ים, חיים ואהבה

ירקרק

New member
ים, חיים ואהבה

קיץ. חום אימים בחוץ. אין כמו בילוי מרגיע בים או על החוף. העליתי מהרהורי ליבי על הכתב, על "מהות הים, החיים והאהבה". סוד הקסם שבים הוא ההתחדשות המתמדת שלו, הגלים שלעולם לא נגמרים, גל רודף גל ועוד גל. גלי הים מתנפצים בקול סערה, רק כשהם מתנגשים במהות יצוקה, חד-גונית, שחוסמת את דרכם מהזרימה האין-סופית שלהם. רוחבו של הים ועומקו, אינם נראים ממבט בחוץ, במבט שטחי הכל נראה כל כך אחיד וחלק, רק מעטה חד-גווני של כחול נראה לעין כל. כדי לשרוד בים, כדי לא לטבוע ולשקוע בו, חובה עלינו לשמור על צביון וזהות אישית, לצוף על פני המים ולא להיטמע בו. "רק דג מת שוחה עם הזרם". כדי להיות מוביל בין הגלים ולא נסחף בהם, חובה להיות כל הזמן בתנועה מתמדת, עמידה במקום, ללא תנועה, גורמת להיסחף עם הגלים. התנועה בים, לעיתים היא עצמית - מנועי הספינה, לעיתים פורשים מפרש, כדי לקבל ´פוש´ מהרוח. כך או כך, חובה לזכור ולא לשכוח, את ההגה! לשמור מכל משמר על הניווט ועל הכיוון הנכון. המשכתי והרהרתי על ההקבלה שבין הים, החיים והאהבה סוד הקסם של האהבה הוא ההתחדשות, הריגושים. אהבה לא מושקעת - גוועת! כדי לשפר ולשפר את האהבה חובה להזין אותה, חובה להלהיב אותה, חובה לסעור בה כל פעם מחדש. אהבה שמתנגשת עם השגרה - מתנפצת בסערה. בני-אדם נראים כלפי חוץ מאוד דומים, אותו מבנה גוף. רק נבירה וצלילה לעומק נבכי נפש-האדם מגלה, עד כמה ייחודי הוא האדם, עד כמה שונה הוא מכל השאר, עד כמה יש בו עומק ומרחבים, מכלול וגוונים. כי האדם הוא הנפש. כדי לשמר את האהבה, כדי לעודד את ה´ביחד´, כדי להשיג ממנה את המירב והמיטב מהאינטימיות שנוצרת, חובה לשמור על "זהות אישית". כשאוהבים לא חייבים להתבטל מול האחר/ת, (כי אז, אין מי שאוהב). כדי לשמר את האהבה, יש לשמור על הייחודיות שלו ושלה, רק שילוב והרמוניה בין שתי מציאויות קיימות בזכות עצמן, יאפשרו לייצור יחד משהו חדש. תוצר של אהבה. החיים הם כמו עליה במעלה ההר, כדי לעלות בהר, חייבים תזוזה מתמדת קדימה, ללא תזוזה קדימה מתדרדרים אחורה! לא מספיק להיות ב"ניוטרל" - חובה להתקדם, אם לא מתקדמים - מתדרדרים! ההתקדמות בחיים - לעיתים היא מצמיחה אישית, לעיתים היא תוצאה של דחף מבחוץ (חברים), כך או כך, חובה לאחוז בהגה הניווט ולא להרפות. אי-שימת-לב, ולו לזמן קצר, בניווט נכון, עלולה לגרום לסחף שלפעמים נגמר באסון. ההכרה במורכבות האדם, הידיעה לנווט נכון, היכולת להשתנות ולהתפתח, ההשקעה באהבה, מביאים את ספינת החיים שלנו, אל חוף מבטחים. ירקרק
 

טשטושה

New member
WOW ../images/Emo153.gif

אתה יודע איש יקר... קראתי את שכתבת ואתה הרי מכיר את הנמשים... באמת - שלא מתכוונת אבל מוכרחה לדעת מתוך מה נובעים בך אלו ההרהורים - כתבת מילים גדולות מילים קטנות ומשפטים נפלאים - והקבלות באמת - נהדרות... ואני חושבת כמוך במדויק על מהות הזמן במימד האנושיות, העבר הרי כבר עבר העתיד לפנינו - וההווה - כמוהו כאשליה לכל אלו שנרדמו בשמירה... דומני שזו יותר מאשר ברכה לקוות בשבילך ובשביל מי שרק ירצה לקחת - לצמוח מהעבר ולו כדי להנות מיפי המוצע על הכדור כאן עכשו היום כל היום כל רגע כל דקה מעתה ועד עולם... ובכל זאת- גלה לי בסוד, מה הביא אותך לחשיבה... שאפו איש - טש
 
תגובה רצינית.

