ילד שמכה

ילד שמכה

שלום לכם.נעים להכיר אני די חדשה כאן. בת 28 נשואה 5 שנים ואמא לילד בן שנתיים ותינוק בן חודשיים. מקווה שאולי תוכלו לעזור, אולי לייעץ, אולי להרגיע ולומר שזה נורמלי. העניין הוא כזה הבן הגדול שלי (בן שנתיים) מרביץ. לכולם לילדים בגן, לאח שלו , לפעמים גם לי תוך כדי משחק יכול לתת לי סטירה בפנים, בכל פעם שאנחנו אצל חמותי גם בני דודים שלו מקבלים אפילו תינוק בן חצי שנה של גיסתי קיבל כמה מכות בראש. בסה"כ הוא ילד טוב וחכם נורא מצחיק,נורא מיוחד ומאוד אבל מאוד שובב מבין הכל מדבר כבר ממש טוב אבל עניין המכות אין לי מושג מאיפה יש לו את זה, אין לנו אלימות בבית וגם לא בסביבה שהוא נמצא בה חס וחלילה. אנחנו מסבירים לו שזה נורא כואב ולא נעים כשהוא נותן למישהו מכה. חלק אומרים תעזבי אותו זה הגיל זה יעבור,חלק אומרים צריך להסביר לו (אבל זה לא עוזר) חלק אומרים להעניש וחלק אומרים בשום פנים כי זה רק יחמיר. לטיפול אני לא מוכנה כי הוא עדיין תינוק ואין מה לדבר על פסיכולוגים או תרופות. אני ממש מודאגת מהעניין כי לא מקובל עלי שהוא יכנס לגן ויתן סטירה לילד הראשון שעומד בדרכו. (הכי מצחיק שאחרי 5 דקות הוא גם ינשק ויחבק את אותו ילד) חייבת לציין שהמכות התחילו עוד לפני שנולד אחיו הקטן אז זה לא העניין של קנאה בו או שינוי בבית. כי גם את אח שלו הוא אוהב ומנשק פשוט מדי פעם בלי הודעה מוקדמת הוא נותן לו מכה גם כשתינוק אצלי על הידיים ואני לא מספיקה להגיב. אשמח אם מישהו יוכל להגיב לי תודה מראש.
 

בוליפלג

New member
קודם כל ברוכה הבאה../images/Emo140.gif../images/Emo13.gif

ובאשר לשאלתך. ילד בגיל שנתיים בדר"כ לא מבין את התחושה של האחר בעת שהוא מכה (היכולת לאמפתיה היא מאוחרת יותר), לכן ההסברים שלכם הם חשובים ואף הכרחיים. עליכם להסביר שוב ושוב, ללא כעס ולא בצעקה, כי המכה מכאיבה ולא נעימה לצד השני. סביר כי התמדה בהסברים ומניעת המכה 'הבאה' יכחידו את ההתנהגות. אגב, שמת לב מתי הוא מרביץ, כלומר מהו הטריגר למכה? האם הוא חש תסכול 'שניה' לפני, האם ישנה איזושהי סיבה קונקרטית שיכולה להסביר את ההתנהגות? מה קורה לאחר שמרביץ, האם זה מלווה בבכי, ב'סצנה' ממושכת מצדו? כיצד מגיבים לכך בגן? מה דרך הפעולה שלהם? כל אלה הם חשובים על מנת לבחון את הסיטואציה ועל מנת 'לטפל' בה.. בנוסף, את כותבת כי ההתנהגות הזו קדמה להופעתו של האח הקטן, עם זאת יכל להיות שבכל זאת יש לכך השפעה - לעיתים אחים 'גדולים', מעוניינים 'לאיין' את הקטנים מהם, שביום בהיר אחד באו וחדרו ל'שטחם'...לכן מכות ומעיכות שיופנו כלפי אחיו הקטן 'מתאימות' לשלב, אם כי ברור שאינן נעימות.. (אני בדעה שלפעמים עדיפה החצנה של הכעס או הרגשות הקשים כלפי האח שנולד, על פני הפנמה..). בכל המקרים, המשיכו להסביר, בגובה העיניים, לא בקול רם מדי, ואם אין שום קושי אחר נלווה, סביר כי ההתנהגות תכחד בהדרגה.. שבת שלום.
 
