ילד שלא משתף פעולה

[יהב11]

ילד שלא משתף פעולה

שלום לכולכם, בד"כ אני קוראת סמוייה של בפורום הנהדר הזה, והיום החלטתי להצטרף כפעילה (הייאוש.....) יש לי ילד בן 4 שלומד בגן שפתי, הוא זקוק לתגבור של ריפוי בעיסוק מחוץ לשעות הגן אך.... הבחור ברוב הפגישות לא משתף פעולה, זה מתבטא בהשתוללות, ב"לא רוצה" בלגעת בחישוקים, בקבוקים שקיות ומה לא... בקיצור הצגה שלמה. כשאני בסביבה המצב יותר גרוע לכן אני לא נמצאת בחדר ( הולכת וחוזרת לקחת אותו). אני יודעת כמעט בוודאות שזה לא קשור למטפל ( הינו אצל כמה...

) למישהוא יש עצה מה עושים? האם להמשיך להתעקש או פשוט לוותר? לי באופן אישי חבל לוותר על זה כי אני מבינה כמה זה חשוב לו אבל כבר אין לי כח נפשי להתמודד עם זה ואני מרגישה מתוסכלת ועצבנית, והוא לא מפיק מזה הרבה חוץ ממלחמות וקרבות. כולם בטוחים שגם בבית הוא שובב ולא ממושמע אך למרבה הפלא בבית אין לנו כמעט מאבקים איתו הוא יודע ומבין היטב את הגבולות ( ויש לא מעט...) הבעייה מתחילה שיוצאים מפתח הבית כל הכללים נעלמים כלא היו ואני נכנסת איתו למעגל קסמים של כעסים. כל החברות שלי מספרות בידיוק ההפך, שבחוץ הילדים שלהם מקשיבים, מנומסים, ונעימים ובבית פורקים עול. אני לא מבינה למה אצלנו זה הפוך וקיצוני כ"כ. ניראה לי שקצת נסחפתי מקווה שזה בסדר תודה מראש יהב

 

[נאוה ר]

שתי שאלות

1) האם הוא מקבל ריפוי בעיסוק בגן? מה קורה שם? 2) באיזה עוד מקום הוא מאבד את הכללים? במכולת, בגן, במגרש משחקים או במקום אחר?

 

[יהב11]

תשובות

הוא מקבל ריפוי בעיסוק בגן ( פעם בשבוע בד"כ בזוגות או קבוצה גדולה יותר.). דיברתי עם המרפאה והיא סיפרה לי שיש פעמים שהוא משתף פעולה באופן מלא וכשייש קשיים הוא מצליח להתגבר עליהם ויש פעמים שהוא פחות משתף פעולה ואז היא מורידה לו את הרף או שהיא מנסה לעניין אותו בדבר אחר. הבעייה בגן שאין חדר טיפולים ורוב העבודה היא סביב שולחן ( דברים שהוא מאוד אוהב, צביעה גזירה ( לא גוזר נכון), הדבקה וכו.. המוטוריקה הגסה , יציבה, שיווי משקל וכו .. אלה הדברים שיותר קשים לו ובגן אין כ"כ אפשרות לעבוד איתם על זה. 2) הוא ילד מאוד חמוד אבל מאוד ל-א צפוי. זה יכול לקרות בכל מקום וזה גם יכול שלא ליקרות ביכלל. תודה על ההתיחסות המהירה.

 

[mishtal]

לדעתי

ישנם מצבים שבהם כדאי להפסיק את הטיפול בשל התנגדות חריפה מצד הילד. לעיתים המתנה של מספר חודשים מסייעת, הילד מבשיל ומתבגר קצת ואז הוא מגיע לטיפול עם רצון ומוטיבציה גבוהים יותר. אני מאמינה שאם כל הדרכים "להגיע אל הילד" מוצו, אין טעם להתעקש על המשך טיפול כרגע. אפשר לעשות ניסיון נוסף לקראת גיל 5. (במיוחד לאור העובדה שהוא כבר מקבל בגן. צריך לזכור גם שמתן טיפול פעמיים בשבוע לא גורם לשיפור מהיר פי 2 וכ'ו.)

