי מדבר וזה כאילו הוא כאן, כל כך מוחשי... מספר לחברים שלו שהוא רוצה לנסוע איתי באוגוסט לאמסטרדם. הם כולם רוצים לנסוע למסיבת רווקים חודש אחר כך והוא בשלו, מעדיף לבלות איתי כמה שיותר.. והם מקשקשים שם שעה על תאריכים ותכניות.. אף אחד לא האמין שהוא יעלם לנו כל כך מהר. ואז הם הולכים... וזה אני והוא בשיחה הכי קז'ואל בעולם ועם זאת כל כך מיוחדת... אנחנו צוחקים ואני מדמיינת אותו אז מחייך אלי וקורץ לי ואותי ניגשת למיטה מלטפת לו את הראש ברכות ולוחשת לו כמה אני אוהבת. ואז החיוך מתחלף בדמעות כי אני פתאום שוב קולטת שזה היה ונגמר וזה קשה כל כך ועם זאת, לא מוותרת לעצמי ממשיכה להקשיב להקלטה שגם ככה באיכות גרועה, מנסה לדלות עוד פרטים. מבינה פתאום את התאריך המדויק, שלושה ימים אחרי ההופעה האגדית של רוג'ר ווטרס, יום אחרי הטיול ההוא שנעקצתי בטירוף ואיך שהוא ירד איתי ממהמחלקה האונקולוגית בה בילה שבוע ישר למיון "העקיצות האלו לא נראות לי" , מפסיד בשבילי משחק מאוד חשוב במונדיאל... השבוע מצאתי כתבה מרגשת עד דמעות שהתפרסמה ב ynet הרגשתי שלא סתם נתקלתי בה על בחור שנפטר מסרטן והשאיר מכתב בו הוא מבקש שנמשיך לחיות עבורו... מלבד זה שגם הוא נפטר בתאריך 24 (אומנם של חודש אחר אבל זאת תופעה גורפת שנתקלתי בה לאחרונה) אני מרגישה כאילו המכתב הזה נכתב עבורינו, עבור כל האנשים שאיבדו לאחרונה את החברים/יקירים שלהם ואני לא יודעת אם הוא יעזור לכל אחד.. אני רק יודעת שלי הוא עזר מאוד.. מצרפת אותו לכאן... פתאום כל הדברים התחברו לי והרגשתי שאני חייבת לשתף אתכם המשך שבת שלום רק שיהיה כבר פחות קר!!!!!
