ימים לא פשוטים

[פרח75]

ימים לא פשוטים

אתמול אמרו לי במשרד שאני צריכה ללכת לשתי משפחות חדשות ומאד נלחצתי. כל החרדות חזרו לי. פתאום אני מרגישה מוצפת באבל, שכול, פחדים ובהתקפי חרדה. אוף, אני שונאת את זה. מרגישה כל כך דפוקה

 

[שמש ניצחית]

../images/Emo201.gif

היי פרח.. אני מבינה שעבר עליך יום לא פשוט ועל כך צר לי מאוד.... רקפת כדי לעשות שינוי במצב צריך קודם לקבל אותו....ואני יודעת שזה משפט שנשמע לא מובן אבל זה הכי מובן אם יורדים לסוף דעתו..... כדי שתוכלי באמת לעשות את השינוי מבפנים קודם את צריכה לקבל את מה שאת עושה ואת מה שזה גורם לך .... רוב האנשים חיים בבנתיים....בנתיים אני אני אשאר בעבודה ...בנתיים אני אלמד מה שאני לא אוהב רק כדי ללמוד....ואת בעצם אומרת לעצמך בנתיים אני אהיה בחרדות ובנתיים אני אמשיך בעבודה למרות כל מה שזה גורם לי ובנתיים אין לי ממש כח לעשות שום דבר כדי לשנות .... אז....הבנתיים שאת שרויה בו זה בעצם החיים שלך!!!!!!!!!! תקבלי את מה שעובר עליך ותתחילי מבפנים למצוא את השינוי שצריך... אין תשובה שאפשר לשלוף מהספר וכנראה שגם אף מטפל או מדריך לא יוכלו באמת להעניק לך אותה... המודעות העצמית שלך מאוד גבוהה אבל היא מלווה בספקנות...הסירי את הספק מלבך ותגיעי לתשובה שלך! אוהבת אותך המון

 

[לונה..]

או ../images/Emo45.gif

תגובה מצויינת, הייתי חייבת להקפיץ. (גם לקחתי קצת תבונה לעצמי)

 

[שירוש המאמי היחידה]

מאמי....את פשוט מדהימה....

אל תדאגי את תצליחי בכל מה שתרצי...אני מאמינה בך ואת תתמכי במשפחה הזו כמו שצריך ובעוד מיליון...המקצוע שלך לא קל אבל אני מאמינה בך..קבלי חיבוק חיזוק

אוהבת המון שירוש!

 

[חייכנית ואופטימית]

ראשית, שולחת לך ../images/Emo201.gif ענקי

שנית, את לא דפוקה, זה טבעי שעבודה מהסוג הזה תגרום לחרדות, גם למי שאינו סובל מהן... שלישית, אני יודעת שאני לא הייתי מסוגלת לעשות את העבודה שאת עושה. ורביעית, אם את רואה שהמצב אינו משתפר וקשה לך, אולי עדיף להגיע להחלטה שאת צריכה לחפש תחום עיסוק אחר. אני יודעת שזה לא מה שאת רוצה ושאת רוצה להתמיד למרות הכל, אבל אם זה גובה ממך מחיר אישי כזה כבד, אולי כדאי לשקול את העניין מחדש... את יודעת שאני פה בשבילך

 

[פרח75]

הבעיה היא

שיש ימים שזה דווקא מחזק אותי. היו ימים שהרגשתי מצוין. פתאום מול נפילה כזו. אני רוצה לתת לזה עוד קצת זמן לפני שאני מחליטה מה לעשות ואני גם לא רוצה להחליט מתוך חרדה גדולה... אוף, אני מבולבלת

 

[פרח75]

ועוד משהו...

אני מרגישה ממש דפוקה כשאני סובלת מהתקפי חרדה כאלה ומתחים כאלה. אני רואה הורים שכולים שלא עוברים את התופעות שאני עוברת. אז מה זה אומר עלי?

