סיכום - לא נראה לי שאחזור
למה, למה, למה עוד קיימים מקומות כמו ימה? נו, בשביל להיות הוגנת אגיד שאם מסעדות היו קיימות רק כדי להשביע את רעבונן של הבריות, הייתה ימה ממלאת את חובתה ואת ייעודה. אכלנו שם אתמול, קבוצה של 15 איש פלוס שני תינוקות ונראה שאיש לא יצא רעב. וזה טוב. מן הצד השני, אנשים מצפים ממסעדה לקצת יותר. שירות, חוויה, תחכום באוכל, איזה טוויסט שיצדיק יציאה מהבית. בימה יש ים. זאת אומרת, יש נוף לים ובריזה, כאשר יושבים בחוץ בערבי הקיץ. בחורף, לעומת זאת, אין שם שום דבר מיוחד פרט למסך ענק (גם כן גליק...) עליו הקרינו אתמול את המשחק של הנבחרת הלאומית שלנו. אם כך, נסכם ונאמר - מזל שיש ים. מה היו עושים בימה אלמלא הלוקשיין, זאת לא אדע. טוב, נו, בלי הים סביר להניח שהם היו צריכים להעלות את הסטנדרטים בנושאים האחרים. הקונספט במסעדה נותר קצת מעורפל בעיני. בגדול, מי שמזמין מנת בשר, דגים או פירות ים מקבל גם לחמניות ומזטים. עם זאת, ישנן מנות עיקריות נוספות, כגון סלטים, שלא ברור האם הן מזכות בפתיחים הנ"ל או לא. הדבר לא הוסבר לאשורו, וכאשר ביקשנו מזטים שאלנו אותנו רק, האם כולם מזמינים אוכל. בקצרה, נראה שהמלצרים נקלעו לבעיה - אם ייתנו מזטים לכולם, כאילו מצ'פרים את מי שלא הזמין את מה שצריך. אם ייתנו מעט מזטים - אז אולי יהיה מעט מדי גם עבור מי ש"מגיע לו". מבחינתי, אגב, לגיטימי לדרוש תשלום פר סועד, כמו שעושים במסעדות מזרחיות שונות, אבל אם יש להם שיטה אחרת - כדאי שייסגרו על עצמם. בפועל, המזטים הגיעו בכמות לא ממש מספקת, ולא מבחינת הגודל הראשוני, אלא מבחינת המילוי החוזר, וזאת בהתחשב בעובדה שרוב האוכלים אכן הזמינו מנות מתחום הבשר והדגה. אני הזמנתי סלט טונה המורכב מירקות וכמות נאה של סלט טונה במיונז. לפני הזמנה שאלתי, האם ניתן לקבל את הסלט ללא חסות (מה לעשות, לא רציתי). נאמר לי שאין בעיה, רק ירקות וטונה. בפועל, בצלחת שהגיעה אלי נחה לה חסה, מוסתרת ע"י הירקות האחרים. חברתי שהזמינה סלט זהה קיבלה יותר חסה, מה שאומר שמישהו בכל זאת הקשיב לי ועשה שינוי בסלט שלי, אך זה רק העצים את גודל השאלה - למה, לכל הרוחות, הם התעקשו בכל זאת להכניס לי לסלט את העלים הבלתי רצויים? הייתי מבינה אם היו שוכחים, אבל נראה שהם זכרו את הבקשה, רק התקשו להענות לה. נו, שויין. אגב, ביקשתי לחמניות נוספות לסלט, אמרו בסדר, אך הלחמניות מעולם לא הופיעו על השולחן. עם זאת, כאן המקום לציין שאם זה היה הכל, הייתי מוותרת לימה. בסופו של דבר, הסלט שלי היה נחמד, טונה בכמות יפה ותיבול עדין, אבל כאן קרו שני ארועים אשר הוכיחו, לפחות בעיני, שאסור לאכול במקומות עם נוף ואווירה, כי נראה שזה בא על חשבון השרות. ראשית, אחד הבחורים שאכל פסטת פירות ים העיר למלצרית כי המולים נעדרו מן המנה. ז"א, הצדפות היו, אך לדבריו לא היה בהן מאומה. "טוב, אני אעביר את זה הלאה", הייתה התגובה. השולחן רטן קצת, אך הבחור בחר להבליג, והמסובים החליטו לא לדחוף את אפם לצלחתם אל להם. נכון, את ההערה הוא העיר לקראת סוף האכילה, ומצד שני - היו עוד דברים בפסטה, ולא סביר שאדם יתחיל אכילה של מנה מבדיקת הצדפות. וגם אם כן - הייתי מצפה לתגובה יותר, איך נאמר, עניינית. מיותר לציין שהבחור לא קיבל שום פיצוי ושום קיזוז של עלות המנה. אין מולים במנת פסטת פירות ים? אז מה, שיזדיינו הלקוחות. אנחנו נעביר את זה הלאה... הארוע השני לא קרה לנו, למזלנו, כי אם לשולחן הסמוך שאוכלס ע"י שני זוגות מבוגרים. הם סיימו את האוכל וקיבלו את החשבון כאשר אחד הגברים פשוט נפל מן הכסא. מובן שקפצנו לעזור וכל יושבי המסעדה נבהלו. סה"כ מדובר באדם מבוגר וחשבתי לרגע שלא חש בטוב, קיבל התקף לב או משהו בסגנון. אך לא, מסתבר שהכסא עליו ישב כל הערב החליט פשוט להתפרק, והאדם קרס עם הכסא למטה. תודה לאל, הארוע נגמר ללא נפגעים, ורק במזל האדון לא נחבט עם ראשו ברצפה או בשולחן הסמוך. צוות המסעדה רץ אמנם לעזור ולהתנצל, אך ממה שראינו - גם השולחן הזה לא קיבל שום פיצוי. עוד ראיתי אותם אוספים מטבעות לטיפ, כאשר ראוי היה שיפתרו אותם מן התשלום עבור הארוחה או לפחות עבור חלקה. רבאק, לקוח נופל מן הכסא במסעדה ואתם לא עושים פאקינג כלום?! ולא שהיה מדובר באדם שיכור או בילד המתנדנד על הכסא. לסיכום, אני אל חוזרת לימה. חוויות כגון המוצעות בה אוכל לקבל במקומות רבים אחרים. סביר להניח שגם אשלם פחות.