 

[נאוה ר]

ושוב שאלות

מה אומרת המרפאה בעיסוק בגן לגבי הטיפול החלקי שהיא נותנת? ומה אומרת המרפאה בעיסוק מחוץ לגן? ואיך כל אחת מהן מגדירה את קשיי השפה מעבר לקושי בשפתי שאני מבינה שקיים? וקצת משהו לא אישי. משרד החינוך מחויב לתת שעות ריפוי מבעיסוק בחינוך המיוחד. אבל הוא לא מוכן להשקיע בציוד והחדר הנדרש, וכך הילדים מקבלים טיפול שהוא לא טיפול אבל כיוון שהוא מועבר על ידי מרפאה בעיסוק אז מסמנים וי ליד הריפוי בעיסוק. ואז ההורים המסכנים פונים לקופות או לפרטי כדי לקבל השלמה. ושם יושבת מרפאה בעיסוק ששוב עושה חצי עבודה, כי חלק מהתחומים "מכוסים" על ידי המרפאה בבעיסוק השניה. ואז לשתיהן יוצא טיפול שהוא חצי ושווה ל... אני לא בטוחה שנוגה מרשה להשתש במילים כאילו. והרבה פעמים הילד שכבר עמוס בכל כך הרבה טיפולים במסגרת החינוכית לא מצליח לגייס עצמו לטיפול האקסטרא. זה כאמור לא משהו אישי וספיציפי אליכם אבל זה בהחלט מצב שאני נתקלת בו הרבה...

 

[שרון שני גונן]

מה שחסר לי

היא השאלה "למה"? כלומר, הבנה עמוקה יותר של התנהגותו של בנך, שהיא לכאורה "בלתי צפויה". אבל בהסתמך על נסיון עבר עם ילדים"בלתי צפויים", הם היו בלתי צפויים רק עד שסביבתם הבינה מהי החוקיות המנחה את התנהגותם. לאחר שהבנו את החוקיות הזו, יש אפשרות להתערב בהתנהגות, ולהתמודד עימה באופן פורה, הן עבור הילד והן עבור סביבתו. לטעמי זהו תפקידה של המרפאה בעיסוק לעשות את הבירור וה"מחקר" הזה". תסלח לי נאוה, אבל לשאלה אם יש חדר מצוייד או לא אין קשר ליכולת לעשות את הבירור, חוץ מבראשה של המרפאה בעיסוק. כל כך הרגילו אותנו לעבודה בחדר SI , שאם אנחנו מוצאות את עצמנו במקום אחר, אנחנו מאבדות את עשתונותינו, ולעיתים שוכחות שלב המקצוע הוא ביכולת שלנו להבין ולראות דברים לגבי התפקוד של האדם, ולא הימצאו של גליל כחול א' או ערסל ב'. אין בכוונתי לומר שמקום וציוד אינם חשובים, רק שהיעדרם אינו מהווה תירוץ לכך שאיני עושה את העבודה שלי. אז השאלה כאן בעיני היא לא אם להמשיך בטיפול שהילד מתנגד לו, אלא מה עושה ואומרת המרפאה בעיסוק על העניין, או במקרה שלך, שתי המרפאות בעיסוק. אם באמת למרפאה בעיסוק אין מה לומר, ואין מה לעשות, והיא עדיין לא לקחה הדרכה, כדי שיעזרו לה למצוא מה לחשוב ומה לעשות, אז באמת חבל על הזמן להישאר. אני ממליצה לך לתאם עם המרפאה בעיסוק פעם אחת לבוא בלי בנך, ולשוחח איתה ארוכות ועמוקות על הדברים שאת מעלה כאן, את מוזמנת להביא לה את השרשור הזה...ולבדוק איך היא רואה את המצב ומה בכוונתה לעשות. טוב יותר, תאמי כך שגם המרפאה בעיסוק מהגן תגיע! עזרי להן לעזור לך! ובקשי נוכחות של מדריכה, יש כאלה בכל משרד החינוך, אם תכתבי מאיפה את, אולי אוכל להמליץ על מדריכה שכדאי להזמין. לפחות אם תעזבי את הטיפול, תדעי שעשית זאת לאחר מיצוי כל האפשרויות! בברכה שרון

 

[נאוה ר]

אני פשוט חושבת שחלק מהמה ומהניתוח

חייב לכלול גם את הצד התחושתי. גם את ההעדפה של הילד לסיטואציה סגורה או פתוחה. ונראה לי שחדר שיש בו SI יכול לתת את זה טוב יותר.

 

[שרון שני גונן]

מסכימה חלקית

מסכימה עם החלק שחייבים לכלול את הצד התחושתי (כמובן...) וכן את הסיטואציה האופטימלית לתפקוד, כך שנבין מה היכולת ולמה יש לשאוף. פחות מסכימה עם "חדר שיש בו SI ". אולי לא נכון לומר לא מסכימה, אלא שיש לי השגות...

