ים בורא חיי
ים בורא חיי
"ים אני ירא,
ים נפשי אוהבת.
ים חיי בורא,
ים סוער עד מוות." (ש. שלום)
ים בורא חיי-
הים שמטביעני
הוא הים שֶׁמחַיֵני.
סערותיו עושות שקט בנפשי,
אופקיו מרחיבים את דמיוני,
ועומקיו קוראים לצלול בתוכי...
עליותיו מרימים את רוחי
ומורדותיו מבטיחים לי
שהירידות מחוברים לעליות.
נדנודיו עושים לי מדיטציה...
בים הגדול לא אלחם
כנגד הזרם -
אזרום בכיוונו
ובתוכי אשמור על הכיוון האמיתי -
בהזדמנות הראשונה כשהזרם יחלש
אחתור בכיוון שלי,
האמיתי.
לעומת הזרם שזורמים איתו ולא נגדו -
מערבולת - צוללים בתוכה.
מגייסים את כל הכוחות
לוקחים נשימה עמוקה
צוללים -
ויוצאים מעין הסערה.
כשהאדם תועה ומסתובב סביב עצמו –
הדרך לצאת מעין הסערה
היא לצלול בתוך הקושי
המרתיע, ובמקום
לברוח ממנו
להתמודד
איתו.
סערות, זרמים, מערבולות -
הים שמטביעני
הוא הים שֶׁמחַיֵני.
תהומותיו לוקחים אותי אליהם
וגליו מחזירים אותי אל
חוף מבטחים.
ים בורא חיי.
בשולי הדברים (למי שמעוניין בלקחים):
בים הכי רגוע,
יש סערות, זרמים, מערבולות.
ועל שאלות כמו:
מתי ואיך להסתתר מסערה? (הסערות
גלויות הן וכמעט תמיד צפויות מראש).
או, מתי ללכת עם הזרם ומתי אפשר כבר
לחתור לכיוון הרצוי?
והאם לקחת סיכון מיידי ולהתמודד עם הקושי בצורה ישירה,
או שאולי בכל זאת כדאי עוד לחכות "עד יעבור זעם"?
נדמה לי שהחיים יודעים ללמדנו את התשובות הכי טובות.
כשאין אנו צופים את בוא הסערה ולא מתכוננים לבואה –
התוצאות הרעות ילמדו אותנו לשים לב לסימנים מקדימים
ולהתכונן לבואה.
ואם נדמה לנו שאפשר ללכת נגד הזרם, אחרי שיכלו כוחותינו
במאבק הסיזיפי וניסחף בזרם-
נדע להעריך את כוחותינו מול עוצמתו של הזרם.
כשנברח ממערבולת והיא תסחרר אותנו לתוכה
עד שנאבד כל שליטה –
ניווכח שבריחה מהתמודדות גוררת סיחרור מסוכן
היוצא משליטתנו, לעומתה ההעזה להיכנס ללב האיום
תוציא אותנו שלמים יותר מאשר היינו בבריחתנו ממנו
ובהסתחררותנו סביבו.
גמר חתימה טובה
והמון אהבה,
שלכם,
פרי מגדים
ים בורא חיי
"ים אני ירא,
ים נפשי אוהבת.
ים חיי בורא,
ים סוער עד מוות." (ש. שלום)
ים בורא חיי-
הים שמטביעני
הוא הים שֶׁמחַיֵני.
סערותיו עושות שקט בנפשי,
אופקיו מרחיבים את דמיוני,
ועומקיו קוראים לצלול בתוכי...
עליותיו מרימים את רוחי
ומורדותיו מבטיחים לי
שהירידות מחוברים לעליות.
נדנודיו עושים לי מדיטציה...
בים הגדול לא אלחם
כנגד הזרם -
אזרום בכיוונו
ובתוכי אשמור על הכיוון האמיתי -
בהזדמנות הראשונה כשהזרם יחלש
אחתור בכיוון שלי,
האמיתי.
לעומת הזרם שזורמים איתו ולא נגדו -
מערבולת - צוללים בתוכה.
מגייסים את כל הכוחות
לוקחים נשימה עמוקה
צוללים -
ויוצאים מעין הסערה.
כשהאדם תועה ומסתובב סביב עצמו –
הדרך לצאת מעין הסערה
היא לצלול בתוך הקושי
המרתיע, ובמקום
לברוח ממנו
להתמודד
איתו.
סערות, זרמים, מערבולות -
הים שמטביעני
הוא הים שֶׁמחַיֵני.
תהומותיו לוקחים אותי אליהם
וגליו מחזירים אותי אל
חוף מבטחים.
ים בורא חיי.
בשולי הדברים (למי שמעוניין בלקחים):
בים הכי רגוע,
יש סערות, זרמים, מערבולות.
ועל שאלות כמו:
מתי ואיך להסתתר מסערה? (הסערות
גלויות הן וכמעט תמיד צפויות מראש).
או, מתי ללכת עם הזרם ומתי אפשר כבר
לחתור לכיוון הרצוי?
והאם לקחת סיכון מיידי ולהתמודד עם הקושי בצורה ישירה,
או שאולי בכל זאת כדאי עוד לחכות "עד יעבור זעם"?
נדמה לי שהחיים יודעים ללמדנו את התשובות הכי טובות.
כשאין אנו צופים את בוא הסערה ולא מתכוננים לבואה –
התוצאות הרעות ילמדו אותנו לשים לב לסימנים מקדימים
ולהתכונן לבואה.
ואם נדמה לנו שאפשר ללכת נגד הזרם, אחרי שיכלו כוחותינו
במאבק הסיזיפי וניסחף בזרם-
נדע להעריך את כוחותינו מול עוצמתו של הזרם.
כשנברח ממערבולת והיא תסחרר אותנו לתוכה
עד שנאבד כל שליטה –
ניווכח שבריחה מהתמודדות גוררת סיחרור מסוכן
היוצא משליטתנו, לעומתה ההעזה להיכנס ללב האיום
תוציא אותנו שלמים יותר מאשר היינו בבריחתנו ממנו
ובהסתחררותנו סביבו.
גמר חתימה טובה
והמון אהבה,
שלכם,
פרי מגדים