ילד של אבא...

[אמא לשניי מדהימים]

ילד של אבא...

אתן בטח תכתבו שכולם עוברים את זה. שאני לא צריכה להיפגע. שזה יכול להתהפך כל רגע. אבל העניין הוא שזה לא. כבר הרבה הרבה הרבה זמן, אפילו מההתחלה....
הבן הגדול שלי לא רואה אותי ממטר ברגע שאבא שלו בבית. הוא בן שלוש. הבוקר התעורר בבכי שהוא רוצה את אבא (שכבר יצא לעבודה). אתמול כנל כשקם מהשנצ - בכי תמרורים כי אבא היה בקניות ולא בבית. הוא לא נותן לי להתקרב אליו כשאבא פה. לא לחבק, ללטף, לעזור, כלום. לא מוכן שארדים אותו בערב או שחס וחלילה אשן בצד שלו כי זה המקום של אבא....
אני פגועה וכואבת והדמעות יורדות כשזה קורה....
המצב ביני לבין החצי לא טוב כבר תקופה, מה שממש לא עוזר לשיפור היחסים עם הפעוט... להפך. זה הולך ומחמיר... וזה כואב......
איך משנים? איך לא להעלב ממנו, לכעוס עליו שהוא בוכה שרוצה את אבא כשבעצם הוא לא לבד - אני איתו - אמא שלו!!!

 

[אודליה נטורופטית]

נשמע כואב

המצב דומה אצלנו. מאז שנולדה הקטנה מאוהבת באבא שלה ברמות. נשארתי איתה בבית שנה וחצי,כמובן הנקה מלאה גם בלילות, עזבתי עבודה וקריירה, החלפתי כיוון בחיים, והכל כדי להיות איתה יותר. והיא רוצה אליו.
אני לא רואה מקום להיעלב. קשה לי עם זה קצת אבל אני מקבלת שיש יחס שונה לאבא ולאמא. ואני מסכימה איתה, הוא באמת מגניב ועושה דברים שאמא לא יודעת לעשות.
וכשהוא הלך למילאוים היה לנו מדהים ביחד, קיבלתי אותה בחזרה לכמה ימים, את הבת שלי..
אין לי מלים מנחמות, וגם לא אגיד לך שזה ישתנה כי אולי זה לא.
לנסות לקבל את זה ופחות להילחם בו, למרות שאני יודעת על בשרי- זה קשה מאד.
&nbsp

 

[פלמינגו88]

הוא בעצם אומר לך שהוא בטוח בך

זה באמת קורה לילדים רבים בגיל הזה. אמא היא הברור מאליו, היא זו שבדר"כ נמצאת עם הילד יותר ואבא יותר נדיר.
וכן, לא כולם אבל רבים מאוד עוברים את זה, וכן, בדר"כ זה עובר. אצלנו זה עבר בסביבות גיל ארבע.

מה לעשות? לזכור שזה שהוא רוצה אותו לא באמת אומר שהוא לא אוהב אותך או לא צריך אותך. שהוא ילד בן 3 ואת אשה בוגרת.
את ובן זוגך צריכים לשדר לילדון מסר אחיד.
והמסר הוא - אם אבא זמין ויכול לעזור לך, מצוין, אני אשב ואשתה לי קפה בשקט.
אבל אם כרגע אבא לא נמצא או עסוק, אז אתה יכול לבחור - או שאני אעזור לך או שתסתדר בכוחות עצמך. ברוב המקרים אחרי מחאה קצרה הוא יבחר להיעזר בך. וגם אם הוא בוכה וצורח, תישארי לידו ותציעי לעזור לו (לא בתחנונים, אלא בשקט וברוגע), או שתגידי שאת יוצאת מהחדר ואם הוא רוצה תחזרי לעזור לו ומדי כמה דקות אכן תחזרי ותציעי שוב את עזרתך. אם הוא לא מוכן שתרדימי אותו בערב, אז אם אבא זמין שהוא ירדים ואם אבא לא זמין, שיירדם לבד או איתך, מה שיבחר. פשוט כך. כך גם תתני לו את היכולת לשלוט במצב, כי הוא יכול לבחור.