אם מעניין אותך, אשמח שנדבר על כך בפורום. לילה טוב שרון

 

[נגהויסבוך]

יהב שלום

אני מוסיפה את דעתי למרות שקיבלת כאן כיוונים נהדרים למחשבה. כשאני קוראת את הסיפור שלך, צפים כמה דברים מעל השאר ... * הילד בגן טיפולי, מקבל טיפול ריפוי בעיסוק בסיטואצית הגן ומשתף פעולה. לא ציינת אם ניכרת רכישה או שיפור של מיומנויות שונות והרגלי עבודה.ואגב לא ציינת אם קיימת הבחנה "תקשורתית" או שפתית בלבד. טיפול ריפוי בעיסוק בגן טיפולי, הוא טיפול ב"מודל חינוכי" וזהו ה"מודל האקולוגי" ביותר ז"א - הילד משתתף ב"עיסוקים" משמעותיים להתפתחותו ולגילו, בסביבה האמיתית ביותר בהם אמורים להתרחש. לגבי המשפט הזה חשוב לדעת שיש ילדים שיכולים להפיק תועלת רק מסיטואציה "אקולוגית" כי חסרה להם "העברה" מסיטואציה לסיטואציה. ולכן המחשבה ש"המון טיפולים אחה"צ יכולים להחליף סיטואציה של גן טיפולי, הם טעות. (לצערי גם ההפניה של ילד מגן טיפולי ל"חיזוק הטיפול" אחה"צ היא טעות קיימת, של המפנים אותך, ותמיד קיימת מין תחושה של התנערות... ואין שום התנערות, אלא חוסר הפנמה של "טיפול במתכונת אחרת". לא חדר ולא ציוד ! לעיתים אנו המרפאות בעיסוק שבויות במסגרת ה- חדר , ה-45 דקות ולא משלימות עם האפשרות שהטיפול הכי משמעותי יקרה במשפט או במגע אחד ליד הדלת או במדרגות ... אבל זה דיון אחר ! *השינויים בסיטואציות. אמרת שבבית קיימת התנהגות מסויימת ובחוץ התנהגות אחרת. תמוננה כזאת יכולה להיות קשורה ל"נוקשות מסויימת" ולקושי להעביר את המיומנויות שרכש מסיטואציה לסיטואציה. מה שמחזק את הצורך בעבודה ב"סביבות רלוונטיות" לתפקודו - בגן, בחדרו, בגן שעשועים, אצל חבר קבוע ועוד. וזה בדיוק הנושא עליו את צריכה לקבל הדרכה, בנוסף ל"עבודות מוטוריקה" או "יצירה". ולכן הדרכה כזאת צריכה להתבצע ע"י מרפאה בעיסוק וגם ע"י פסיכולוגית, כל צד יתן את האספקטים שלו. אסור לשכוח שתמיכה רגשית בהורים מוזנחת לפעמים בגן הטיפולי, ולכן חשוב שתמצאי לך תמיכה כזאת. *אז הופנית לטיפול ריפוי בעיסוק מחוץ לגן. וזה לא כדי לעזור למרפאה בעיסוק בגן. זה כדי לעזור לך, כדי שאת תוכלי לקבל הדרכה בנושאים הרלונטיים לתפקודו של הילד ב"סביבה" שאת יכולה לאפשר לו. טיפול כזה צריך להתחלק בינך לבין הילד ... בכל מקרה 45 דקות של מאבקי כוחות לאורך מס' פגישות , בלי שום למידה או רגיעה בסיטואציה, זה בהחלט מצב שדורש בדיקה מחדש של המפגש הטיפולי ולא יכול להמשיך.ואז יושבים ביחד וחושבים מה הבעיה ובודקים מה האפשרויות לפתרונה ? אולי "מבנה הטיפול" בעייתי, אולי טון הדיבור, אפילו "ארשת פנים" מה לעשות ילדים רואים מבוגרים בכל מיני דרכים. וכמובן הצד של בנך - שעשוי לדרוש המשך אבחון רב מקצועי - נוירולוג, פסיכולוג, פסיכיאטר ... יש המון כיוונים כדי לבדוק דברים. והכי חשוב דרשי ישיבה של צוות הגן עם המרפאה בעיסוק, כדי להבין ביחד את ה"שלם". בכל מקרה להחליף מטפלים בלי שום הבנה של הקושי,זה מצב ממש לא מומלץ ! שבת שלום ממני ובהצלחה

 

[רפי 2]

../images/Emo13.gif

גם לי יש ילד בן 4 וחצי שמטופל בריפוי ועיסוק כבר חצי שנה (עם הפסקות) ולא תמיד משתף פעולה, הרבה הרבה סובלנות - זה הפיתרון,עם הגיל העניין הולך ומשתפר, הילד מתבגר ואיתו גם ההתנהגות. פשוט להיות סבלנים,הם לא מוצאים את עצמם בקטע של "מבחן" מול אחרים קשה להם עם זה שבוחנים אותם ואומרים להם מה לעשות וכיצד להתנהג...אז נכון שיש גבולות ואנו בתור הורים תמיד מבקים אותם ו מחנכים אך הכל לאט וללא לחץ...