הבטחתי... כמעט נכון... אחד הנושאים שאני לא מסכים איתך... "להשיג את המירב והמיטב מהאינטימיות" אך עושים את זה? שומרים על הזהות אך? מנסים להגיע להשגים.. אך? זזים קדימה "החיים כעליה בהר." נשמע כאילו התזוזה קדימה היא מטרה. "אסור להיות בניוטרל..." "לא להרפות.." שמע אתה קשה עם עצמך. ממש קשה. אני למשל. רואה הר - מייד עוקף אותו - וזז קדימה. לפעמים כשרצים קדימה.. ולא רואים כמה יפה הדרך ולא רואים שיש מספר אלטרנטיבות. ולא רואים את הדברים הקטנים שעושים את הכייף.. ומנסים לעמוד בציפיות..... מתרסקים. מגלים שההתמקדות הרגה אותנו. אני באמת מכיר אנשים שנלחמים בתחנות רוח - ההשגים.. והם חושבים שרק אם יעברו אותם יצליחו, יוכיחו להם ולעולם שעמדו בציפיות. <יש אחת שעד היום - 36 - מנסה לעבור פסיכומטרי בציון טוב> לא חבל? לעמוד בציפיות.. דניאל מציע אלטרנטיבות. מזיז את האגו וזורם. ובנתיים הולך לזיין..
 
רק דג מת שוחה נגד הזרם??????

תקון טעות. לא ולא. דג הסלמון שוחה נגד הזרם. נולד בנהר, ועם בגרותו, שוחה לים המלוח. בבוא זמן ההטלה, שוחה הסלמון חזרה לנהר, ושם, שוחה במעלה הנהר - נגד הזרם על מנת להגיע למקום הבטוח ביותר להטלת הביצים. אז, להשכלתך, ירקרק. מהמומחית לשחיה נגד הזרם ולהליכה נגד הרוח.
 

מייקי69

New member
הופההההה, תראו מי פה!

נו, ובסוף... אוכלים אותו. איזו אירוניה. דג שרירי, ורדרד, חזק מאד הסלמון ובאמת המשפט הזה הטריד אותי. כאילו... דג מת יכול לשחות? ועוד נגד הזרם??? אאוץ´. שמחה לראות לך, יודעת !
 

מייקי69

New member
האבנים שלה, הים שלך

מאמץ אדיר החיים האלה, הא? קראתי קראתי, חטפתי דכאון קל. נעצרתי. חשבתי - רגע, מה, כזה קשה? ככה אנחנו נראים "מבחוץ"? נורא רציתי פה, ככה לצורך איזון את התיאוריה של האלי. בטוחה שיש לו משהו פילוסופי שיציל אותי מהדימוי הכה סיזיפי הזה שהעלת. רגע, שניה, ועוד קושיה. (אתה וההגיגים שך! תראה מה עשית!) מהו אותו "חוף מבטחים"? המוות? כי שם הרי עוצרים. מרפים? מפסיקים את התנועה המתמדת קדימה, לא? קושיה. קושיה.
 
ירקרקי!!!

ים בשבילי זו האלגורייה לחיים שלי - לעיתים סוערים, לעיתים שקטים, גל רודף גל ואני שוחה, נעה בכיוון אותו הגדרתי... אבל פתאום, הלילה התחוור לי, שמה שאני זקוקה לו זה עוגן... לפעמים, זה קורה, שנופלת תובנה בשעות ליל מאוחרות. הלילה אני מגלה, שהעוגן חשוב כי הוא מביא אותי ליציבות למרות הסערות הגדולות והקטנות שמתרחשות בים האישי שלי... העוגן מאפשר לי להתכרבל בתוך התנוחה הכי נוחה שאני מוצאת, מאפשר לי לשים ראש ולנוח... להנות מהקירבה, להרגיש חבוקה... לאהוב בכנות את אשר חווה... לעוגן שלי יש משמעות אדירה... רק רציתי שתדע... זאת בלי להמעיט בהערכה לדבריך הכתובים פה - אתה באמת מעמיק, איש... התובנות שלך ענקיות לעניות דעתי!
 

