ימים קשים לאמא
ההדרדרות החלה ביום העצמאות. היא כמעט לא התעניינה בטקסים ובחגיגות. דבר שהיא כל כך אוהבת. בדרך כלל היא מרותקת לטקסים ובימים טובים אפילו מספרת לי איך רקדה הורה בהדר בחיפה כשהוכרזה המדינה, איך צעדה במצעד צה"ל הראשון או על המפקד שלה, משה דיין. אבל היא תפקדה בסדר כשפניתי אליה. הגיבה בשמחה לטלפונים. אתמול בבוקר היא סירבה לקום מהמיטה בבוקר. לא היה לה חום, או התקף. פשוט סירבה להתעורר וכשהצלחתי לשכנע אותה היא לא שיתפה פעולה ורק צעקה על כל מה שעשיתי, הורדת מכנסיים רטובים או סירוק השיער. בגלל האיחור נאלצתי לקחת אותה ברגל למרכז היום ( הייתי חייבת סידורים בקופת חולים לה ולי ולקנות מלאי טיטולים ) כל הדרך צעקה והעליבה אותי. עד שצעקתי לה שהיא מתנהגת בצורה חצופה היא השתתקה. חזרה מהמרכז יום מרוצה. חשבתי שהמשבר מאחורינו. אבל כל אחר הצהרים והערב רצתה לישון. הבוקר משמונה ניסיתי להקים אותה, היא הגיבה לי אבל אמרה שהיא רוצה במיטה. אפילו מילת הקסם לא עזרה. הנחתי לה והתחלתי קצת עבודות בית וקצת מחשב עד ששמעתי את הרעש של התקף אפילפסיה. דקות ארוכות פרכסה. חיבקתי אותה ולמרות שאני יודעת שהיא לא שומעת אמרתי לה שאני איתה. עכשיו הפסיק ההתקף, והיא בשינה שאחרי. חוששת האם ההתקף, ויתכן שעברה עוד התקפים שקטים בלי שהרגשתי או במרכז היום הרגישו , זה כתוצאה מיציאה מאיזון או שמא ההתקף החזק מעיד שהיא מפתחת מחלה אחרת?
ההדרדרות החלה ביום העצמאות. היא כמעט לא התעניינה בטקסים ובחגיגות. דבר שהיא כל כך אוהבת. בדרך כלל היא מרותקת לטקסים ובימים טובים אפילו מספרת לי איך רקדה הורה בהדר בחיפה כשהוכרזה המדינה, איך צעדה במצעד צה"ל הראשון או על המפקד שלה, משה דיין. אבל היא תפקדה בסדר כשפניתי אליה. הגיבה בשמחה לטלפונים. אתמול בבוקר היא סירבה לקום מהמיטה בבוקר. לא היה לה חום, או התקף. פשוט סירבה להתעורר וכשהצלחתי לשכנע אותה היא לא שיתפה פעולה ורק צעקה על כל מה שעשיתי, הורדת מכנסיים רטובים או סירוק השיער. בגלל האיחור נאלצתי לקחת אותה ברגל למרכז היום ( הייתי חייבת סידורים בקופת חולים לה ולי ולקנות מלאי טיטולים ) כל הדרך צעקה והעליבה אותי. עד שצעקתי לה שהיא מתנהגת בצורה חצופה היא השתתקה. חזרה מהמרכז יום מרוצה. חשבתי שהמשבר מאחורינו. אבל כל אחר הצהרים והערב רצתה לישון. הבוקר משמונה ניסיתי להקים אותה, היא הגיבה לי אבל אמרה שהיא רוצה במיטה. אפילו מילת הקסם לא עזרה. הנחתי לה והתחלתי קצת עבודות בית וקצת מחשב עד ששמעתי את הרעש של התקף אפילפסיה. דקות ארוכות פרכסה. חיבקתי אותה ולמרות שאני יודעת שהיא לא שומעת אמרתי לה שאני איתה. עכשיו הפסיק ההתקף, והיא בשינה שאחרי. חוששת האם ההתקף, ויתכן שעברה עוד התקפים שקטים בלי שהרגשתי או במרכז היום הרגישו , זה כתוצאה מיציאה מאיזון או שמא ההתקף החזק מעיד שהיא מפתחת מחלה אחרת?