 

[yamkachol]

שלום לך פרח,

אני פה אורח... אני אלמן מזה כשנתיים, וכל אחד מתמודד עם האובדן בדרכו ובקצב שלו. קשה לך וזה מובן. את האחרים אינך רואה 24 ש' ביממה. יתכן שכשרע להם - הם נשארים בבית... יתכן ועזרה - תוכל להיות לך לעזר? כשכואב - אז זה כואב. מותר לי . זה מתאים. כל טוב לך.

 

[שמש ניצחית]

פרח!!!!!!!!

זאת אחת הבעיות ...אל תשווי את עצמך לאחרים אין לך מושג מה הם באמת מרגישים כשהם לבד עם עצמם........ וחוץ מזה כל אדם וכאבו .... רגש זה לא מתמטיקה אין תשובה קבועה מראש .... ויש כל כך הרבה משתנים...יש אנשים שפועלים רק מהרגש אז זה משפיע עליהם קצת יותר מאחרים יש כאלה שמשלבים רגש עם שכל ויש כאלה שמשתמשים רק עם השכל....תאמיני לי שכשסוף היום מגיע והם שוכבים במיטה כולם מרגישים את אותו הכאב אומנם בעוצמה שונה אבל הכאב נותר אותו הכאב.... מה זה אומר עליך?????שאת מלאה ברגש וככה את מתאבלת ......אף אחד לא שופט אותך על ההתמודדות שלך לי יש שאלה אליך... למה את שופטת את עצמך ??? אנחנו נותנים לכל כך הרבה אנשים בחיינו להינות מהספק למה לעצמך את לא נותנת את אותו החסד????????

 

[פרח75]

כי...

לסבול מחרדות כאלה קשות זה לא נורמלי ולא בא לי להיות שונה ולא בא לי להיות חלשה. אני רוצה להיות חזקה יותר, לדעת להתמודד עם קשיים

 

[efratushb]

חייבת להגיד לך ש....

את לא שונה ולא חלשה, את מאוד חזקה ואת מתמודדת עם הקשיים בדרך שלך, אחת הדרכים היא שאת נלחמת לנצח, את נישארת שם ולא מוותרת לעצמך למרות הקשיים. אני מניחה שזה גם פונקציה של זמן. את תתרגלי לעבודה הזאת ולספוג את כמויות הכאב האדירות האלה, את תלמדי להפריד ולא לשפוט את הקשיים שלך. כל אחד מתמודד אחרת, אין כאן נכון ולא נכון. וחוץ מזה קחי בחשבון שאנחנו לא מבקשים לעצמינו את התופעות האלה, זה מה יש ועם זה ננצח, ואת יודעת שאני לא אומרת את זה סתם. אל תוותרי לעצמך את יכולה לנצח אם רק תרצי, אל תחמירי עם עצמך כל כך, את בסוף תצליחי. אוהבת, אפרתושששש

 

[שמש ניצחית]

לא נורמלי??????!!!!!!!!

מי קובע מה נורמלי ומה לא??יש לאנשים האלו שם???כתובת???? נורמלי זאת מילה שאנשים המציאו כדי להצדיק את המעשים שלהם!!!!!!!!! אם כולם עושים אז זה בסדר????זה נורמלי???? זאת הנכות של בני האדם!אם אדם מרגיש צורך להיות קצת שונה אז אוטומטית הוא הופך "ללא נורמלי"... פרח אנחנו לא מכונות ואין מצב שכולם יחוו את אותו הדבר באותה הצורה...... שאלה אליך..... אם כולם יקפצו מהגג גם את תקפצי?????? ו..את מודדת את עצמך לפי החוזק??להתמודד עם קשיים מגיע מניסיון חיים אנחנו בלמידה מתמדת ואני חושבת שאם את רוצה להיות יותר חזקה את גם יכולה... נכון יש יתרון בלדעת להתמודד עם דברים אבל יש גם חסרון חשבי כמה סבל צריך לעבור כדי להיות ממש חזק ואם זה שווה את זה....מניסיון אני יכולה להגיד לך שלא!!!!!!!!!!!!! תבני את החוזק שלך בכך שתעצימי את עצמך למול עצמך......