בכל מקרה, אל תשדרי לו שאת נעלבת או נפגעת מזה. גם אם בעמקי נשמתך קשה לך לשלוט בכך, כלפי חוץ הוא צריך להרגיש שאת הדבר הבטוח של חייו, שאמא יציבה. שלא משנה מה הוא יעשה, תמיד תמשיכי לאהוב אותו ואם הוא יבחר להיעזר בך, תמיד תעזרי לו.
לא יזיק אם מדי פעם תצאי מהבית ותשאירי לבן זוגך להיות איתו, גם בשעת ההרדמה בערב. החופש הזה הוא זמני בלבד, תלמדי ליהנות ממנו ולסמוך על אבא.

בלי קשר, את העניינים ביניכם אתם צריכים לפתור ולא לערב בכך בשום צורה את הילד. זה לא הוגן ולא יעיל. וזה גם לא קשור לשום דבר שהוא עושה או לא עושה.

 

[איש המתח]

לדעתי...חסר פרטים

על היחסים בינך לבנך בשעות בהם אבא אינו בבית.
האם תוכלי לפרט בקצרה על כך?

 

[anesthesi]

אל תעשי מזה עניין

ילדים מזהים מיד "כפתורים" ולוחצים עליהם.
הילד רואה שאת מגיבה לכפתור אז הוא ימשיך ללחוץ עליו עוד ועוד ועוד
למה הוא עושה את זה? לא יודע. אולי זה נותן לו הרגשת שליטה שכלכך חסרה בגילאים האלה. קטונתי.
אבל בזה שאת משחקת את המשחק, בוכה ועצובה - את בדיוק נותנת לו את השליטה הזו.
פשוט תתעלמי. תהיי אמא טובה כמה שאת יכולה וסרבי להשתתף במשחקים מטופשים. הוא לא רוצה חיבוקים? אז כרגע אל תחבקי. הוא לא רוצה לישון לידך? שלא ישן. הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות זה להתנהג כמו ילדה קטנה בעצמך.

 

[כמהאפשר]

שבת שלום

קשה נורא לקרוא את התחושות שאמא מרגישה במצב כזה, בייחוד כאשר זו הילדה שאני הייתי.
ועדיין, באיזשהו מקום.
&nbsp
לפלמנגו, פסיכולוגיה ובני אדם הם לא נוסחה אחידה.
זה לא אומר שבאמא הם בוטחים.אני התנהגתי בדיוק באותה הצורה דווקא מסיבה אחרת.
&nbsp
והיום, בבגרותי, אני מתנהגת בצורה כזו דווקא כי אני לא בוטחת בה.
&nbsp
אני רק יכולה לכתוב לך שעל אף שאנחנו לא יכולים להמנע מלעשות טעויות עם הילדים שלנו(ולא תמיד אלו "טעויות", לעתים
אנו עושים הכל לפי הספר ומכיוון שכל ילד שונה-
דווקא את הילד שלך העיצה הכי שחוקה תפצע. דווקא הילד שלך כל כך רגיש, כל כך עדין שלנפש שלו צריך גישה אחרת.)
אין לך ראיה אלוקית לדעת את זה הדברים מראש.
אבל מה שאת יכולה לעשות ועושה כנראה הוא לנסות ולדאוג וללכת איתו יד ביד, לאט לאט..
ולהתמודד.
ולא לוותר.
&nbsp
האמיני לי, זה ישתנה.
מערכות יחסים(עם הילדים, כן?) הן לא אינסטנט.
את הבסיס יש לכם.
ועכשיו אתם בונים לפעמים זה קל יותר לפעמים קצת יותר קשה. לעתים את מושכת וסוחבת מעט יותר על עצמך ולעתים הוא.
ומתישהו, מתישהו אתם שם יחד

 

[good lovely]

אולי תנסי לשחרר

תנסי לאלהראות לו שאמא פה נוכחת תמיד...הרי אבא שלו לא תמיד נוכח.
במקום להיפגע תנסי לחשוב אחרת, תשקיעי על לצאת קצת, תחסרי לו את עצמך מניכחות כדי שירגיש שאמא ״המקרצצת״ לאתמיד לידו.
&nbsp
זה בהחלט פוגע.. וזה אכן זמני ואני גם עברתי זאת.
אבל במקום להיפגע מילדה קטנה פשוט זרמתי אם זה. היא לא רוצה את אמא? אחלה, אמא ממעיטה בניכוחות והתקרצצות.
היא בוכה אז יש טלפון לאבא, אבא בבית, אז הזדמנות לצאת.
זה תקופה, תנסי לא לבזבז על רגשנות, זה לא יעזור לך ממש.
&nbsp
&nbsp