תודה לך על התייחסות

ולא אין לו שום סצנות ולא בכי הוא בכלל כמעט ולא בוכה אף פעם הוא מסתכל לי בעיינים אומר מילה להרביץ אח להרביץ מרים את היד נותן מכה מסתובב ופשוט הולך ממשיך בעניינים שלו כאילו לא קרה כלום, גם כשאני מסבירה לו הוא לא מתייחס אלי כאילו ולא מדברים איתו. אותו דבר זה גם בגן הוא אומר מעיין להרביץ ניגש אליה נותן מכה והולך. גננת מחבקת אותה הולכת מנסה לדבר איתו להסביר אבל הוא בורח. זה בעצם כל העניין מאוד מוזר.
 

בוליפלג

New member
הבנתי,את מתארת מצב בו הוא מכין את הסביבה

לפני הפעולה. יכול להיות שמדובר בדרך כלשהי לקבל תשומת לב? אני מניחה שהוא מבין שההתנהגות לא מקובלת, כיוון שאומרים לו זאת שוב ושוב. יחד עם זאת הוא מתריע, אומר מה הוא עומד לעשות, המעשה אינו נובע מאימפולסיביות. סביר להניח שהפעולה שלו מהירה מהיכולת שלכם לעצור שניה לפני, אך נראה לי שהשניה הזו היא שחשובה, כמו גם ההסבר לאחר מעשה. אני מצטרפת לדעתה של tookmy - לחזק על מעשים והחלטות נכונות/נעימות, ולהסביר כיצד כן כדאי/יש לנהוג ולא רק כיצד לא..
 

tookmy

New member
מסכימה בעניין ההסברים ורוצה להוסיף

אני ראיתי שמה שעובד אצלנו זה שאני מגיבה פיזית ולא רק בהסברים. למשל- מתרחקת - עם הסבר "לא נעים לי שמרביצים" אם זה תינוק אז לקחת אותו ולהתרחק, למשל. אם היא מכה וממשיכה לעיתים אני אחזיק את היד ולא אאפשר. לעומת זה אם נעים לי אני אגיד שנעים. לפעמים אם אני מזהה אגרסיביות אני אומר: בעדינות. כלומר- מסבירה לה מה כן ולא רק מה לא.
 

leelach

New member
באותו הרגע שזה קורה פשוט לרדת לגובה העיניים

של הילד את פשוט יורדת על הברכיים מחזיקה אותו מולך מביטה לו בעיניים ובקול רגוע אך החלטי מסבירה לו שזה לא נעים שמרביצים ושזה לא מקובל, בלי להשאיר סימני שאלה בסוף או לקרוא לילד בשם חיבה כגון.."זה לא נעים חמוד שלי אל תעשה זאת שוב, טוב??" בעצם שאנחנו שואלים בסוף אם זה בסדר מבחינתם אז אנחנו משאירים להם את ההחלטה אם זה טוב או לא טוב וזה לא נכון לעשות..צריך פשוט לעשות לגשת לעניין בלי התנצלויות והסברים, לא לצעוק חלילה אבל בטון שלא ישתמע כאילו יש שאלה או היסוס, להסתכל בעיניים והם מבינים יפה מאוד תאמיני לי מנסיון.. וכמו שאמרו לך קודם ברגע שזה קורה אז להרחיק את התינוק מהישג ידו באותו הרגע וישר ללכת להסביר לילד שזה לא נעים ולא מתנהגים ככה...בהצלחה.
 
למעלה