 

[סְקָאלִי]

את מגיעה לשם כבר לבד,

או עם עוד עו"סית?

 

[פרח75]

לבד ../images/Emo10.gif

 

[azehu]

יש אנשים לדבר איתם על הפחדים והחרדות בעבודה?

יש לכם קבוצת תמיכה/הדרכה שכזאת? איכשהו נראה לי שכולם עוברים תחושות דומות, אבל לפעמים בגלל שאנשים מנסים להראות שהם חזקים, לא מדברים על זה. יכול להיות שאם תעלי את זה, תגלי שעוד מרגישים ככה, ואולי יוכלו לתת לך עצות מהניסיון שלהם?

 

[פרח75]

יש לי מדריך

ואני מדברת איתי אבל לא חושפת את עוצמת הקושי כיוון שחוששת שהם יחשבו שאני לא עומדת בזה ושאני עומדת לעזוב. אני לא משתפת בכך שאני סובלת מהתקפי חרדה. רק אומרת שקשה לי וזה לא מספיק לי. צריכה מקום שבו אוכל להגיד את הכל

 

[azehu]

נשמע לי שדווקא כדאי להגיד לו שקשה לך,

בשביל זה הוא שם. אם את חושבת לפעמים על לעזוב את העבודה, סימן שהקושי הוא עצום, בשביל יש בעבודות כאלה הדרכה, זה רק טבעי ואנושי שיעלו תחושות קשות ואם לא תדברי עליהן, איך יוכלו לעזור לך ולתתץ לך הנחייה? אמרו פה כבר קודם בפורום, שהאמיצים הם אלה שיודעים להודות שקשה להם ושהם צריכים עזרה. תדמייני את המדריך כשתגידי לו שקשה לך, הוא בטח ירצה שתוכלי להיות גלויה איתו ולהגיד מה שעל לבך. לא ככה?

 

[סְקָאלִי]

מסכימה ../images/Emo45.gif

 

[הוקוס פוקוס1]

../images/Emo24.gif

מאחלת לך ימים קלים הרבה יותר..

 

[לייזה היחידה]

לפרח../images/Emo140.gif

היי אני רוצה להזכיר לך שרוב האנשים ואת בטח הרגשת את זה בעצמך (למשל בשבעה)לא יודעים מה לעשות עם אבל של אנשים אחרים ועם שכול..מהמון סיבות כי באמת אין מה להגיד מאד חכם..כי לא יודעים אם זה נכון או לא נכון להפגין רחמים...כי אנחנו לא אוהבים להזכר שיש כזה דבר מוות..ואולי הכי נורא זה שחוסר האונים הוא התחושה השניה אולי אחרי אשמה שהכי קשה לחיות איתה. כך שבעיני את מאד אמיצה לצלול לשכול כל יום..להסתכל כל יום למפלצת בעיניים ולנסות לעזור...את יודעת מה אומרים? שהאמפטיה הכי טובה זו עזרה מעשית. ומשום מה למרות שאני לא מכירה אותך אני חושבת שאת ..שורה תחתונה מאד עוזרת להם כי את מכירה את המפלצת ,כי את מבינה אותם.כי למרות החרדות והפחדים את עדיין איתם מתמודדת. איתם ועם עצמך....רק דבר אחד אני דואגת לך כי נדמה לי שאת מתמודדת לבד וזה נורא קשה..את צריכה את הפרספקטיבה של מישהו קצת מרוחק ואוביקקטיבי כדי למצוא את דרך המלך..ולשחרר כאב. שולחת לך הרבה כוח וחיבוקים ליזה