ים, חיים ואהבה
קיץ. חום אימים בחוץ. אין כמו בילוי מרגיע בים או על החוף. העליתי מהרהורי ליבי על הכתב, על "מהות הים, החיים והאהבה". סוד הקסם שבים הוא ההתחדשות המתמדת שלו, הגלים שלעולם לא נגמרים, גל רודף גל ועוד גל. גלי הים מתנפצים בקול סערה, רק כשהם מתנגשים במהות יצוקה, חד-גונית, שחוסמת את דרכם מהזרימה האין-סופית שלהם. רוחבו של הים ועומקו, אינם נראים ממבט בחוץ, במבט שטחי הכל נראה כל כך אחיד וחלק, רק מעטה חד-גווני של כחול נראה לעין כל. כדי לשרוד בים, כדי לא לטבוע ולשקוע בו, חובה עלינו לשמור על צביון וזהות אישית, לצוף על פני המים ולא להיטמע בו. "רק דג מת שוחה עם הזרם". כדי להיות מוביל בין הגלים ולא נסחף בהם, חובה להיות כל הזמן בתנועה מתמדת, עמידה במקום, ללא תנועה, גורמת להיסחף עם הגלים. התנועה בים, לעיתים היא עצמית - מנועי הספינה, לעיתים פורשים מפרש, כדי לקבל ´פוש´ מהרוח. כך או כך, חובה לזכור ולא לשכוח, את ההגה! לשמור מכל משמר על הניווט ועל הכיוון הנכון. המשכתי והרהרתי על ההקבלה שבין הים, החיים והאהבה סוד הקסם של האהבה הוא ההתחדשות, הריגושים. אהבה לא מושקעת - גוועת! כדי לשפר ולשפר את האהבה חובה להזין אותה, חובה להלהיב אותה, חובה לסעור בה כל פעם מחדש. אהבה שמתנגשת עם השגרה - מתנפצת בסערה. בני-אדם נראים כלפי חוץ מאוד דומים, אותו מבנה גוף. רק נבירה וצלילה לעומק נבכי נפש-האדם מגלה, עד כמה ייחודי הוא האדם, עד כמה שונה הוא מכל השאר, עד כמה יש בו עומק ומרחבים, מכלול וגוונים. כי האדם הוא הנפש. כדי לשמר את האהבה, כדי לעודד את ה´ביחד´, כדי להשיג ממנה את המירב והמיטב מהאינטימיות שנוצרת, חובה לשמור על "זהות אישית". כשאוהבים לא חייבים להתבטל מול האחר/ת, (כי אז, אין מי שאוהב). כדי לשמר את האהבה, יש לשמור על הייחודיות שלו ושלה, רק שילוב והרמוניה בין שתי מציאויות קיימות בזכות עצמן, יאפשרו לייצור יחד משהו חדש. תוצר של אהבה. החיים הם כמו עליה במעלה ההר, כדי לעלות בהר, חייבים תזוזה מתמדת קדימה, ללא תזוזה קדימה מתדרדרים אחורה! לא מספיק להיות ב"ניוטרל" - חובה להתקדם, אם לא מתקדמים - מתדרדרים! ההתקדמות בחיים - לעיתים היא מצמיחה אישית, לעיתים היא תוצאה של דחף מבחוץ (חברים), כך או כך, חובה לאחוז בהגה הניווט ולא להרפות. אי-שימת-לב, ולו לזמן קצר, בניווט נכון, עלולה לגרום לסחף שלפעמים נגמר באסון. ההכרה במורכבות האדם, הידיעה לנווט נכון, היכולת להשתנות ולהתפתח, ההשקעה באהבה, מביאים את ספינת החיים שלנו, אל חוף מבטחים. ירקרק
קיץ. חום אימים בחוץ. אין כמו בילוי מרגיע בים או על החוף. העליתי מהרהורי ליבי על הכתב, על "מהות הים, החיים והאהבה". סוד הקסם שבים הוא ההתחדשות המתמדת שלו, הגלים שלעולם לא נגמרים, גל רודף גל ועוד גל. גלי הים מתנפצים בקול סערה, רק כשהם מתנגשים במהות יצוקה, חד-גונית, שחוסמת את דרכם מהזרימה האין-סופית שלהם. רוחבו של הים ועומקו, אינם נראים ממבט בחוץ, במבט שטחי הכל נראה כל כך אחיד וחלק, רק מעטה חד-גווני של כחול נראה לעין כל. כדי לשרוד בים, כדי לא לטבוע ולשקוע בו, חובה עלינו לשמור על צביון וזהות אישית, לצוף על פני המים ולא להיטמע בו. "רק דג מת שוחה עם הזרם". כדי להיות מוביל בין הגלים ולא נסחף בהם, חובה להיות כל הזמן בתנועה מתמדת, עמידה במקום, ללא תנועה, גורמת להיסחף עם הגלים. התנועה בים, לעיתים היא עצמית - מנועי הספינה, לעיתים פורשים מפרש, כדי לקבל ´פוש´ מהרוח. כך או כך, חובה לזכור ולא לשכוח, את ההגה! לשמור מכל משמר על הניווט ועל הכיוון הנכון. המשכתי והרהרתי על ההקבלה שבין הים, החיים והאהבה סוד הקסם של האהבה הוא ההתחדשות, הריגושים. אהבה לא מושקעת - גוועת! כדי לשפר ולשפר את האהבה חובה להזין אותה, חובה להלהיב אותה, חובה לסעור בה כל פעם מחדש. אהבה שמתנגשת עם השגרה - מתנפצת בסערה. בני-אדם נראים כלפי חוץ מאוד דומים, אותו מבנה גוף. רק נבירה וצלילה לעומק נבכי נפש-האדם מגלה, עד כמה ייחודי הוא האדם, עד כמה שונה הוא מכל השאר, עד כמה יש בו עומק ומרחבים, מכלול וגוונים. כי האדם הוא הנפש. כדי לשמר את האהבה, כדי לעודד את ה´ביחד´, כדי להשיג ממנה את המירב והמיטב מהאינטימיות שנוצרת, חובה לשמור על "זהות אישית". כשאוהבים לא חייבים להתבטל מול האחר/ת, (כי אז, אין מי שאוהב). כדי לשמר את האהבה, יש לשמור על הייחודיות שלו ושלה, רק שילוב והרמוניה בין שתי מציאויות קיימות בזכות עצמן, יאפשרו לייצור יחד משהו חדש. תוצר של אהבה. החיים הם כמו עליה במעלה ההר, כדי לעלות בהר, חייבים תזוזה מתמדת קדימה, ללא תזוזה קדימה מתדרדרים אחורה! לא מספיק להיות ב"ניוטרל" - חובה להתקדם, אם לא מתקדמים - מתדרדרים! ההתקדמות בחיים - לעיתים היא מצמיחה אישית, לעיתים היא תוצאה של דחף מבחוץ (חברים), כך או כך, חובה לאחוז בהגה הניווט ולא להרפות. אי-שימת-לב, ולו לזמן קצר, בניווט נכון, עלולה לגרום לסחף שלפעמים נגמר באסון. ההכרה במורכבות האדם, הידיעה לנווט נכון, היכולת להשתנות ולהתפתח, ההשקעה באהבה, מביאים את ספינת החיים שלנו, אל חוף מבטחים. ירקרק