ירקרק

New member
תגובות לתגובות

נהנתי לקרוא את תגובות הקוראים, ואני שמח להגיב עליהם. אך לפני הכל, תודה רבה על התגובות הענייניות והמחמיאות לדבריי. "טשטושה" יקרה, אולי בגלל האופי האישי שלי, אולי בגלל סיבות אחרות, אני מרבה לעסוק בחשיבה פילוסופית על החיים, פשרם ומהותם, ולפעמים אני כותב לעצמי את הרהוריי. מקור החשיבה הוא לעיתים בחומר נקרא ונלמד, לעיתים ממראות ומאורעות שנקרים לי בחיי. החשיבה אודות "ים, חיים ואהבה" החלה ביום ראשון האחרון, עת שביליתי עם בני משפחתי וחברים בשיט. הילדים שיחקו על הסיפון ואני נדדתי עם מחשבותיי. לעת-ערב, כשחזרתי הביתה, ישבתי והעליתי את הרהורי על הכתב. מאחר והנושא שעליו כתבתי עוסק במהויות החיים, בחרתי לשתף בהם את חברי הפורום, בתקווה שאקבל מהם משוב על דבריי וההפריה החשיבתית תועיל בראש ובראשונה לי ואולי גם להם. "דניאל" מכובדי, קראת את דבריי ומצאת בהם: "נשמע כאילו התזוזה קדימה היא מטרה", ועל כך אתה מגיב ומביע מרעיונך האישי: "אני למשל. רואה הר - מייד עוקף אותו - וזז קדימה". צדקת בדבריך, ידידי, ברוב תחומי חיי אני מציב לעצמי מטרה, לומד ובוחן את הדרך הנכונה ביותר להגיע אליה וצועד קדימה אל המטרה. לעניות דעתי, חיים ללא מטרות מוצהרות, עלולים לגרום לבלבול ולאובדן כיוון ניווט נכון של החיים. כשאני רואה הר, או כל מכשול אחר, בדרך אל המטרה, אני לא "מייד עוקף אותו וזז קדימה", אני מתמודד עם אותו "הר", אני מנסה להפיק מאותו מכשול (וכישלון) תובנות בהירות יותר לחיים. (תודה לאותו איש נכבד שהביא לעיוני מאמר מאלף בנושא.) "לעקוף" ולא "להתמודד", זו אולי דרך קלה להמשיך קדימה, אך אינה ערובה שה"הר", זה או אחר, לא יצוץ לו שוב בדרכי. רק התמודדות נחרצת מול אותו "הר" יכולה להביא שאחרי התמודדות אחת איתו וניצחון, שוב לא יהווה ה"הר" מכשול בהתקדמות קדימה. אתה מציין בדבריך שבמהלך הדרך קדימה ראוי לראות את נוף הדרך, לחפש אלטרנטיבות אחרות, לראות את הדברים הקטנים. כפי שציינתי לעייל, לעניות דעתי, את אותה הסתכלות ובחינה יש לעשות עוד לפני יש לעשות עוד לפני היציאה לדרך. כי כשם שהמטרה חייבת להיות ברורה, כך גם הדרך אליה חייבת להיות נהירה. נכון, שלעיתים כורח המציאות כופה אי-אלו שינויים בדרך אל המטרה, ולפעמים גם במטרה עצמה, אך לרוב חשיבה מוקדמת על הדרך למטרה מקלה את ההגעה אליה. בדברי אודות "ההליכה קדימה" לא התכוונתי ל"הישגיות" או "עמידה הציפיות", דברים שקשורים לאייך שהזולת רואה אותי, אלא לאותה שאיפה להגיע אל אותה תובנה או פיסגה, שמביאה את האדם לצמיחה אישית טובה יותר. "מייקי69" נכבדה, צר לי שגרמתי לך ל"מיני-דיכאון" בעקבות דבריי, לא הייתה לי כל כוונה לזה ואינני רואה את הסיבה לכך. (אני מקווה שיצאת מזה וללא פגע
) למרות האפשרות "לחיות על הים" לאורך ימים ושנים, אין כמו "לחיות על היבשה", עם שני רגלים יציבות על קרקע מוצקה. אותו "חוף מבטחים" שציינתי הוא החיים על פני היבשה שזורים בתובנות ובלמידה האפשריים מהווי הים. לכן, בדברי על הצורך ב"תנועה מתמדת" הבאתי משל "ממעלה ההר" - מהות יבשתית ולא משייט אין-סופי בים. את הביטוי "רק דג מת שוחה עם הזרם" קראתי במספר מקומות, לצערי עד לרגע זה לא מצאתי את מקורו הספרותי. (אמשיך לחפש!) "נקודת החן" נכבדה, תודה לך על שהארת לי נקודת חשיבה מעניינת שלא חשבתי עליה לבד. אכן את צודקת, לעיתים, בהתקדמות המתמדת אל המטרה, נכון להטיל עוגן, לעצור. אותה עצירה לא באה להפסיק מההתקדמות אל עבר המטרה אלא היא רק עצירה לריענון ולהחלפת כוחות, עצירה למען המשך ההתקדמות. ירקרק
 

ירקרק

New member
עוד לא "מתערטל"...

בנתיים מנסה להתערות
עוד יבוא היום... ירקרק
 

אורמור

New member
הים שלך......

אנחנו והים הים הזה בעל אלף הפנים, המראה העילי שלו שלא מגלה כלום על מיסתורי פנימיותו, גליו הסוערים השוקטים, האדוות, קסם אינסופי של גודל לא ניתפס, קרני אור משתברות כאלף נגוהות, רחשים עמומים של בני גל קולות רמים של סערה קו אופק עלום, מה מאחוריו? מהפכים ,תהפוכות בלי הודעה ים רוגע שהופך סוער, רוגע, וחוזר ואנחנו כמו הים, מעטה, פעמים רוגע פעמים רוגש עיתים בוהק, עיתים דהוי עיתים סמוי, עיתים גלוי עיתים דוחה, עיתים מזמין עיתים צלול, עיתים אביך כמו בים, כך באהבה תצלול ותגלה פלאי עולם גני אלמוגים,ודגי מעמקים אם רק תבקיע קונכיות ותתעניין במהויות תפקח עין לראות תושיט יד לגעת תהין לדעת את האחר תאהב אור בדיוק לשם לקח אותי הים שלך.
 
למעלה