שוב- כן ולא..
הביקורת שלי לא נבעה מהטענה שהמורים תמיד בסדר או שמערכת החינוך תמיד בסדר, אלא בשל אותה קלות בלתי נסבלת בה "אנחנו" מטילים דופי ב"הם". הייתי מורה במשך שתים עשרה שנים (פורמלית עד לפני שבוע), ואני מכיר את התופעות שצויינו (וגם אלו שלא) מקרוב. קצת לא הוגן לשפוט את מערכת החינוך ואת ציבור המורים בשעה שעליה להתמודד עם תלמידים קשים ועם הורים חצופים ושחצנים שהם בעצמם מתייחסים לבית הספר כאל שמרטף של ילדיהם. אדגיש: לא כל התלמידים ואף לא רובם, לא כל ההורים ואף לא רובם, לא כל המורים ואף לא רובם; אולם כשאדם המדבר כאחד ההורים מטיח האשמות כוללניות במערכת, עלי להזכיר לו באיזו מציאות המורים עובדים, עם מי הם צריכים להתמודד, ולאיזו קבוצה הוא (הדובר) משתייך. נכון שהובהר שההאשמות מופנות כלפי "מערכת החינוך" ולא כלפי "המורים", אבל גם עם שינויים בסידרי העדיפויות הלאומיים עדיין נפגוש בבית הספר ב"מורה" וב"מנהל", שהם בבואתה של החברה הישראלית על הטוב והרע שבה. כרגע אין זה משנה איך כל אחד מהכותבים כאן מתפקד באופן אישי כהורה וכיצד הוא אישית מתייחס למורים של ילדיו, כשם שאין זה משנה מה היו חסרונותי כמורה (והאמינו לי שהיו). העניין כאן הוא החברה הישראלית בכללותה.